המהפכה של אברהם

 

כיון שנגמל איתן זה [=אברהם], התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה:

היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסבב אותו? כי אי אפשר שיסבב את עצמו.

ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים. ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם

ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה. וידע שיש שם א-לוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא א-לוה חוץ ממנו.

וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם,

ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו

כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה  ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו.

כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו, ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד,

והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר "ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (יג, ד),

וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם.

ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', 

עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן. ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו. כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.

(רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודה זרה פרק א)

Volver al capítulo

ההזדמנות השביעית

 

מנהיג, וכל שכן 'מלך בשר ודם', כמעט אי אפשר שיהיה נקי מכישלונות וחף מטעויות ומֵחַטָאים – ומשה רבנו יוכיח. גדולתם של מנהיגים, נביאים ומלכים שמורה להם לדורות, ואיננה נמחקת בגלל כישלונות. אולם נבואת אמת איננה מחפה ואיננה מסתירה כישלונות. ציורים 'מושלמים' של 'גדולי עולם' אינם יכולים להיות אמת – אין שום אדם גדול ממשה רבנו.

הכישלון של עלי הכהן, ושל שמואל הנביא היה טמון בבנים, שלא הלכו בדרכי אבותיהם.
הכישלון של שאול היה בחוסר היכולת הנפשית להתפייס עם דוד ולבנות בית מלוכה אחד על עם ישראל מאוחד.
הכישלונות של דוד ושלמה, ושל יהושפט, היו טמונים בריבוי הנשים ובחתונות הפוליטיות, נכריות ושאינן נכריות.

רחבעם הוא היחיד הראוי להיזכר ברשימה זו, של הגדולים, לא מפני שטעה ונגרר אחרי "הילדים" (בני ה-40), אלא מפני ששמע פעמיים לדברי שמעיה הנביא (יא ויב), מנע מלחמת אחים, והציל את ירושלִַם מפני שישק.

הכישלונות של שלמה ושל עוזיהו נבעו מגאוות יתר, בשל הצלחות כבירות.
יותם בן עוזיהו, המלך התם, הוא היחיד שלא נזכר בו חטא.

חזקיהו ויאשיהו טעו בקריאת המפה ההיסטורית של המרחב, בעידן השתלטות המעצמות. גם ישעיהו הנביא לא הצליח לעצור את הברית עם מצרים; גם הקו הקבוע של הנביאים, שלא להכניס ראש למאבקי מעצמות, לא מנע מיאשיהו את הטעות במגידו. יאשיהו גם לא הבין עד כמה הכול היה תלוי רק בו, ואחריו לא נותר דבר.

בטעות מגידו נפל בית דוד בקרב.
צאצאי יאשיהו הנאחזים בכיסא, לא רוח ה' פיעמה בהם, ולא הייתה שכינה עימהם.
הכוח החומרי דחף את המכונה עוד כ-22 שנה, אבל 70 שנה של אובדן העצמאות [1] החלו במות יאשיהו (609 לפנה"ס).
יהואחז אולי היה ממשיך בדרך אביו (כרצון "עם הארץ"; לו, א), אבל פרעה שלט אז בירושלִַם.
יהויקים היה נאמן לפרעה-נכו, ובהזדמנות הראשונה מרד בבבל, והביא לאסון; הוא היה תקיף כאביו, אבל בכיוון ההפוך, ושפך דם נביאים [2] כמו מנשה אבי סבו.
יהויכין היה רק נצר מיועד לדורות הבאים, תחת חסותו האישית של מלך בבל – זרובבל יצא מזרעו (דברי-הימים-א ג', יז-יט).
צדקיהו היה איש טוב וחלש [3] – רצה לתקן בברית שחרור העבדים (ירמיהו לד), אבל לא היה לו שום כוח מול השרים, שטופחו על ידי יהויקים, והובילו למרד המיותר, המטופש, האחרון.
הצהרת כורש לשיבת ציון עם השתלטותו על בבל, ניתנה בדיוק 70 שנה אחרי קרב מגידו (539 לפנה"ס).

