לעומת העץ השתול, הקבוע במקומו שיש לו דרך ועצמיות, פריחה והתקדמות, המוץ עף לכל רוח ואין לו שום יישות עצמית. דוד מתפלל שאותם רשעים הרודפים אותו לא יצליחו להשתרש בעולם ולכבוש חלק במציאות, אלא שיהיו כמוץ, ללא שום קביעות, וזה עצמו יעביר אותם מהעולם.

מתוך מכלול שירי ההודיה שמביא המשורר, בוחר הוא בשיר ההודיה הגבוה והייחודי שהוא מיטב השיר שבפיו. שיר שבו ההוד וההודיה נושקים זה לזה.

האם הוא מְדַדֶה-מְרַקֵד בתוך "המון חוגג" של עולי רגל, או שמא הוא נתון בעומק הצרות, והוא רק חולם על העלייה לרגל בעתיד?

מהו הסיפור העומד מאחרי מזמורים מ"ב-מ"ג? נראה כי מזמורים אלו נאמרו על המצב שבו ארון ה' נמצא בשדה פלשתים ועומד בבית דגון. במזמורים שלפנינו מבטא המשורר את חרפת השכינה.

שירתו הדתית של יוסף צבי רימון הקדימה את זמנה, ולא תמיד ידעו איך לקבל אותה. בשיר 'היתה נפשי צמאה לשירה' מתכתב המשורר עם מזמור מ"ב בתהילים. בשירתו רימון אינו מתפלמס עם הכתובים, אלא מתחבר אליהם. רימון מתאר את כמיהתו לשירה ולחיבור לה'.

מתלחשים סביב מיטת הגוסס. סדרת 'איוב שבתהלים' - המזמור השישי והחותם.

מזמור מ"א חותם את המעגל הרביעי של המזמורים (ל"ה-מ"א) ואת הספר הראשון. המזמור עוסק עדיין בהתמודדות עם הרשעים אבל בעיקר בביטחון ובתחושת ההצלה והשליחות של המשורר. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור ונעמוד על הקשרים שבינו לבין שאר מזמורי המעגל הרביעי. עוד נתבונן על המסגרת של הספר הראשון ממנה נלמד על התהליך שעובר המשורר במהלך הספר הראשון - תהליך של הפנמת התורה וחיזוק הקשר בינו לבין ה'.

כאשר האדם נמצא במצב של משבר, חולי או כדומה, היחס של החברה מאוד חשוב לו. כשהחברה אינה מגיבה באופן נכון, האדם נחלש, ומרגיש שקיבל מכה נוספת. יחד עם זאת, ה' הוא הכתובת האמיתית לפְּניה בשעות הקשות.

אחרי הדיכאון 'האיובי' העמוק של פרקים לח-לט, חייבים לפתוח בתקיעה גדולה בשיר הישועה. סדרת 'איוב שבתהילים' - המזמור החמישי

במזמור מ' יש מענה לשתיקה של מזמורים ל"ח-ל"ט. המשורר מודה לה' על הצלתו, ומתחייב לבשר את הישועה בקהל רב, ולגדל את שם ה'. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ונראה את ההתקדמות שחלה במעגל הרביעי (ל"ה-מ"א). לבסוף נתבונן גם בקשרים שבין מזמורנו לבין מקורות אחרים.