במזמור שלפנינו אומר המשורר: "כִּי-עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה" (כג). שני הפיוטים, "אש תוקד בקרבי" ו"אום אני חומה", משתמשים בביטוי "כצאן טבחה", הלקוח מפסוק זה, כדי להראות את עוצמת ההרג שחווה עם ישראל בגלות.

בתקופת השואה היהודים הלכו אל מותם "כצאן לטבח", אך היתה זו גבורה, ללכת אל המוות כדי לא לגרום למותם של אחרים.

"לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח" (תהילים מ"ב, א)

 

לבני קרח - אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחלה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותם ופתחה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ, כענין שנאמר: "ובני קרח לא מתו" (במדבר כ"ו, יא), ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורים הללו, ועלו משם ושרתה עליהם רוח הקודש, ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד.

 

 

 

מזמור מ"ד מביע תלונה קשה כלפי ה', אך דורות של מקדשי השם ראו במזמור זה שבח למסירות הנפש של עם ישראל על קידוש השם.

דוד המלך מתאר כיצד הקב"ה כביכול סועד את החולה על ערש דוי ומטפל בו בכבודו ובעצמו. מכאן למדו חז"ל שהשכינה שורה למעלה ממראשותיו של החולה. כל חסרון בעולם נובע מרצונו של הקב"ה שמתאווה לתפילתנו ולכן אותם החווים חוסר, הדלים והחולים, הם הקרובים ביותר אל הקב"ה.

יש שני אופנים להבין את פשר מילות המזמור "הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי" (ח): האחד, דוד המלך מלמד אותנו שהכל מתוכנן וידוע, הקב"ה משגיח על המציאות ואפילו עצם קיומו שלו כבר רמוז בתורה בסיפור על עמון ומואב, וזה מה שנותן לו את הרצון לעשות את רצון ה'. השני, דוד המלך מבין שמה שמוטל עליו כתוב בתורה וזהו רצון ה' המחייב אותו.

 

"מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי" (ה)

הפיוט "לכה דודי" משובץ בפסוקים רבים מהתנ"ך.

אחד הפסוקים הוא מתהלים מ"ג: "מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי" (ה)

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה     פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה...

לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי      מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי

בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי           וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ

הנגעים, הצרות והרגשות הקשים שיש לאדם באים מתוך התנגדות למציאות וחיכוך איתה. שינוי הגישה להרמוניה עם המציאות, מתוך הבנה שהקב"ה טוב והוא מנהיג את העולם בטוב, מוביל לשקט נפשי אמיתי ולהבנה שאין לאדם מה לכעוס, ומתוך כך המציאות גם היא לא מתגרה בו והנגעים עתידים להעלם.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

עמודים

x