תפקידי הנשיא בשבת ובראש חודש (א-טו)

בפרק מ"ד נזכר שהשער החיצוני הפונה קדים – סגור. כאן מצויין שלעומתו, השער הפנימי הפנה קדים – "יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ" (א). השער פתוח בשבתות ובראש חודש כדי שהעם כולו יוכל להשתחוות "וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם־הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי ה'" (ג). לאחר מכן מפרט יחזקאל את הקרבנות של שבת וראש חודש.

נחלת הנשיא (טז-יח)

תרומה לה' קדש מן הארץ (א-ח)

כפי שיובא בהמשך הספר, יחזקאל מציע חלוקה חדשה של הנחלות בארץ. בקטע זה הנביא עוסק בנחלה אשר איננה מיועדת לאחד השבטים אלא נחלה נוספת, נחלת הקודש, הנקראת "תרומה". ה"תרומה" מחולקת לשלושה חלקים: מקום המקדש והכהנים, נחלת הלויים והעיר. נחלת הנשיא עוטפת את הרצועות של המקדש, הלויים והעיר משני הצדדים.

הנשיא כסמל לצדק ומשפט (ט-יו)

השער הסגור (א-ד)

האיש שליווה את יחזקאל השיב אותו "דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים וְהוּא סָגוּר". ה' פונה אל הנביא ומסביר לו שהשער יישאר סגור: "הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא‏־יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי‏־יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר" (ב), אך הנשיא, המלך, רשאי לאכול שם לחם לפני ה'.

המשרתים במקדש (ה-טז)

השראת שכינה במקדש (א-יב)

לשכות הצפון והדרום (א-יד)

פרקנו ממשיך לעסוק במקדש ובמידותיו, וכאן מתאר יחזקאל את מבנה המקדש עצמו.

ההיכל (א-ב)

יחזקאל מתאר שהאיש שמלווה אותו מביאו להיכל, ומודד את האילים שניצבים בפתח ההיכל ואת רוחב הפתח שבין שני האילים.

קודש הקודשים (ג-ד)

הנביא מתאר שהאיש שמלווה אותו נכנס פנימה, אל קודש הקודשים. שוב האיש מודד את האיל שבפתח ואת רוחב הפתח ואומר ליחזקאל "זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (ד).

הצלעות (ה-ח)

פרקנו פותח חטיבה חדשה בספר יחזקאל: חזון המקדש העתידי, העיר ירושלים וארץ ישראל. כפי שכתב ר' ישעיהו מטארני, פרשן פשט מימי הביניים, פרטים רבים בתיאור המקדש ביחזקאל לא מספיק מובנים וברורים: "מדות הבית וסדר הקרבנות ומשפט הכהנים האמורים כאן, אין אדם בעולם שיוכל לעמוד על אמיתתם. ואם הקדמונים, שהיו סמוכים לנבואת יחזקאל, בקשו לגונזו מפני שלא יכלו לעמוד על בוריו... ואיך נעמוד אנחנו על אמיתת דבריו?" (בפירושו ליחזקאל מ', א). גם כאן ננסה לפרש את הדברים ככל שניתן, אך לא נחרוג מהכתוב עצמו.

פתיחה (א-ד)

פרקנו ממשיך את הנבואה על גוג מארץ המגוג שבפרק ל"ח.

נפילת גוג (א-טז)