"וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט" (ישעיהו נ"ז, כ) 

והרשעים - שאין נותנין לב לשוב.

כים נגרש - הים הזה, גליו מתגאים לרום למעלה ולצאת חוץ לגבול החול אשר שמתי גבול לים, וכשמגיע שם הוא נשבר על כורחו, וכל זה גל חבירו רואה ואינו חוזר בו, כך הרשע רואה את חברו לוקה ברשעו ואינו חוזר בו.

ישעיהו מתאר את בריאת העולם כעבודת אומן הדורשת רגישות עדינה ודקה. מה המסר של ישעיהו בתיאור זה?

הפסוק "יוצר אור ובורא חושך" איננו מתאר בריאה בעבר אלא בריאה מתמדת, בהווה. מה משמעות הדבר? 

“What do we gain by killing our brother and covering up his blood? Come, let us sell him to the Ishmaelites…” Parashat VaYishlah relates that Yehudah makes this suggestion after Reuven has succeeded in dissuading the brother from committing fratricide. The brothers had accepted Reuven’s argument and merely threw Yosef into a pit, rather than kill him. Just as they sit down to eat, a caravan passes by, and Yehudah seizes the opportunity to suggest that they sell Yosef rather than leave him in the pit to die.   

בפרק שלנו מופיע דו-שיח בין ציון לקב''ה, בו ה' מבטיח לציון שעל אף המציאות העגומה שהיא רואה לנגד עיניה, תבוא גאולה בסוף. 

נפילת אלי בבל ופולמוס עם עובדי האלילים (א-ז)

הנביא מתאר כיצד בל (=מורדוך) ונבו – אלי בבל קורסים ונופלים "קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה" – לא רק שהפסלים לא מצליחים להציל אף אחד, אלא הם עצמם גולים לשבי. בניגוד אליהם ה' יכול לשאת את עול עם ישראל מאז שהעם רק נולד "וְעַד־זִקְנָה" (ד).

כורש – משיח ה' (א-יג)

ייחודו של עם ישראל על פני האומות מתואר בסמיכות לייחודו של הקב"ה על פני האלילים, ובכך מודגש שקיומו של ישראל הוא קיום על-זמני הוא איננו עומד למשפט ככל העמים.

ברכה (א-ה)

ה' מברך את העם בברכה כפולה: ברכה רוחנית: "אֶצֹּק רוּחִי עַל־זַרְעֶךָ" וברכה גשמית: "וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל־יִבְלֵי־מָיִם " (ג). הברכה שחותמת את הפסקה הזאת היא שעם ישראל כולו יעבוד את ה' "זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם־יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה" (ה). ישנם פרשנים שמסבירים שהברכה האחרונה מוסבת על אומות העולם שירצו להיות חלק מעם ישראל.

זלזול בעבודת האלילים (ו-כ)

בשורת הגאולה וקיבוץ גלויות (א-ח)

לאחר שהפרק הקודם הסתיים בתוכחה לעם ישראל על היותם עיורים לגאולה המתקרבת, כאן הנביא מפרט את הגאולה: "כִּי־תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ־אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי־תֵלֵךְ בְּמוֹ־אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר־בָּךְ" (ב). שוב הנביא קורא לישראל לא לפחד מכיוון שקיבוץ הגלויות קרוב "אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל־תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ" (ו).

פסקות קצרות עם עניינים שונים (ט-טו)