פרקנו ממשיך את העיסוק בברית המדינית המתוכננת בין אחז למלך אשור בעקבות האיום של ממלכת ישראל וממלכת ארם על אחז מלך יהודה.

אות נוסף לאחז (א-ד)

ה' פונה לנביא ואומר לו לקחת גיליון (=פפירוס) ולכתוב עליו "למהר שלל חש בז", ולהחתים שני עדים על המסמך ההוא. לאחר מכן הנביאה (=אשת הנביא) ילדה בן, וה' ציווה את הנביא לקרוא לו בשם "מהר שלל חש בז" – מכיוון שעוד לפני שידע הילד לקרוא לאביו ולאמו, שומרון ודמשק המאיימות על אחז יפרעו.

פורענות או ביטולה (ה-טו)

"אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר... וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיהו ד', ד-ו)

(לקח טוב) פסיקתא זוטרתא בראשית פרשת וירא פרק יח סימן ד

ר' אלעזר בשם ר' סימאי: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם...

אתה אמרת "ורחצו רגליכם" (בראשית י"ח, ד), חייך שאני פורע לבניך, במדבר, בארץ, ולעתיד לבא:

הנבואה הראשונה לאחז (א-ח)

הפסוק הראשון בפרק מציין את הרקע ההיסטורי של הנבואה, שמתואר במלכים ב ט"ז, ו-יח, שם מסופר על האיום של פקח בן רמליהו מלך ישראל ורצין מלך ארם על אחז מלך יהודה. אחז, שכנראה חשש מהאיום הזה, פנה לתגלת פלאסר מלך אשור וביקש ממנו לשתף פעולה ולפגוע בארם ובממלכת ישראל תמורת כסף וזהב מאוצרות המקדש.

"כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם׃ גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן׃ שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ׃ וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם׃ וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד" (ישעיהו ג', א-ה)

פרק ו' שונה מהפרקים האחרונים. בניגוד אליהם, הנבואה שנזכרת כאן, מובאת במסגרת חזון נבואי, שחלק מהפרשנים ראו בו גם את חזון ההקדשה של הנביא ישעיהו, אך אין הסכמה רחבה בנוגע לסוגיה הזאת.

תיאור השכינה (א-ד)

בנות ציון השתמשו בתכשיטים שהיו מקובלים בעולם הקדום מסביבן. תכשיטים אלו המתוארים בתוכחתו של ישעיהו לא היוו רק קישוט אלא שיקפו היטמעות בתרבות הזרה. מה בדיוק היו התכשיטים הללו?

ישעיהו מוכיח את המנהיגים: "ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם" (יד) - המדרש דורש זאת על אמירת שלום - חוסר אמירת השלום מעידה על זלזול בעני ועל התעלמות ממנו כדי להימנע מנתינת צדקה.

שירת הכרם (א-ז)

One of Adam’s very first actions involved naming all of the different creatures. Parashat Bereishit relates: “And the LORD God formed out of the earth all the wild beasts and all the birds of the sky, and brought them to the man to see what he would call them; and whatever the man called each living creature, that would be its name. And the man gave names to all the cattle and to the birds of the sky and to all the wild beasts” (Bereishit 2:19-20). According to these verses, naming the animals was not merely a technical matter, rather those names defined each one of the animals.

בנו הרביעי של ישעיהו מבשר בשורה גדולה ומלאה יותר מן הקודמים - בשורה של שלום אוטופי המחבר בין שמים לארץ, בין ישראל לאביהם שבשמים.