רבים יאמרו בצדק, שאי אפשר להעמיד בחירה כל כך מקוטבת, ויש הרבה יותר משתי אפשרויות אלה, אולם אני בגיל 17 בחרתי, ואני לא מצטער לרגע.

  On Rosh Hashanah, unlike other holidays, the Torah readings and haftara selections do not directly relate to the day’s theme.  On Pesach, for example, we read from the Torah the narratives of the Exodus and the splitting of the Sea of Reeds, and the haftarot generally relate either to the observance of Pesach, the future redemption, or, on the seventh day, the theme of shira (song of praise to God).  And on Shavuot, the Torah reading is the narrative of the Revelation at Sinai, and for the haftara we read the first chapter of Yechezkel, which describes

   In the opening verse of the haftara for Nitzavim-Vayelekh, the prophet Yeshayahu expresses his exuberance over the fact that God has "clothed me in clothing of salvation, has enwrapped me in a cloak of righteousness" (Yeshayahu 61:10).  He then compares these "clothes" to the exquisite finery of a bride and groom: "ke-chatan yekhahein pe'eir ve-khe-kala tadeh kheileha."  This clause is generally translated as, "as a groom adorns himself with glory [or 'turban'], and as a bride dons her garments."

Toward the end of Parashat Vayelekhת Moshe prophetically describes the time when Benei Yisrael will breach their covenant with God, in response to which God will abandon them and they will endure calamities.  Moshe foresees that in the wake of these calamities, Benei Yisrael will acknowledge that “it is because my God is not with me that these evils have befallen me” (31:17).  This recognition appears to reflect a process of introspection and repentance, but yet, surprisingly, Moshe warns, in God’s Name, “I will conceal My face from them on account of all the evil they had

Moshe reassures Benei Yisrael that repentance is within their reach, it is “very close to you,” and not “in the heavens” or “across the sea.” What exactly is the potential misconception that Moshe seeks to dispel in these verses?

The heavens and earth “testify” against Benei Yisrael by establishing a contrasting model to our unfortunate pattern of sin and betrayal.  but is this “testimony” fundamentally flawed?  Is it really fair to expect us to follow the example set by nature?  

"דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם" (משלי י"ב, טו)

כבר אמר כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. כי יש דרך שנראה בתחלתו שהוא ישר, אבל סוף הדרך מוביל למות ואבדון, ויש דרך שנראה תחלתו שהוא מלא קוצים ופחתים ומוביל אל מקום העדן.

בפרק ט"ו בספר משלי מופיעים כמה פתגמים ידועים:

ספר משלי מגנה את הליצנות, שהיא צחוק של לעג וזלזול, ופוגעת בלמידה ובזיכרון.

כאשר יש מציאות של דין בין אנשים נדרש מהאדם הרוצה לשנות מציאות זו להסיר את הקליפות - להתרפס, להתפייס ולהתרכך.