פסח ביחד
סרגון מלך באשור 16 שנה, וניהל מסעות מלחמה אכזריים גם במזרח מול עילם, ומול המרד של מְרֹדַך-בַּלְאַדָן הכַּשְׂדי (712-722 לפנה"ס) בבבל, וגם במערב מול חמת, ומול ערי פלשת בדרך למצרים. בעוד חזקיהו שמר על הדרך של ישעיהו הנביא, מורו ורבו,[1] לא למרוד אך גם לא להתרפס, לטהר את יהודה וירושלִַם, אך לא להכניס ראש ל'בריתות אזוריות' נגד אשור, שעלולות להפיל על ירושלם את גורל שומרון.
בזהירות רבה ובמשך שנים הכין חזקיהו את קשרי השליחים אל שבטי הצפון, אבל שום צבא יהודי לא עלה צפונה מגבול יהודה, כי שם שלטו חילות אשור. כל ניסיון להמליך את חזקיהו בגלוי על שבטי ישראל הנותרים בצפון, היה מתפרש בהכרח כמרד באשור. הפיתרון הגאוני היה להצניע את ההמלכה השנייה של חזקיהו בתוך חגיגת הפסח בירושלִַם, שאליה ייקראו ויבואו גם אנשי הצפון.
האיגרות ששלח חזקיהו לשבטי הצפון נתקלו בתחילה בלעג ושחוק, ורק מעטים "מֵאָשֵר, ומנשה ומִזבֻלון נכנעו וַיָבֹאוּ לירושלִַם" (ל', י-יא). אבל בהמשך אנו פוגשים בהמונים רבים שהגיעו לפסח, בלי שהספיקו להיטהר כהלכה – "רַבַּת מאפרים ומנשה, יששכר וזבֻלון לא הִטֶהָרוּ, כי (=אכן) אכלו את הפסח בלא ככתוב; כי (=אכן) התפלל יְחִזקיהו עליהם לאמֹר: ה' הטוב יְכַפֵּר בְּעַד [העם]; כל לבבו הֵכין לִדרֹש הא-להים, ולא כטהרת הקֹדש; וישמע ה' אל יְחִזקיהו, וַיִרפָּא את העם" (ל, יח-כ);
איך אפשר להסביר את הלעג מחד, ואת ההמונים שבאו, מאידך?
בתחום ממלכת ישראל בצפון הקפידו על הפרש של חודש ימים בלוח החגים מאז ירבעם בן נבט, שעשה חג [סוכות] בצפון "כֶּחָג אשר ביהודה... בַּחֹדש אשר בָּדָא מִלִבּוֹ..." (מלכים-א י"ב, לב-לג); כך יצרו פילוג דתי בעם ישראל, וחגי החודש 'השביעי' (=תשרי) נחוגו בצפון "בחֹדש השמיני" לפי הלוח שנהג ביהודה, כמובן – בצפון הוסיפו 'חודש עיבור' (=אלול שני), והחודש 'השביעי' חל בהפרש של חודש מיהודה.[2]
זה היה מהלך מבריק, כדי שישראלים מהצפון לא יעלו לרגל לירושלִַם, והם שמרו עליו לאורך השנים. גם אחרי נפילת שומרון עוד נשאר הלוח הנפרד לַפְּלֵיטה "הנשארת לכם מכף מלכי אשור" (ל', ו), ולכן, התקבלו השליחים עם האיגרות הראשונות בשחוק ובלעג – הרי זמן הפסח יחול רק בעוד חודש!
לא רק לחץ הזמן בטיהור המקדש (כט, יז) גרם להחלטה הנועזת, אלא בעיקר הפער של חודש מלוח הצפון. "וַיִוָעַץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלִַם לעשות הפסח בחֹדש השני; כי לא יכלו לַעֲשֹׂתוֹ בעת ההיא, כי הכֹּהנים לא התקדשו לְמַדַי (=לא הספיקו להיטהר ולטהר את כולם), והעם לא נאספו לירושלִַם – וַיִישַר הדבר בעיני המלך, ובעיני כל הקהל" (ל', ב-ד);
ברגע, שירושלִַם ביטלה את הפילוג הדתי ויישרה קו עם לוח הצפון, אכן הגיעו המונים, אף שלא הספיקו, וכנראה גם לא ידעו, להיטהר כהלכה – לכן נאלצו לעשות פסח המוני, בחודש השני, ובלי טהרה! האם כולם הסכימו לקבל החלטות נועזות שכאלה?
