לא איש כיאשיהו ירים ידיים למשמע נבואת "חֻלדה" המגובה ב"אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה" (דברים כט, כ). כשם שהגיב לנבואת צפניה (א') במסקנה, שעליו מוטלת החובה[1] לבער ולכלות את האלילות מירושלִַם, לפני שיבוא אויב בשעריה, כך הוא הגיב גם לנבואת "חֻלדה". יאשיהו לא הסתפק בדחייה שזכה בה, ולפיה "הרעה" תבוא אחרי מותו, אלא שאף בכל מאודו לבטל את הגזרה כליל!
מ"ספר התורה" למד יאשיהו והבין מה עליו לעשות – הקללות יבואו "אם לא תשמע בקול ה' א-להיך...", ואילו "אם שמוע תשמע" יהפכו הקללות לברכות! המבחן היה במעמד הברית, לכן המוטל עליו באותה עת הוא לחדש את המעמד של "ספר התורה", ו'להעביר את העם בַּברית'!
ב-18 שנה ליאשיהו נחגג 'פסח', ש"לא נעשה... כָּמֹהוּ בישראל מימי שמואל הנביא, וכל מלכי ישראל לא עשו כפסח אשר עשה יאשיהו...". הייתכן לומר כך? וכי לא היה פסח חזקיהו (ל')?
לא מדובר כאן בלשון גוזמה, כי באמת לא ידוע לנו על 'פסח של ברית', מעולם. ביציאת מצרים, פסח היה נס הצלה בכל בתי ישראל, אבל לא מעמד של כריתת ברית. במדבר סיני, עשו בני ישראל את הפסח (במדבר ט'), אחרי מעמד הברית בהר סיני (שמות כד) – הפסח עצמו לא היה ברית! בימי יהושע (ה') עשו בני ישראל את הפסח בגלגל, אחרי מעבר הירדן וברית ערבות מואב, ולפני הברית בהר עיבל!
אחרי חורבן שִלֹה, אסף הנביא שמואל (ז') את העם למִצפָּה, למעמד של תשובה והצלה מפלשתים, אבל לא נזכרה שם ברית, ולא פסח; גם בחידוש המלוכה בגלגל (שמואל-א י"א, יא-טו + י"ב), לא נזכרה ברית, ולא פסח, ומדובר שם בימי "קציר חטים" (י"ב, יז); אם היה מעמד כזה בימי שמואל הנביא, הוא לא נזכר בכתובים שהגיעו אלינו. בפסח חזקיהו לא נזכר מעמד ברית, ועיקרו היה איחוד כל הנותרים משבטי ישראל הצפוניים, כעם אחד תחת מלכות חזקיהו.
פסח של כל עם ישראל היושב בארץ, שהוא עצמו גם חידוש מעמד הברית של "ספר התורה", לא ידוע לנו משום זמן אחר, אלא משנת 18 ליאשיהו בלבד! החיבור הזה היה קשה מאד לעיכול;
ספר מלכים(-ב כ"ג, א-ג) מתאר בעיקר את יאשיהו המלך עומד "על העמוד, וַיִכרֹת את הברית לפני ה'... להקים את דברי הברית הזאת הכְּתֻבים על הספר הזה, וַיַעֲמֹד כל העם בברית"; כל מבצע הטיהור הגדול (שקדם ברובו) מופיע כחלק מקיום הברית. הפסח עצמו נזכר ב-3 פסוקים קצרים, שעיקרם: 'לא היה כפסח הזה'!
ב'דברי-הימים'(-ב לה), עיקר התיאור הוא חגיגת הפסח הגדולה (בדומה לפסח חזקיהו), ואילו מעמד הברית מתואר לפני הפסח בפסוקים אחדים (לה, כט-לג); ואילו בנבואת ירמיהו (יא, א-ח), העיקר הוא שמיעת דברי הברית (כדבר ה' בנבואה!), וירמיהו נצטווה להפיץ את דברי הברית "בערי יהודה וּבחֻצוֹת ירושלם"! הפסח כלל לא נזכר!
וב"ספר חזון נחום האֶלְקֹשי"[2] חזה את חורבן נינוה, והרגיע את כל החששות, שמא אחרי חגיגת פסח כזאת, יבוא שוב מסע מלחמה אשורי כפי שקרה בימי חזקיהו (=סנחריב) – "הנה על ההרים רַגלֵי מְבַשֵׂר משמיע שלום, חגי יהודה חַגַיִך, שַלמי נְדָרַיִך, כי לא יוסיף עוד לַעֲבר בָּך בְּלִיַעַל, כֻּלֹה נִכרָת" (נחום ב', א); הברית לא נזכרת!
*
בנבואות חבקוק (כמו בסוף צפניה) חוזר מחזה האימים של האויב הבא, מצפון, הכשדים! יאשיהו היה בטוח, שהסכנה הרצינית עולה מדרום, ואם רק יצליח לעצור את פרעה "נכו מלך מצרים", תעמוד ירושלִַם במלוא כוחה ועוצמתה מול כל סכנה אחרת – כדרכו, יאשיהו פעל עצמאית בכל כוחו ואמונתו, וכנראה, שום אדם, גם לא בשם א-להים (ל"ה, כב), לא יכול היה לעצור את המלך, שנפל בקרב במגידו, בן 39 שנה!
____________________
[1] לפי מדרש הגדול (דברים כ"ז, כו) למד יאשיהו מהפסוק האחרון בברית – "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", ואמר: 'מכאן שעלי להקים'!
[2] ראו בטורים שכתבתי על נחום, חבקוק, וירמיהו (י"א).
באדיבות אתר 929
