לצאת מן התיבה

"צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (טז)

היציאה מן התיבה הפכה במשנת הרב קוק לסמל הרבה יותר רחב:

'והוא עניין שילוח העורב והיונה (בראשית ח', ז-יב)

שימצא האדם בנפשו דרכים שיוכל לנסות כחותיו בדבר שלא יהיה חשש הפסד וסכנה,

כמו נח ששלח מעופפים שכנפיהם מגינות עליהם ממי המבול

וכשיראה שהקלקול לא נתקן לגמרי יאסוף אותם אל תבתו

עד שידע כי חרבה פני הארץ

ואז יתישב הרבה עד שימצא בעצמו שמצד כבודו של הקב"ה וקיום תורתו ראוי לו החופש.

וזהו דוגמת מאמר השם יתברך לנח "צא מן התבה" (בראשית ח', טז)'

(מוסר אביך, פרק ב פסקה א)

יש זמנים בהם נדרשת מדיניות של כניסה לתיבה, אולם אלו הם זמני תיקון ושיקום, ולא אידיאה שלמה ומוחלטת. האידיאה האלוקית היא החזרה לחיים ולעולם. לאחר תקופה של הסתגרות בתוך התיבה, יש גם צורך לצאת ממנה.

בשלב הראשון מנסים, משלחים את העורב ואת היונה (ז-יב), בודקים הקלו המים, האם אפשר לשוב ולחזור ולבנות מחדש. כל עוד התחושה היא שלא ניתן לשלח מחדש את הכוחות נזהרים שלא לצאת מוקדם מידי מן התיבה.

אולם כשמתברר כי הגיעה העת וכי חרבו המים והיבשה נתגלתה מחדש – זהו הזמן לצאת. אין התורה מכוונת לחיות בעולם של תיבות סגורות. התורה מכוונה ליציאה מהתיבה, ולבניין מחודש של העולם בנטיעת כרם ובהקמת משפחה.

גם היציאה מן התיבה מתרחבת במישורים אישיים וכלליים כאחד. גם האדם היחיד מיועד לתת לכוחות להתפתח, להתעלות, לטעת, להתקדם, ולא לחיות בפחד מתמיד ובתחושה כי מיצרי התיבה סוגרים עליו, והדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר אנו עוסקים בדמותה של אומה. לא בתיבה אנו מבקשים לחיות כי אם במרחבי ארץ – הפיזיים והרוחניים כאחד, ואף שאנו יודעים כי לעתים יש צורך בתקופת תיקון, אנו מדגישים לעצמנו כי תקופת תיקון זו היא תקופה זמנית ולא נצחית, וסוף החיים לשוב למסלולם ולפרוץ ימה וקדמה וצפונה ונגבה, במישורים הרוחניים והפיזיים כאחד.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר ישיבת אורות שאול