ברגע שחזקיהו פונה אל ה' בתפילה בעצמו, הוא נענה מיד, והישועה מגיעה במהרה.

בפרק שלפנינו טענותיו של העם באות בעקבות אורך הגלות ותחושת השכחה והסתר הפנים, כעבד שעזבו רבו. במצב זה עיקר הנחמה היא בהדגשת קיומן של מגוון מערכות יחסים אחרות בין ישראל לקב"ה, וביציבותן של אלה לנוכח משברים.

הדרמה המתחוללת בשערי ירושלים היא בעיקרה דרמה תיאולוגית: כיצד יתכן שדווקא בימי חזקיהו, המלך הצדיק, הגיעה ירושלים לשפל כל כך גדול מבחינה בטחונית?

הנביא קורא לגולים להיות כמו אברהם ושרה שנקראו אל הדגל והאמינו ביכולתם לשנות ולקרב את העולם לה'. הוא מבטיח להם שה' יעזור להם בעת הגאולה - הארץ תאיר להם פנים והמדבר והערבה יפרחו. 

פרקנו הוא המשך ישיר של הפרק הקודם. בפרק הקודם עצרנו בנאום רבשקה ובכך שהעם שתק ולא הגיב לו. כעת נשמע את תגובת המלך, ההתייעצות עם הנביא, תפילת המלך וסופו של הצבא האשורי.

תפילת חזקיהו ופנייה אל הנביא ישעיהו (א-ז)

חזקיהו שומע את דברי רבשקה והוא קורע את בגדיו. המלך מבקש מאנשיו לפנות אל הנביא בבקשה לעזרה. אנשי חזקיהו מגיעים אל ישעיהו והוא מרגיע את שליחי המלך במסר אופטימי: "הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל-אַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ" (ז).

בפרקים הקרובים (ל"ו-ל"ט) מובאים סיפורים שכבר מוכרים מספר מלכים ועוסקים במלכות חזקיהו ובמסע סנחריב.

עליית סנחריב (א)

בשנה הרביעית למלכותו של חזקיהו עלה סנחריב לשלטון בממלכת אשור. סנחריב היה בנו של סרגון השני, מי שלפי הכתבים האשוריים היה אחראי על מפלת שומרון וחורבן ממלכת ישראל. בספר ישעיהו הדברים באים בקיצור, אך מספר מלכים אנחנו לומדים שסנחריב איים על חזקיהו, והוא מיד נכנע והעביר לסנחריב מנחה גדולה.

נאום רבשקה (ב-כב)

פרק זה יכול להיקרא כההמשך של הפרק הקודם ומציג את הצד השני של המטבע. אל מול הפורענות שתבוא על הגויים ועל אדום (ל"ד) עומדת הגאולה לעם ישראל (ל"ה). הנביא עומד על כמה תופעות שיתרחשו בעת הישועה.

פריחת המדבר (א-ב)

"יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (א). כך הנביא פותח את תיאור הגאולה. המדבר שמייצג את השממה, יפרח. כבוד ה' יתגלה במדבר "הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד־ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ" (ב).

ריפוי מומים ועידוד הנושעים (ג-ה)

פורענות לכל העמים (א-ד)

הנביא מזמין את כל העמים לשמוע על הפורענות שעתידה לפקוד אותם: "כִּי קֶצֶף לַה' עַל־כָּל־הַגּוֹיִם וְחֵמָה עַל־כָּל־צְבָאָם הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָּבַח". הנביא לא מסביר מדוע תבוא פורענות על הגויים או מה מטרתה.

פורענות על אדום (ה-יז)

הפסוק הראשון הפותח את הפרק עומד בפני עצמו ועוסק באויב ששמו לא נזכר. הנביא מאיים על האויב שברגע שהוא יסיים לשדוד ולפרוע, הוא יקבל את גמולו ויפרע גם הוא "כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ־בָךְ" (א).

תחינה וישועה (ב-ו)

העם פונים לה' בבקשה לישועה "ה' חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ" (ב). ה' עונה לעם לתחינתו "וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ" (ד), משמע – שהעם יאסוף את השלל מאויביו כמו ארבה. לאחר מכן העם מכריז על ה' כ"נִשְׂגָּב ה' כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" (ה).

המלך והחברה בגאולה (א-ח)

בהמשך לפרק הקודם המתאר את מפלת אשור וגאולת ישראל, הנביא עובר לתאר את מה שיקרה בירושלים: בראש הממלכה יעמוד מלך שישפוט בצדק והחברה כולה תהפוך להיות מתוקנת: אנשים ישמעו לדברי הנביא, ומי שהיה עד עכשיו עיוור וחירש לדברי הנביא והתעלם מהם – בעת הגאולה: "יָבִין לָדָעַת" (ד). כחלק מתיקון החברה, לא יהיה בלבול בין הנדיב לנבל.

תוכחה לנשים השאננות (ט-יד)