מה המסר של סיפור המיילדות שבשלו זוכה הסיפור לאזכור בתחילת ספרנו? נציע שתי גישות - האחת הרואה במיילדות אב טיפוס לחירות שבה עוסק הספר, והשנייה הרואה במיילדות נשים מצריות הבוחרות בדרך הצדק, ויש לכך משמעות גדולה בספר העוסק ביחס שבין ישראל לעמים. 

מיכה רוצה לעודד ולעורר את חזקיהו מלך יהודה להילחם בעוצמה כנגד צבא אשור, ולא רק להתגונן. בנבואתו, המנוגדת לנבואת ישעיהו, הוא אוחז בדמותו של דוד הלוחם, מטיף למלחמה שכל כולה חרב אדם, ומדמה את עם ישראל לאריה טורף הרומס את עדרי הצאן, אלו האומות.  

המדרש מבחין בין טל לגשם ומתאר באמצעותם שתי מערכות של קשר בין ארץ לשמים. מה ההבדל ביניהם? ולמה תהיה דומה שארית יעקב?

לאחר הנבואה המרגשת על אחרית הימים שבפרקנו מסיים הנביא ואומר: "כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו" (ה) – מה פשר העניין? והאם יש בכך גם אלמנט חיובי?

סביב הפסוק הראשון שבפרקנו התעוררה מחלוקת מעניינת במדרש שעניינה - למי שייך המקדש? האם בית המקדש הוא של כל העמים או שאנחנו במרכז והם רק נספחים?

כמאה שנה לאחר שמיכה זועק נגד התפיסה ש"ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה" (יא), עומד ירמיהו הנביא וזועק אף הוא שאמונה מעין זו היא שקר. האם ניתן להניח שהנביא מיכה היה רב ומורה לירמיהו?

"בונה ציון בדמים וירושלים בעוולה" (י) אומר הנביא בפרקנו ויוצא בכך כנגד אחד ממפעלי הבניה הגדולים של המלך חזקיה - החומה הרחבה.

בממלכת יהודה ההתלהבות רבה ותחושת הכוח כובשת וממכרת, ומול כל הששון הלאומי הזה מציבים הנביאים את מעשי העוול שנעשו לאזרחים הפשוטים, בשם האינטרס הבטחוני. הם מנבאים רעה, אך לבסוף חל שינוי בעלילה.

הרשעים בדורו של מיכה לא נחים לרגע. כל הלילה הם מתכננים וחושבים מחשבות אפלות של גזל ועושק ובבוקר מוציאים אותן אל הפועל. ועל כך מנבא עליהם הנביא רעה ומתאר כיצד יגלו בראש הגולים ושדותיהם ילקחו מהם.

למה העשירים בימיו של מיכה חושבים ופועלים רע? מדוע הם חומדים, גוזלים ועושקים? פשוט כי הם יכולים. "כי יש לאל ידם" (א). אין דין, ואין דיין. איש הישר בעיניו יעשה.