בימי קדם השער היה מרכז העיר ובו התרחשו כל העניינים הציבוריים. הנביא טוען שסגירת השערים בשבת תבטא שהברכה היא בידי שמים, ולכן דווקא סגירת השערים בשבת תביא להצלחה גדולה יותר.

אחרי סתימת התפילה הנבואית כל שנותר הוא לבשר חורבן נורא, ולהדגים אותו בחיים אישיים ללא אופק וללא עתיד. ובתוך כל זאת חש ירמיהו בזעם אצור, כאב נורא וחוסר אונים מוחלט עד כדי מאיסה בחייו.

ירמיהו, בחייו האישיים, מבטא את המציאות הלאומית הקשה: הוא מנוע מלשאת אישה וללדת ילדים. באושוויץ לא יולדים ילדים, והנביא מדגים זאת באופן אישי. לשליחות הלאומית יש מחיר אישי גבוה.

אברהם אבינו, משה רבנו, עמוס וגם ירמיהו - כל הנביאים היו קודם לכל נושאי התפילות למען עם ישראל, להעברת רוע הגזירה. עד שנסתמו תפילותיהם ולא נותר עוד מקום לתפילה נבואית.

השליחות הנבואית איננה קלה כלל ועיקר ובמיוחד נכון הדבר אצל ירמיהו. עצם הנבואה היא דבר יקר, אך התוכן קשה מאוד, וגורם לנביא לתחושות קשות עד כדי רצון למות. 

נדמה שארמונו של יהויקים, אותו ארמון שאת בנייתו מגנה כל כך הנביא, הוא שנתגלה במפתיע בחפירות של רמת רחל. כפי שרואים מן השרידים המעטים שנשתמרו, היה זה בלי ספק אחד הארמונות המפוארים שנבנה לפי מיטב האדריכלות והאומנות של אותה התקופה.

בניגוד לסדום, בפרקנו הקב"ה מכריז שאפילו בעבור אדם אחד הוא יציל את העיר! אך כנראה שאין בנמצא אפילו אדם אחד שעושה משפט ומבקש אמונה. האם ירמיהו השתכנע שצריך לפרוע בעם?

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

"הִנְנִי אֵלַיִךְ ישֶׁבֶת הָעֵמֶק צוּר הַמִּישׁר נְאֻם ה'..." (יג). קריאה נרגשת זו אל ירושלים הביאה במבוכה את חוקרי המקרא. הכיצד "יושבת העמק" היא? והרי כל נער יודע שגם העיר התחתונה בנויה על הר בעל מדרונות תלולים...