*
ה' א-לוהי ישראל הבוחר בבית דוד נתן עוד ארבע הזדמנויות, בנוסף לדוד עצמו, לקום מעפר אחרי פילוג המלוכה – יהושפט – עוזיהו-יותם – חזקיהו – יאשיהו – ובראשית בית שני, זרובבל.

עם ישראל מתפלל ומייחל לפעם השביעית, האחרונה, אבל כדי להיות ראויים לכך, חובה ללמוד תנ"ך בעיון, מתוך נכונות לחשבון נפש יסודי ומעמיק, לאומי-רוחני-תורני-מוסרי.
_______________________ 

[1] 70 שנה שונות מבדילות בין חורבן הבית הראשון (586 לפנה"ס), לבין חנוכת הבית השני(516 לפנה"ס).
[2] על רצח הנביא "אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים", ראו ירמיהו (כ"ו, כ-כג), והכתוב (מלכים-ב כ"ד, ג-ד) משווה את יהויקים למנשה בשפיכת "דם נקי".
[3] התיאור המזעזע של ביקורו אצל ירמיהו (ל"ח) בכלא, אומר את הכל.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

כנוס לרשעים - רע להם ורע לעולם

"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית י"א, א)

 

נראין הדברים שכל מעשה הפלגה הוא על דרך שאמרו חז"ל (בבלי סנהדרין ע"א ב):

"כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם, פיזור לרשעים טוב להם וטוב לעולם"

ובצדיקים הכל בהיפך זה.

לפי שהרשעים על ידי כנוסם יחשבו ביניהם עצות רעות על אחרים.

נוסף על זה ימשכו ביניהם דברי ריבות ומחלוקות ושנאות,

וזאת תורת הקנאות המצויות בין הכתות אשר כל מעשיהם לא לשם שמים כי אם כדי לעשות להם שם בארץ. 

ועיקר הסיבה לזה שיש לכל אחד מהם תכלית חיצוני, חלק לבם זה מזה,

כי זה יתאוה לעושר וכבוד, וזה לרוב מאכל, וזה לרוב משגל, וזה יאמר נעשה לנו שם ורוצה להיות גבוה מעל גבוה. 

ומתוך כך המריבה ממשמשת ובאה,

הן מן הצד שאין להם תכלית אחד, כי הדרכים רעים הם רבים, והדרך הטוב אינו כי אם אחד,

הן מצד שכל אחד יש לו חפץ ורצון להיות במעלה ויתר שאת על זולתו. ומדה זו הלא היא ברבת בני עמינו. 

על כן פיזור כיתות אלו טוב מהקיבוץ

כמו שנאמר (תהלים צ"ב, י): "יתפרדו כל פועלי און", אין טוב כי אם ליתן ריוח בין הדבקים

וכמו שנאמר (שם נ"ה, י): "בלע ה' פלג לשונם כי ראיתי חמס וריב בעיר".

אבל הצדיקים כנוסם טוב כי התכלית מאחדם, כי אין להם כי אם תכלית אחד והיו לאחדים על ידו כמו שנאמר (שם קי"ט, קסה): "שלום רב לאוהבי תורתך".

 

 

 

כלי יקר - רבי שלמה אפרים מלונטשיץ. נולד בשנת 1540. רבו המובהק היה המהרש"ל. משנת 1604 כיהן כעוזרו של המהר"ל ברבנות העיר פראג וכראש הישיבה בה, ולאחר פטירת המהר"ל מונה לרב העיר. היה ידוע כדרשן מופלג. חיבר חיבורים רבים בענייני מוסר ויראת שמים, אך התפרסם בעיקר בזכות פירושו 'כלי יקר' על התורה.

Volver al capítulo

בעיית הרע בעולם

Volver al capítulo

בריאת בעלי החיים והאישה

Volver al capítulo

מבנה פרשת הבריאה

Volver al capítulo

מקצת שבחו

"וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז', א)

 

ולא נאמר 'צדיק תמים'. 

מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו.

 

 

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

Volver al capítulo

זכר צדיק לברכה

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו', ט)

 

הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר: "זכר צדיק לברכה" (משלי י', ז). 

דבר אחר:
ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.

"בדורותיו" -

יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. 
ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

 

 

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

Volver al capítulo

איך מתחילים עולם חדש?

Volver al capítulo

מפה בראשית ב

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.