במשך אלפי שנים נודעו פרטיו של מסע סנחריב מהמקרא בלבד. אולם בשנת 1830 נתגלתה בארמונו של סנחריב בעיר נינוה מנסרה שעליה כתובת, בה מנציח סנחריב את מסעו לארץ יהודה ולירושלים. התיאור שבמנסרה משלים את התיאור שבמקרא ונותן תמונה מעניינת על המסע מהזווית של סנחריב.

סיפורנו, הדומה מאוד לסיפור על אחזיה בן אחאב, ממחיש את ההבדל בין מלך ישראל הפונה אל אלהי נכר, לבין מלכי הגוים המכירים בגדולת ה'.

"בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי" (מלכים ב י"ז, ו)

משנה מסכת סנהדרין פרק י

עשרת השבטים אינן עתידין לחזור 

שנאמר: "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (דברים כ"ט, כז) -

מה היום הזה הולך ואינו חוזר, 

אף הם הולכים ואינם חוזרים,

דברי רבי עקיבא.

נעיין בנסיבות ההיסטוריות לחורבן שומרון, בחווית הנטישה העולה מהתיאור של הסיבה הרוחנית לגלות שומרון, במחלוקת לגבי חזרת עשרת השבטים ובסיפור השומרונים.

"וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו׃ עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר... בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי׃" (מלכים ב י"ז, ב-ג; ו)

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף פח עמוד א

אמרו לו רב כהנא ורב אסי לרב: 

התנהגותם של ישראל ויהודה אפשרה את חדירתה של אשור לארץ ישראל ובעקבות זאת את גלות שומרון.

"אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם" (מלכים ב ט"ז, ה)

"וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹהָיו בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּכּוּ בוֹ וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק וְגַם בְּיַד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִתָּן וַיַּךְ בּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה" (דברי הימים ב כ"ח, ה)

אלשיך מלכים ב פרק ט"ז

עיון בפסוקים בפרקנו, בדברי הימים ובישעיה ועמידה על הריאליה של אותה התקופה מגלה לנו את המצוקה הגדולה בה היה שרוי אחז. אחז לא שמע לדברי ישעיהו שאמר לו "השמר והשקט", כרת ברית עם מלך אשור שעזר לו לנצח אך הביא לכך שייאמץ את התרבות האשורית.

קרבנות אדם, מלחמת אחים, כריתת בריתות עם האויב, ושוחד. כל פסוק בפרק הזה זועק: חורבן.

אחז מלך יהודה היה מלך רשע ואף על פי כן הוא לא נמנה בגמרא בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא. מדוע?