בניגוד לאווירת הכתובים, שמרו חז"ל[3] על מסורת חכמים שלא הסכימו עם חזקיהו. כנגד המהלך המבריק של ירבעם בן נבט לפילוג עם ישראל, נקט חזקיהו במהלך מבריק דומה, דחייה של חודש, והפעם כדי לאחד את עם ישראל כולו, כמו בפסח של יציאת מצרים. בכך השתווה חזקיהו לא רק לדוד, כי אם למשה ולאהרן.
_______________
[1] ראו ישעיהו – כציפורים עפות, עמ' 145-6; 164-6; 201-8.
[2] רעיון זה הציע הרב ראובן מרגליות, המקרא והמסורה, ירושלים תשכ"ד, עמ' נד-נו.
[3] "ששה דברים עשה חזקיה המלך – על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו... עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו" (פסחים נו ע"א).
באדיבות אתר 929
אי אפשר לחזור לגן עדן
פרשת שכרותו של נח, שנראית במבט ראשון כספיח שולי לסיפור המבול, מלמדת אותנו על ההבדל המהותי בין בריאת העולם הראשונה ובין הבריאה השנייה, לאחר המבול. מיד בתום הבריאה הראשונה אנו עדים לחטאו של האדם, ובדומה לכך, עדים אנו לחטאו של נח מיד בתום הבריאה השנייה.
נח, איש האדמה, חווה בריאה חדשה, ומחקה את אדם הראשון בניסיון לחזור לגן עדן. הוא נוטע כרם ושותה מפרי כרמו.
אכילת אדם הראשון הקנתה לו את הדעת ואת יכולת ההבחנה בין טוב לרע, ואילו השתייה גורמת לנח לאבד את דעתו ואת יכולת ההבחנה בין טוב לרע.
בניגוד לאדם, שממהר לכסות את ערוותו, הרי שנח, שמאבד את יכולת ההבחנה, מתגלה ערום באוהלו.
החזרה לגן עדן שקודם החטא הושלמה. נח החזיר לכאורה את גלגלי ההיסטוריה אחורנית לימי אדם הראשון בעת היותו בגן עדן קודם לחטאו.
והנה חם, שרואה את אביו הערום, מתפעל מהחזרה ל"גן עדן", וממהר לבשר על כך לאחיו. בניגוד לאחיהם הקטן, מבינים שם ויפת שחזרה זו איננה התקדמות, אלא נסיגה והידרדרות מסוכנת. שם ויפת מבינים שהעולם החדש, בניגוד למה שהיה בעולם הקדום, הותאם לאדם היודע להבחין בין טוב לרע. מה שהיה קודם טבעי וחיובי, הופך בעולם החדש להיות מגונה ובלתי מקובל לחלוטין. הם מבינים שבעולם החדש אין מקום לגילוי הערווה, ויש לכסותה בדיוק כפי שעשה הקב"ה מיד לאחר חטא האדם בגן עדן.
נח, שמבין את השינוי, יודע את אשר עשה לו בנו הקטן. הוא מבין שבעולם החדש גילוי הערווה ראוי לגינוי והוא מקלל את בנו בקללה המזכירה את קללת האדם הראשון על ידי ה', אלא שהפעם על מעשה הפוך – אדם גרם לקניית יכולת ההבחנה בין טוב ורע ולכיסוי הערווה, ואילו חם רצה באיבוד יכולת ההבחנה בין טוב לרע ובגילויה מחדש של הערווה.
מה שהיה אידאל בעולם הקודם כיום מקולל. בעולמו של נח נברא האדם כשהוא לבוש, ועל ידי כך למד האדם להכיר שראית הערווה בעולם זה הינה מעשה שלילי, מעשה שהביא בעבר את המבול ועל כן יש להזירו ולהרחיקו.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון
בריאת העולם מחדש
ה' תכנן למחות את האדם ואת כל היקום, ואף הוציא אל הפועל את תוכניתו, כמתואר בפרק ז'. אלא שלאחר מכן החליט הקב"ה לשוב ולברוא עולם חדש, וכנראה שונה מקודמו.
