סיפור השידוך הוא אחד הסיפורים הארוכים בתורה, ואריכותו בולטת דווקא משום שגרעינה של העלילה הוא פשוט, וניתן לסכמו בכמה משפטים קצרים. במיוחד בולטת החזרה על גוף הסיפור, המובא בכתוב פעמיים: בפעם הראשונה הוא מובא כסיפור אובייקטיבי, המסופר על ידי התורה, החל בציוויו של אברהם וכלה בהתרחשות על הבאר; ובפעם השנייה הוא מובא כתיאור סובייקטיבי של העבד.
אם נניח את הסיפור של העבד על גבי הסיפור האובייקטיבי של התורה, נמצא שהם דומים בהרבה פרטים, אבל גם שונים בכמה אחרים. החזרה נועדה להבליט את החידוש שבגרסה השנייה, ובפער זה - הפער שבין המקור לחזרה - טמונה משמעותה של החזרה.
נחמה ליבוביץ' ז"ל הבינה שמשמעותו העיקרית של הסיפור היא הצבעה על חכמתו של העבד, עורמתו ורגישותו, המבטאות את שליחותו הנאמנת לאברהם אבינו.
אבקש להבליט דווקא היבט אחר:
לדברי העבד, בקשת אברהם אבינו הייתה שייקח אישה ממשפחתו, אך אברהם לא כך ביקש. הוא אמר רק: לך אל ארצי ומולדתי, ולא אל הכנעני. אברהם אכן העדיף עם ותרבות מסויימים, אך לא ציין כי רצונו להשתדך דווקא עם משפחה מסויימת. אילו היה אברהם מבקש מהעבד ללכת למשפחה מסויימת דווקא, כפי שציין העבד, היינו מבינים שמשפחת אברהם אכן עדיפה על שאר המשפחות. אולם אם אברהם לא ציין משפחה ספציפית, מדוע הוא העדיף את תרבות ארם-נהריים וחרן על פני תרבות כנען? האם באמת קיים הבדל מהותי ביניהן?
אברהם היה מצאצאי שם. חז"ל לימדו שאבותינו למדו אצל שם ועבר, כלומר: יש לראות בתרבות הזו את קומת היסוד שעליה נבנתה קומת ישראל. האמונה, הקדושה, השליחות וערכים אחרים הינם בשורה ישראלית ייחודית, קומה נוספת. אבל האנושיות - יראת הא-לוהים האוניברסלית - היא הבסיס השמי המשותף. לעומת זאת, התרבות הכנענית היתה בעייתית ביותר, בעיקר בתחום המיני.
חזרתו של אברהם אבינו אל מקורותיו השמיים כשהוא מחפש שידוך, היא ביטוי לחזרה שלו אל הבסיס שממנו יצא, והצהרה על החיבור הקיים בין הקומות השונות: הנדיבות והחסד המתגלים אצל רבקה, שהם ביטוי נשגב של מוסריות וולונטרית, ביחד עם האמונה והקדושה של בית אברהם.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון
