הנביא קורא לכל באי עולם ואומר: כאשר מתנוסס נס על ההר – תראו אותו, כאשר תוקעים בשופר – תשמעו אותו (ג). שהרי לא תמיד אנחנו באמת רואים ושומעים את מה שקורה סביבנו. כדי לראות את חסדי ה' צריך להקשיב ולהתבונן.

הפרק שלנו הוא חידה - מי היא אותה ארץ צלצל כנפיים? והאם מדובר בו על תבוסת אשור או שזוהי נבואה לעתיד לבוא? בין כך ובין כך, המסר העיקרי של פרקנו הוא שמאחורי כל ההתרחשויות המתוארות בנבואות על העמים עומדת התוכנית האלוקית שתכליתה: הכרתם של אומות העולם במלכותו של ה' על עם ישראל בארץ ישראל ועל העולם כולו.

לאחר חורבן ארם וישראל יבואו עמים רבים לבזוז את שדות ישראל וייעלמו. האיזור שהיה פורח יהפך לשממת יער וקוצים. המעטים שישארו ללא כל יביטו סוף סוף כלפי מעלה, יפסיקו לבטוח באדם וישענו רק על ה'.

הברית של פקח מלך ישראל עם רצין מלך ארם תביא למפלתם בידי מלך אשור שיחריב את הכל, כמו שכורתים יער. אולם, החורבן יביא לישועה גדולה - כולם יכירו בה' ובסופו של דבר גם אשור תחרב.

לעמים יש כוח רב בלילה, הם מרעישים ומפחידים את ישראל אך הם ייעלמו עד הבוקר. הלאומיות של העמים תתבטל ותהפך לרעיון האוניברסליות, בניגוד ללאומיות של ישראל שתישאר כי היא מבשרת אור לגויים.

המדרש בויקרא רבא, כמו פרקנו, מאתגר אותנו עם משמעויות - לא כל מה שנראה טוב הוא אכן כזה. דווקא המציאות שנראית כפורחת יכולה להסוות מאחוריה את העונש והמצב הקשה.

פרק י"ב הוא המשך ישיר של הנבואה מהפרק הקודם.

במחצית הפרק הקודם הנביא תיאר קיבוץ גלויות מארצות שונות, שתהיה משמעותית וגדולה כמו יציאת מצרים. בפרקנו הנביא מביא מזמור הודיה לה' בו הוא מתאר את גדולתו של ה' ומודה על הישועה הגדולה שעשה עם ישראל. בשירה מופיעים פסוקים המוכרים לנו, כמו למשל: "הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי-עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ ה' וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה", פסוק שנאמר בהבדלה במוצאי שבת. "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו" (ד), פסוק מקביל מדברי הימים שנאמר בכל תפילת שחרית.

המלך באחרית הימים (א-י)

ישעיהו בקטע זה מנבא על מצב עתידי, בו ימלוך מלך מבית דוד שיביא לשלום ולצדק בעולם. המלך העתידי מתאפיין בחוש צדק "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו" (ה). שפיטת הצדק שלו תביא שלום בעולם "וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ" (ו). הנביא אף מסיים את הנבואה בכך שהמלך ההוא יהיה "עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (י). חלק מהמפרשים סבורים שישעיהו מכוון לחזקיהו.

המשך הנבואה הקודמת (א-ד)

בסוף הפרק הקודם הנביא תיאר את חורבן ממלכת ישראל והשתמש בפזמון "בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה", שמופיע גם בסוף הפסקה הזאת (ד). בפסקה זו הנביא בעיקר מבקר את ממלכת ישראל על חטאיהם.

אשור וגאוותה (ה-טו)

פרקנו נחלק לשני עניינים שונים: בחלק הראשון הנביא מתאר תהליך של גאולה ובחלקו השני הוא מתאר את חורבן ממלכת ישראל.

גאולה (א-ו)