הפסוק "וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (א) איננו מלמד על כך שמלכתחילה התוכנית הייתה להמשיך את העולם מנח וזרעו. משמעות הזכירה כאן היא החלטה חדשה שמחליט הקב"ה כעת לברוא עולם חדש עבור נח.
ההחלטה על בריאה חדשה זו רמוזה בהשוואה שאנו עדים לה בין סיפור בריאת העולם של אדם הראשון ובין סיפור ה"בריאה החדשה" של נח:
סדר הבריאה הראשונה היה: ארץ, צומח, חי, אדם ואף עתה הארץ "נבראת" בראשונה כשהמים הולכים וחסרים ונראים ראשי ההרים, ומאוחר יותר מבשר העורב על כך שיבשה הארץ. לאחר מכן מביאה היונה את בשורת חידושו של הצומח, ורק לבסוף יוצאים בעלי החיים מהתיבה ודורכת כף רגלו של האדם על פני העולם המתוקן לו.
כמו לאחר הבריאה הראשונה, גם לאחר הבריאה השנייה בעלי החיים והאדם זוכים לברכת פרו ורבו (ט', א; ז).
העובדה שבעלי החיים והאדם זוכים לברכה זו כבראשונה, ושוב ניתנת לאדם הממשלה על בעלי החיים (ט', ב), מוכיחה אולי יותר מכל שמדובר בבריאה חדשה ואין היא המשך של קודמתה. אם מדובר באותו עולם הנמשך לאחר מחיית החוטאים - מה צורך יש בברכת פרו ורבו מחודשת ומה צורך שוב לתת לאדם את הממשלה על כל עולם החי?
האמנם הצליחה הבריאה החדשה יותר מקודמתה? האם העולם החדש שנברא טוב וזך יותר מקודמו? קראו על כך בפוסט הבא.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון
חזרה לתהו ובהו
מטרת המבול כפי שהיא מתוארת בתחילת פרק ו' (פס' ו-ז) הייתה למחות את החיים מעל פני האדמה, ולמעשה למחות את הבריאה כולה.
מטרתו של הקב"ה במבול איננה השמדת החוטאים והרשעים והשארת הצדיקים בעולם, אלא הוא ניחם ומתחרט על בריאת האדם, ולכן החלטתו היא למחות את האדם אשר ברא מעל פני האדמה – מחייה סופית ומוחלטת.
כל הבריאה בששת ימי בראשית נועדה להכין את העולם לבריאת האדם, ומכאן שמשמעות ההחלטה למחות את האדם היא החזרת העולם למצבו קודם ששת ימי בראשית, תהו ובהו.
הפסוקים מעידים שתוכניתו המקורית של הקב"ה אכן התגשמה במלואה:
"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (ז', כג)
היקום כולו נמחה והעולם חזר למצב הדומה להפליא למצבו קודם ששת ימי הבריאה בהיותו תהו ובהו. כל הבריאה נמחתה מעל פני האדמה, ואף נח לא נשאר בארץ, אלא שייט לו בתיבה.
יש להדגיש כי העובדה שבעת ההחלטה על מחיית העולם נאמר "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (ח) והעובדה שנח נכנס לתיבה ולוקח איתו זכר ונקבה מכל מין מבעלי החיים איננה מחייבת לומר שהתוכנית המקורית הייתה למחות את החוטאים, ולהשאיר את נח בעולם כדי לקיים ממנו עולם חדש (כפי שאכן קרה לבסוף).
העובדה שנח מוצא חן בעיני ה' איננה מביאה לביטול ההחלטה למחות את העולם ולהשמידו כליל, וייתכן שכל הכניסה לתיבה לא הייתה על מנת לקיים מהנמצאים בתוכה את העולם מחדש, אלא רק על מנת להצילם מהעונש שנגזר על העולם ועל החי כולו. ייתכן ונח הוכנס לתיבה שמשמרת בקרבה את זכר העולם שנמחה, ותיבה זו מהווה עבור נח עולם בזעיר אנפין, שבו הוא עתיד לבלות את שארית חייו. כך הייתה עשויה להסתיים ההיסטוריה האנושית על פני תבל כשהתיבה השטה על פני המים משמשת כמצבת זכרון לעולם המחוי.
