Only by looking heavenward, by demonstrating their faith in God did Bnei Yisrael truly repent and achieve forgiveness.

Talk is cheap and actions always speak louder than words.

"וְעַתָּה אֱמָר נָא אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם" (ירמיהו י"ח, יא)  

That Jews will complain is a given, a part of our birthright. But when we are able to then own our complaints and grow from them, we can suddenly see our journey in a new light.

 The Torah's response to death reminds us of the limit to human understanding. 

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

Summer vacation has arrived!

Is summer a time for relaxation in Tanakh? Yes and no. Let’s take a look:

אחרי קרב מגידו כל כוח באזור קם לנצל את המהומה הבינלאומית כדי לתפוס שטחים וגם לנקום ביהודה. גם טבע הארץ כאילו הצטרף ושנות בצורת אחדות באו בזו אחר זו. כל אלה נחשבו בנבואה כשופרות אזהרה.

ה' אוסר על הנביא להתפלל בעד העם, אך ירמיהו ששומע את הנבואה הקשה אינו מוותר על תפקידו כנציג העם והוא כן מתפלל. לכן בפרק ט"ו אומר לו ה': אפילו אם משה ושמואל יתפללו הגזירה לא תשתנה. לפעמים אין אפשרות לשנות את הגזירה.

את מה מסמל אזור הפשתים? מדוע נשחת ועל ידי מי? והיכן היה "נקיק הסלע... בפרת"?