בחומש במדבר אומר הקב"ה למשה ואהרון כי לא ייכנסו לארץ בגלל חטא מי מריבה וכך מופיע בעוד מספר מקומות, ואילו בחומש דברים אומר משה שהוא אינו נכנס לארץ בגלל חטא המרגלים. איך ניתן להבין את הסתירה הזו? נראה להציע שבהנהגת משה ואהרון במי מריבה היה פגם קל שבקלים, אך פגם זה ברבות הימים הביא את העם לחטוא בחטא המרגלים.

לאחר מות אהרון, הכנעני בעיר ערד יוצא להילחם בישראל. אולם, בניגוד לציפיה שמשה ינהיג את הקרב - משה אינו מוזכר ואת כל ההחלטות מקבלים 'ישראל' - הרב בזק והרב מדן דנים: האם זה רע או טוב? האם זה מעיד על חוסר בהנהגה או דווקא על מנהיגות של העם שלוקח את המושכות לידיים? 

הגאון מוילנא פירש את ספר יונה כמשל להפלגתה של הנשמה בים החיים. מי משול לנשמה? מי משול לגוף? מה פשר הסערה בלב ים? מיהו בעצם רב החובל? ומה עניינה של ההליכה לנינווה? על זאת ועוד בשיעור שלפניכם.

בשני חלקי ספר יונה יש אנשים פשוטים באמצע הדרך. הם לא חלק מעדת המאמינים באמונת הייחוד אך כשהם שומעים שיש נביא שאומר את דבר ה' מיד, בבת אחת, הם חוזרים בתשובה, וה' נחם על הרעה, וזה מוציא את יונה מדעתו. יש נחמה בעולמו של הקב"ה, הקב"ה לא מתכרבל בעולם הדין אלא מוכן לקבל את השבים אליו.

בתשובתו למלחים ששאלו אותו לפשר מעשיו ולמוצאו עונה יונה בפרקנו: "עברי אנוכי ואת ה' אלוקי השמים אני ירא" (ט). מילים אלו מהוות את הבסיס והפזמון לשיר שלפניכם.

לחן: ארי גולדוואג   ביצוע: בני פרידמן

יונה מתפלל מתוך מעי הדגה ונושא תפילת הודיה לה'. כעת הוא יודע דבר אחד – אי אפשר לברוח מאת האלוקים. אמנם, יהיה עוד מתח ומאבק גדול סביב השליחות אך מעכשיו ה' ילווה אותו בכל צעד בחייו.

אם זכה האדם - קריאת רב החובל תקיץ אותו ותניע אותו למסע חייו. ואם עקשן הוא כמו יונה? רק סערה ומצולות ים יטלטלו אותו. ולוואי ונתעורר בטוב. 

המדרש מתאר כיצד החזיר הקב"ה את הספינה שכבר יצאה ליפו וכיצד שמח על כך יונה וראה בכך סימן מן השמים. אך מסתבר שלא תמיד מה שנראה בעינינו כסימן משמים הוא אכן כזה.

בספר יונה אין נבואות וחזיונות אלא סיפור והנביא בו הוא הגיבור. זהו סיפור על נביא שמנסה לברוח משליחות אך מסתבר שללא הועיל.

רב החובל המופיע לרגע בסיפור ונעלם מבטא את תת המודע של יונה. את האמת שיונה יודע, אך מנסה להתכחש לה. אז מה באמת חושב יונה?