אם כן, העובדה שאנו חיים כיום על פני האדמה ושתיבת נח לא נשארה לרחף על פני המים עד עצם היום הזה מתמיהה.
איך חזר העולם להתקיים? קראו על כך בפוסט הבא
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון
עם ישראל נברא מחדש
ישנם רגעים שבהם יש תחושה שהגלגל מתהפך לחלוטין. המעבר מימיו של אחז לימיו של חזקיהו נראה כמו רגע כזה בחיי האומה. גם בחיי היחיד מתרחש לעיתים מהפך שכזה ותיאורים רבים לכך אפשר למצוא בספר תהילים - אדם שהיה במצוקה גדולה וברגע אחד, בעקבות תפילה, הגלגל מתהפך.
המדרש ב'ויקרא רבה', מציג מהפכים שכאלו, בחיי היחיד ובחיי האומה:
"תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן" (תהילים ק"ב, יט), מכאן שהקב"ה מקבל השבים.
"וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָ-הּ" (שם), שהקב"ה בורא אותן ברייה חדשה.
ד"א "תכתב זאת לדור אחרון", זה דורו של חזקיהו שהיה נטוי למיתה.
"ועם נברא יהלל י-ה", שבראן הקדוש ברוך הוא ברייה חדשה.
ד"א "תכתב זאת לדור אחרון", זה דורו של מרדכי שהיו נטויין למיתה.
"ועם נברא יהלל י-ה", שבראם הקדוש ברוך הוא בריה חדשה.
ד"א "תכתב זאת לדור אחרון", אלו דורות הללו שהם נטויים למיתה.
"ועם נברא יהלל י-ה", שהקב"ה עתיד לבראת אותן ברייה חדשה.
(ויקרא רבה פרשה ל)
המדרש מצטט את הפסוק מתהילים ק"ב: "תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָ-הּ" (תהילים ק"ב, יט). פרק ק"ב פותח במצוקתו של האדם: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (שם, א). האדם שהיה במצוקה מתאר את ההיענות האל לתפילתו, ומתוך התלהבות הוא מכריז: "תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָ-הּ" (שם, יט).
הביטוי "עם נברא" שולח את המדרש לְאַתֵּר מהפך דרמטי בחיי האומה, רגע שבו אפשר לומר שהעם נברא מחדש. המדרש מוצא שני מקומות כאלו - דורו של חזקיה ודורו של מרדכי.
הפרק שלנו (דברי הימים ב כ"ט), מספק דימוי עז למהפך שחל בדורו של חזקיה. אחז, כך מספרים הפרקים הקודמים, יצר נתק עמוק בין העם לא-לוהיו, הוא סגר את דלתות המקדש, יצר חייץ בין העם לא-לוהיו. חזקיהו מתחיל את מלכותו בפתיחת דלתות המקדש.
המדרש מציב זה לצד את דורו של חזקיהו ואת דורו של מרדכי, שני רגעים בתולדות האומה שבהם הדלתות נסגרו, ונפתחו מחדש.
באדיבות אתר 929
מהפכת חזקיהו
חזקיהו חולל מהפכה דתית מרחיקת לכת.[1] בניגוד גמור לתפיסת אחז, האשורים לא באמת התעניינו מה עושים היהודים בהיכל קודשם, ובעיר מלכותם. בכלל, לא נמצאה שום עדות על התערבות המעצמה אשורית בסדרי פולחן מקומיים! הם דרשו מס כניעה, והתחייבות לדכא כל מרד – לא פחות, אך גם לא יותר!
לכן, יכול היה חזקיהו להחזיר את עבודת ה' למקומה, לטהר את המקדש, לבטל את האלילות וגם את הבמות לה', מבלי להסתכן בתגובה אשורית; מסתבר, שתפיסת אחז ופנייתו לתִגלַת-פִּלאֶסֶר (3) – "עבדך ובנך אני" (מלכים-ב ט"ז, ז), הייתה הפרזה יתירה, שהובילה לסגירת היכל ה' ופתיחת העיר לעבודת אלילים, בלי כפייה אשורית; רק הפחד והייאוש מהאמונה בה' המוציא את עמו ממצרים, וכעת נותן אותם ביד אשור, הביאו לכך.
