מזמור מ"ז נאמר לפני תקיעת שופר. על גבי תקומת מלכות ישראל וירושלים המתוארת במזמורים הקודמים לו, תבוא מלכות ה'. ההמשך הוא שמלכות ה' תהיה לא רק על ישראל אלא על כל העמים. מזמור מ"ח משלים את השלב הבא: תקומת מלכות ה' בעיר האלוקים.

בימי ההמתנה למלחמה, באייר התשכ"ז, בין הפרדסים ממול נתב"ג, כחיילי חטיבת הצנחנים 55, אמרנו מזמור זה בכל בוקר

הקב"ה מצד אחד מגן עלינו מהצרות, "מחסה", ומצד שני גם נותן לנו את הכוח, הגבורה, ה"עוז" להתגבר עליהן. כאשר האדם נמצא בעת צרה דווקא אז קרבת אלוקים מוחשית יותר מאשר בשגרת החיים. עצם הפניה הטבעית של האדם אל הקב"ה מלמדת אותו על עומק הקשר הפנימי שלו אל הקב"ה.

מזמור מ"ה מתאר שמחת כלולות של מלך ומלכתו ומהווה ככל הנראה משל לקשר שבין עם ישראל לקב"ה. בשיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, עוד נעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים ונראה כיצד לאחר הצרות והמצוקות המתוארות במזמורים מ"ב-מ"ד, מלכות ה' חוזרת לישראל כפי שמתואר במזמורנו. לבסוף נעסוק בקשרים שבין המזמור לבין מקורות אחרים במקרא.

"עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר" (ט) אומר דוד עליו השלום - אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי.

"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהילים נ"א, יב)

מדרש משלי (בובר) פרשה כ, ט

אמר שלמה: דוד אבי אמר לפני הקב"ה: רבון העולמים "לב טהור ברא לי אלהים" (תהלים נ"א, יב), שאל שלא כענין, וכיון שידע ששאל שלא כענין, חזר ואמר "כבסני מעוני ומחטאתי טהרני" (שם, ד). מה השיבתו רוח הקדש? אמרה לו: דוד הואיל ונשפלת עצמך על השאלה ששאלת, אני נותן לך לב טהור. אף רוח הקודש אמרה עליו "בקש ה' לו איש כלבבו" (שמואל א י"ג, יד),

"עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי" (תהילים נ"ה, יח)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מקץ סימן ט 

עמד דוד ופירש "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי" (תהילים נ"ה, יח) - לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלש תפלות ביום,

ורבי יוחנן אמר: ולואי יתפלל אדם והולך כל היום.

שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש: מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה: אסור, אמר לו: למה? אמר לו: שלא ינהג קלות ראש בגבורה. לא קבל ממנו. 

בעולם האמת אין אפשרות לפדות את הנפש באמצעות שוחד ושקרים. השקר הוא הכיסוי לכל דברי האמת. פדיון הנפש יכול להיעשות רק על ידי בטחון בקב"ה: "אך א-להים יפדה נפשי מיד שאול" (טז).

אם בחלקו הראשון של המזמור נראה כי ה' הוא א-לוהי העיר ירושלים הרי שחלקו השני בא ומבהיר את גדולתו של ה' בלי קשר לעיר שבה הוא שוכן. ה' הוא לא אל מקומי ונקודתי אלא הוא הא-לוהים השולט בעולם כולו.

האם מזמורנו מתאר מציאות כלשהי שהייתה בירושלים או שמא הוא מכוון לעתיד לבוא? הפרשנים חלוקים בשאלה זו.