“Noah, the tiller of the soil, was the first to plant a vineyard. He drank of the wine and became drunk, and he uncovered himself within his tent” (Bereishit 9:20-21).

"בָּא עַל עַיַּת עָבַר בְּמִגְרוֹן לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו׃ עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה: ... עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית [בַּת] צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם׃ הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ׃ וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל" (ישעיהו י', כח-לד)

מדוע עם ישראל נשען על מכהו? מדוע אנחנו נוטים להסתמך, להיעזר ולהיות תלויים באלו הרוצים ברעתנו ומכים אותנו?

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן" (ישעיהו י', כז)

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צד עמוד ב

"והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן" -  

אמר רבי יצחק נפחא:

חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו

שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

מה עשה [חזקיהו]?

מינויו של ישעיהו לנביא בא על רקע 'מותו' - צרעתו - של עוזיהו המלך. תהליך המינוי מזכיר מאוד את התהליך בו סיים עוזיהו את תפקידו ויש בכך לרמז על מטרתו של ישעיהו.

תיאורי הצמחונות והשלום של חיות הבר לא באו כמשל לשלום עולמי, אלא כהמחשה לכך שגם גאולה שנראית על טבעית ולא מציאותית יכולה ועתידה להתרחש.

"כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן" (ישעיהו ט', ג)

כי במפלת סנחריב נושעו מכל צד, כי בפעם אחת [=בבת אחת]:
נשבר 'על סבלו' - שהוא המס והעבודה שעבד בם,
וגם 'מטה שכמו' - הוא מלך אשור שנהרג על ידי בניו,
וגם נשבר 'שבט הנגש בו' -שהוא מחנהו שנהרגו על ידי המלאך.

וכולם החתת ושברת כביום מדין -
שהצירו לישראל ונהרגו גם כן על ידי נס כולם בלילה אחד (שופטים ז'),
ולדברי חז"ל היה מפלת מדין ואשור שניהם בליל פסח ובזכות העומר.

חלקו הראשון של הפרק מתאר את השמחה שתהיה בעקבות ניפוץ אלוהי אשור, בדומה לניפוץ העבודה הזרה בימי גדעון. החושך יהפך לאור - שיקום בית דוד בימי חזקיהו. בחלקו השני של הפרק ישעיהו מנבא אל ממלכת שומרון שהולכת ומדרדרת לקראת חורבנה - שומרון לא מפסיקה לחטוא כאשר ה' מענישם מכה אחר מכה: אויבים, התפוררות ההנהגה, מלחמות אחים והשואה שתגיע בעקבות רמיסת הדלים (תחילת פרק י').