אבל המהפכה לטיהור המקדש והקדשתו מחדש, וגם הפסח הגדול בהשתתפות ישראלים רבים מן הצפון, האם ייתכן, שכל זה התחולל בבת אחת, מהיום הראשון למלכות חזקיהו? "הוא בשנה הראשונה למלכו, בחֹדש הראשון, פתח את דלתות בית ה' וַיחַזקֵם..." (כט, ג-ד) - הלוא למהפכה כזאת, בהיקף כזה, דרוש תכנון מדוקדק, בפרט, להבאת אנשי הצפון לירושלִַם.האם לחזקיהו הצעיר הייתה קבוצת תומכים, שהכינה את המהפכה עוד בימי אחז?
לדעתי, היו שתי המלכות לחזקיהו[2], ובמקרא כמעט שאין תיאור לשנים הראשונות; הפרק הזה מתאר את ההמלכה השנייה,[3] שהתחילה, אחרי הכנות ממושכות של הכהנים והלויים הנאמנים, בטיהור מהיר ומלא של בית ה'!
ההמלכה הראשונה על יהודה בלבד, 6 שנים לפני חורבן שומרון (727 לפנה"ס; מלכים-ב י"ח, א), והשנייה, 6 שנים אחרי חורבן שומרון (715 לפנה"ס), כאשר נצפתה אפשרות להשתתפות פעילה של רבים משבטי הצפון הישראליים בחגיגת הפסח בירושלִַם.
רק כך יובן גם התאריך המקראי למסע סנחריב (בשנתו ה-5), "..בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו [להמלכתו השנייה] עלה סַנחֵריב..." (ישעיהו ל"ו, א; מלכים-ב י"ח, יג) – זאת הייתה כבר שנת 26 לחזקיהו, להמלכה הראשונה![4]
והנה, בחפירות העופל בדרום הר הבית, נמצא חותם 'לחזקיהו [בן] אחז',[5] שהוא שונה ועשיר יותר מן החותם שהיה מוכר לפני כן – וזו ראיה חזקה להמלכה השנייה!
נחזור לתקציר האירועים מן ההמלכה הראשונה:
"בשנת מות המלך אחז" (ישעיהו י"ד,[6] כח; 727 לפנה"ס), מת גם תִגלַת-פִּלאֶסֶר (3), הכובש הגדול ביותר, שהפך את אשור למעצמה עולמית; יורשו שַלמַנאֶסֶר (5) היה חלש יותר, והתחילו זעזועים של מרידות, וביניהן גם מרד שומרון; שַלמַנאֶסֶר צר על שומרון 3 שנים (722-724 לפנה"ס), ומת; יורשו סַרגוֹן, התקיף והאכזר, שמלך 16 שנה, לכד את שומרון והגלה ממנה 27 אלף איש; שומרון הפכה לפחווה אשורית!
אלפי ישראלים ברחו לירושלִַם, שגדלה מאד והתרחבה בעיר העליונה.
בכל התקופה הראשונה (הנרמזת במלכים-ב י"ז, א-ו) נמנע חזקיהו מצעדים מרחיקי לכת, ורק התחיל בפעולות טיהור פנימיות, מדודות אך נחושות – "הוא הֵסיר את הבמות, ושִבַּר את המַצֵבֹת, וכָרַת את האֲשֵרה, וכִתַת נְחַש הנְחֹשֶת אשר עשה משה, כי עד הימים ההֵמה היו בני ישראל מְקַטרים לו... בה' א-להי ישראל בָּטָח!..." (מלכים-ב י"ח, ד-ה).
______________
[1] ראו הרחבה בספרי (עם הרב בני לאו), ישעיהו – כציפורים עפות, עמ' 201-169.
[2] רעיון זה הציעה לראשונה, תלמידתי ד"ר רבקה רביב, מתוך ההקבלה בין חזקיהו לדוד, ראו מאמרה בשמעתין 74/73 (תשמ"ג), עמ' 47-38.
[3] בפרקים אלה, לא נראית אפשרות להפריד בין טיהור המקדש "בשנה הראשונה למלכו", לבין הפסח.
[4] ב-6 לחזקיהו נפלה שומרון + סרגון מלך 16 שנה + מסע סנחריב בשנתו ה-5.
[5] הוזכר לעיל, בפרק כ"ח.
[6] ראו בטור שכתבתי שם.
באדיבות אתר 929