בתשובתו למלחים ששאלו אותו לפשר מעשיו ולמוצאו עונה יונה בפרקנו: "עברי אנוכי ואת ה' אלוקי השמים אני ירא" (ט). מילים אלו מהוות את הבסיס והפזמון לשיר שלפניכם.

לחן: ארי גולדוואג   ביצוע: בני פרידמן

יונה מתפלל מתוך מעי הדגה ונושא תפילת הודיה לה'. כעת הוא יודע דבר אחד – אי אפשר לברוח מאת האלוקים. אמנם, יהיה עוד מתח ומאבק גדול סביב השליחות אך מעכשיו ה' ילווה אותו בכל צעד בחייו.

אם זכה האדם - קריאת רב החובל תקיץ אותו ותניע אותו למסע חייו. ואם עקשן הוא כמו יונה? רק סערה ומצולות ים יטלטלו אותו. ולוואי ונתעורר בטוב. 

המדרש מתאר כיצד החזיר הקב"ה את הספינה שכבר יצאה ליפו וכיצד שמח על כך יונה וראה בכך סימן מן השמים. אך מסתבר שלא תמיד מה שנראה בעינינו כסימן משמים הוא אכן כזה.

בספר יונה אין נבואות וחזיונות אלא סיפור והנביא בו הוא הגיבור. זהו סיפור על נביא שמנסה לברוח משליחות אך מסתבר שללא הועיל.

רב החובל המופיע לרגע בסיפור ונעלם מבטא את תת המודע של יונה. את האמת שיונה יודע, אך מנסה להתכחש לה. אז מה באמת חושב יונה?

על מה השמחה הגדולה בממלכת אדום? ומה המסר שהנביא עובדיה מבקש להעביר להם בנבואתו?

המדריך וחוקר עבר הירדן גלעד פלאי בסיור אל המצוקים התלולים והמצודות הנסתרות של ירדן, היא אדום.

הנביא עמוס מנבא על הקמת סוכת דוד הנופלת. מה פשר הדימוי לסוכה דווקא? בהמשך, בפס' יג, מנבא הנביא על שפע שישפיע ה' על הארץ וחכמים רואים בכך משל למשיח בן יוסף ומשיח בן דוד. מה פשר הנבואה? ומה בעצם התפקיד שלנו בהקשר הזה?

הקורא בפרקי התנ"ך כאילו צועד בכל יום ויום עוד צעד אחד לאחור אל מול התמונה הגדולה. בכל יום מתגלה עוד חלק, בכל יום הופך עוד פרק לפרט קטן בתוך המכלול. לאט לאט מתגלה התנ"ך כמכיל כל - לידה ומוות, הרס ובניין, מלחמה ושלום.