פרק זה עוסק בבבל ובתיאור הנביא כיצד הממלכה תתבזה, וחכמתה לא תועיל לה.
ביזוי בבל (א-ז)
הנביא קורא לבבל "רְדִי וּשְׁבִי עַל-עָפָר... תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ נָקָם אֶקָּח וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם" (א-ג). בבל כבר לא תקרא "גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת" (ה). הנביא מוכיח את האימפריה הבבלית על כך שפגעה בישראל יתר על המידה. אמנם ה' נתן את ישראל בידה, אך היא לא רחמה עליהם ופגעה בהם יותר מהנצרך.
בבל תענש על יהירותה (ח-טו)