כאשר האדם נמצא במצב של משבר, חולי או כדומה, היחס של החברה מאוד חשוב לו. כשהחברה אינה מגיבה באופן נכון, האדם נחלש, ומרגיש שקיבל מכה נוספת. יחד עם זאת, ה' הוא הכתובת האמיתית לפְּניה בשעות הקשות.

אחרי הדיכאון 'האיובי' העמוק של פרקים לח-לט, חייבים לפתוח בתקיעה גדולה בשיר הישועה. סדרת 'איוב שבתהילים' - המזמור החמישי

במזמור מ' יש מענה לשתיקה של מזמורים ל"ח-ל"ט. המשורר מודה לה' על הצלתו, ומתחייב לבשר את הישועה בקהל רב, ולגדל את שם ה'. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ונראה את ההתקדמות שחלה במעגל הרביעי (ל"ה-מ"א). לבסוף נתבונן גם בקשרים שבין מזמורנו לבין מקורות אחרים.

מצד אחד, האדם יכול להצביע על כך שנושע בעזרת ה' פעמים רבות בעבר. אך מצד שני, אין הבטחה שכך תמיד יהיה. צריך להתפלל ולבקש.

מדוע המשורר צריך לשכנע את הצדיק על ישועת ה'? כיצד עושה זאת המשורר? והאם בסוף הצדיק משתכנע?

האם לפנינו מזמור חכמה שעניינו השוואה בין הצדיק לרשע? מה פשר הביטוי "בקרב לבי" (ב) בהקשרו? ואיך מתאר המזמור את דרכי הרשע?

לעמים יש עצות ומחשבות שנראות טובות לתקופתם, אבל הם לא יכולים לראות את ההשפעה שתהיה לדברים לדורי דורות, לטווחים ארוכים, ולכן הקב"ה שמשגיח על העולם ורואה עד סוף כל הדורות לעיתים מפר את עצתם.

מדוע יש לצדיק צרות כה רבות עד כדי כך שהוא צריך שמירה מרובה כל כך? הצדיק בונה את העולם בבחירתו, ופעמים רבות החלטותיו ובחירותיו הן נגד טבעיות החיים. הליכה שכזו, כנגד טבעיות החיים, צפונה בה סכנה ועל כן הקב"ה שומר עליו שלא יאונה לו כל רע.

דוד המלך מתאמץ שלא לדבר על ה' כמו איוב. סדרת 'איוב שבתהילים' - המזמור הרביעי.

במזמור ל"ט המשורר מתחיל לשתף בהרהורים שעלו בו מתוך שתיקתו. תחושתו העיקרית היא ריקנות ואפסות של האדם: "הבל כל אדם" (ו). למרות תחושת הייאוש המשורר מעוניין להתקדם. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמור ל"ח הסמוך לו ובקשרים שבינו לבין ספרי איוב וקהלת.