מזמור נ' מתפלמס עם תפיסות רווחות במזרח הקדום לפיהן האל מעוניין בקורבן כדי להשביע את רעבונו. 

The notion of birth causing impurity seems contradictory to the meaning of childbirth. Apparently, the Torah wanted to us to be cognizant of death at the moment we celebrate life. It often takes an awareness of death to motivate one to live a meaningful life.

מה פירוש הביטוי "זית רענן" (י)? ומדוע כותרת המזמור חשובה להבנת המזמור כולו?

מה הקשר בין הנבל שנזכר כאן במזמורנו ובין נבל שאנחנו מכירים מספר שמואל? והאם הנבל יכול לשוב בתשובה?

"וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה" (תהילים נ', ו)

הקב"ה מצד אחד נקרא 'אלוקי כל הארץ' ומולך על כל הארץ "ממזרח שמש עד מבואו" (א), אך ההופעה של הקב"ה בעולמו, מלאחר חטא דור הפלגה, היא דרך עם ישראל ומשם הוא מאיר על כל העולם כולו "מציון מכלל יופי אלוקים הופיע" (ב).

במזמור מ"ט מלמד המשורר על היחס הנכון שצריך להיות לאדם לממון ולרכוש מתוך ההבנה שהללו זמניים בלבד.

"אדם ביקר ולא יבין" (כא) - אדם שהולך אחרי הממון והרכוש והשקפתו היא שהם העיקר, לא מבין את העומק של העולם והוא "נמשל כבהמות נדמו" (שם) - דומה לבהמה בכך שאינו מבין את מטרתו ותפקידו בעולם. אך יש כאן גם ביטוי חיובי: כמו הבהמות שקיומן ממשיך בעולם גם מבלי שיהיו מודעות לכך, כך גם האדם, אפילו כאשר הוא לא מבין וחסר את המודעות הוא ממשיך את המציאות בעצם קיומו והעולם ממשיך להתהוות.

לעומת מלכי האומות שרואים את ירושלים ומיד תמהים ונבהלים, על עם ישראל צריך לצוות להתבונן על ירושלים ולהבחין בתפארתה. מה פשר ההבדל?

עצמאות מחשבתית והליכה אחר האמת הפנימית יש בהן כדי לנסוך חן ויופי מיוחד על האדם עד כדי "ויתאו המלך יופיך" (יב). והדבר נכון גם לפרט וגם לכלל.