לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ" (ירמיהו ט"ו, א)

רמב"ן במדבר פרק י"ב פסוק ו

וענין הכתוב, כי הזכיר משה מפני עמדו לפניו בפרץ להשיב חמתו מהשחית גם בעגל וגם במרגלים שהיו חייבים כליה. 

היהודים שחיו בזמנו של ירמיהו לא ידעו האם מולם עומד נביא אמת או נביא שקר. כולם טענו לדבר ה' והמבוכה היתה קשה. אך מסתבר שזוהי צומת הדרכים של האמונה. כל אמונה חייבת להציג בפני המאמין שני זוגות ניגודים - את הטוב והרע, ואת האמת והשקר ואת היכולת לבחור ביניהם.

"רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה" (ירמיהו י"ז, יד)

מהי מכתו של הנביא? ומהי הרפואה שהוא מבקש?

שלושה פרשנים שונים, עם הסתכלות שונה:

רד"ק:

הכאב והמכה... הוא הבזוי והקללה.

מלבי"ם:

שקרא נבואת זעם שמלאהו ה' בשם כאב וחולי,

בקש שה' ירפאהו ממכתו האנושה ולא ינבא עוד פורעניות.

ילד בוגר ונבון, עדיין ייתן אמון בהוריו גם כאשר אין הם מספקים את מאווייו. כך הדבר ביחסו של האדם למקום.

הבטחון האמיתי בה' הוא לא אמונה שהכל יהיה טוב, אלא כפי שמתאר ירמיהו - בתוך הקשיים לראות את יד ה' ולסמוך על שיקוליו.

"דְּרָשׁ נָא בַעֲדֵנוּ אֶת ה' כִּי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָם עָלֵינוּ אוּלַי יַעֲשֶׂה ה' אוֹתָנוּ כְּכָל נִפְלְאֹתָיו וְיַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ" (ירמיהו כ"א, ב)

"יעשה ה' אותנו" - היה לו לומר 'יעשה לנו', ורצוף בו כונה שניה, שיחזיר אותנו בתשובה ויעשה אותנו בריה אחרת, כמו שנאמר כי "כחומר ביד היוצר" וכו' (ירמיהו י"ח, ו) , וממילא יעלה מעלינו.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

בין תוכחה לתוכחה מופיעה נבואת הנחמה והתקווה על העלייה מארץ צפון. מה פשר המעבר הדרמטי בין הנבואות?

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק: