"כִּי עֵינַי עַל כָּל דַּרְכֵיהֶם לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנָי וְלֹא נִצְפַּן עֲוֹנָם מִנֶּגֶד עֵינָי" (ירמיהו ט"ז, יז) 

ענתות נמצאת על גבול המדבר וב"צל" הגשמים. לפיכך ניכרת ביבול שדותיה כל תנודה בכמות הגשמים. היבול אז זעום מאוד והמצוקה גדולה. אין תימה, אפוא, שהמחסור הזה, אשר חזר ובא מדי פעם בפעם, חדר לתוך נבכי נשמתו של הנביא עד כדי השתקפות ברורה בנבואותיו.

יאשיהו הוביל את מעמד הברית בבית ה' עם הכוהנים והשרים, ואילו ירמיהו, הנביא הכפרי, הכֹהן מענתות, נשלח להפיץ את דברי הברית בקרב הציבור הפשוט, שלא היה מעורב בהכרעות הגדולות של בית המלוכה.

ירמיהו קרוע, בין הרצון שלו להציל את העם מן החורבן, ובין הטענות שלו כנגד העם, אשר מנסה לפגוע בו בגלל נבואותיו הקשות. 

גם הגויים הסוגדים לאלילים מבינים ויודעים שפסיליהם אינם רואים ואינם שומעים, ויסודות האמונה הישראלית כבר מתפרסמים בין חכמי הגויים. רק הפסילות הנבערה עדיין מתנהלת כאילו הפסילים "מייצגים". ואחרי ההבל הזה נמשכים היהודים המיואשים.

העולם שלנו בכללותו משדר סתירות ולא אחדות. לכן, אנשים שניסו להבין את ניהול העולם חשבו שיש רשויות שונות. הבנת אחדות האל היא חידוש גדול שהביאה התורה לעולם.

ירמיהו נושא בדבריו קינה נבואית על העם ועל הארץ ועל החורבן שהולך ומתקרב. החורבן אמנם כבר נגזר בחטאי מנשה ויורשיו, אך נראה כי למאבק בין הקנאים לכנועים יהיה חלק לא קטן בו.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

ירמיהו חי בענתות, על ספר המדבר, במקום בו התושבים היו עסוקים בחקלאות וברעיית צאן. לכן ירמיהו משתמש בדמויים הקשורים למדבר, הלקוחים מן המציאות של אותם אנשים, כדי שיבינו היטב את דבריו.

"מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה..." (ירמיהו י"ד, ח)

אף על פי שסרו מדרכיך, לך הם מקוים.

ובכל דור ודור, אתה מקוה ישראל ואתה מושיעו בעת צרה

אף על פי שהצרה תבא להם בעונם,

אתה תושיעם ותרחם עליהם גם כן,

עתה בזמן הזה הושיעם ורחם עליהם ולא יכלו ברעב.