למי מותר להשבע?

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'׃ 
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל', ב-ג)

 

במדבר רבה (וילנא) פרשת מטות פרשה כב סימן א

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי
אפילו באמת [=שבועת אמת] אין אתה רשאי להשבע בשמי
אלא אם כן יהיה בך כל המדות האלו (דברים י', כ) :

"את ה' אלהיך תירא" - שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים,
אברהם איוב ויוסף. 
אברהם דכתיב (בראשית כ"ב, יב): "כי... ידעתי כי ירא אלהים אתה", 
איוב דכתיב (איוב א', ח): "איש תם וישר ירא אלהים", 
יוסף דכתיב (בראשית מ"ב, יח): "את האלהים אני ירא", 
הוי "את ה' אלהיך תירא".

"ואותו תעבוד" - אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצות ואין לך עבודה אחרת
לכך נאמר: "ואותו תעבוד". 

"ובו תדבק" - וכי יכול אדם לידבק בשכינה?
והלא כבר נאמר (דברים ד', כד) "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא"?
אלא לומר לך כל המשיא בתו לתלמיד שקורא ושונה ועושה פרקמטיא ומהנהו מנכסיו
זהו שנאמר עליו "ובו תדבק".

אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע ואם לאו אין אתה רשאי להשבע.

 

 

 

במדבר רבה - מדרש 'במדבר רבה' הוא מדרש אגדה על ספר במדבר שנערך כנראה רק במאה ה-12 בצרפת. הוא המאוחר ביותר מבין 'מדרשי רבה'. חלקו הראשון של המדרש מכיל דרשות רבות של רבי משה הדרשן בן המאה ה-11. חלקו השני הוא מדרש תנחומא על ספר במדבר. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

רערק

Volver al capítulo

ההצלחה היא לא מדד

 

אחת השאלות המרכזיות בפרקנו נוגעת לחוסר הבהירות ביחס לרצון ה' בעניין שליחותו של בלעם: כאשר המשלחת הראשונה באה להזמין את בלעם, ה' מורה לבלעם שלא ללכת עמם (יב), אך בעקבות המשלחת השנייה ה' מאשר לבלעם לצאת למשימה (כ); בהמשך, ה' כועס שבלעם הולך והוא שולח את המלאך לעכב את האתון בדרכה (כב-כג), אך לשאלת בלעם האם לחזור, עונה לו המלאך שהוא יכול להמשיך (לד-לה).

להבנת חז"ל (מכות י ע"ב), ה' לא רצה שבלעם ילך, ולמרות זאת הוא איפשר לו לעשות זאת, בהתאם לכלל ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו": ה' ראה את רצונו העז של בלעם להיענות להזמנה של בלק, והוליך את בלעם בדרך שהוא בחר לעצמו.

הכלל "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" מעורר שאלה קיומית כבדת משקל: האם הצלחה או קשיים יכולים להוות סימן לאדם האם דרכו רצויה או לא רצויה לפני ה'?

מישור אחד של התמודדות עם שאלה זו מצוי בתורה של ר' צדוק הכהן מלובלין, בספרו "צדקת הצדיק" (אות ס"ד):

"פעמים שרואה בבירור שהשם יתברך מסייעו ומסכים עם מעשיו, עם כל זה אינו ראיה כי מעשיו ישרים באמת... ודרשו חז"ל (מכות י ע"ב): "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו"... כי אין השם יתברך מסייע אלא כשהוא על פי דעתו הולך בדרך התורה. ומה שלמדו מבלעם גם לפי דעתו של בלעם כפי סיטרא דיליה היה דרך זה ישר לו כפי מה שהוא..."

מקובל לחשוב שהצלחת האדם בדרכו מעידה שהוא הולך בדרך הישר, ולכן הוא זוכה לסיעתא דשמיא. אולם, מבלעם אנו לומדים שהדבר אינו מוכרח: לעיתים ההצלחה נובעת מכך ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו", זאת אומרת שהאדם זוכה לתמיכה אלוקית למרות שהוא אינו הולך בדרך הישר. ר' צדוק מוסיף שהעזרה מהשמים מותנית בכך שהאדם עצמו סובר שהוא הולך בדרך התורה, בדומה לבלעם שבטעותו חשב שהוא עושה את רצון ה'. אם כן, במצב בו נדמה לאדם שהוא הולך בדרך התורה, אפילו אם לאמיתו של דבר הוא צועד בכיוון שלילי, הוא יזכה לעזרה משמים.

כיצד יוכל אם כן האדם לדעת האם הוא הולך בדרך הישר, או שיצרו מטה אותו לדרכים עקלקלות?

ר' צדוק (בפסקה ל"ט) מציע שהדרך להתמודד עם חוסר הוודאות היא באמצעות תפילה: אדם צריך להתפלל לה' שיעמיד אותו על דרך הישר. ר' צדוק מוסיף שמכוח התפילה האדם יזכה לתקן גם את השורש, דהיינו את מישור המניעים, ולא רק את המעשים.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון     

Volver al capítulo

משתדל למצוא את הרע

"וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם... לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם..." (במדבר כ"ב, ה)

"ויֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי: הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם..." (שם, י-יא)

 

"הנה עם יצא" - לשעבר משמע.

ובלעם אמר "הנה העם היוצא ממצרים" משמע שעכשיו הם יוצאים והולכים,

כי בלעם להזכיר עוונם בא, לומר שדומה כאילו עדיין לא יצאו מכל וכל ממצרים כי תמיד ברע הם, ואומרים ניתנה ראש ונשובה מצרימה, ובכל תלונה הם מזכירים את מצרים, וזה ראיה שתמיד מחשבתם משוטטת במצרים וקשה עליהם הפרידה ממצרים כאילו עכשיו הם יוצאים.

 

 

 

כלי יקר - רבי שלמה אפרים מלונטשיץ. נולד בשנת 1540. רבו המובהק היה המהרש"ל. משנת 1604 כיהן כעוזרו של המהר"ל ברבנות העיר פראג וכראש הישיבה בה, ולאחר פטירת המהר"ל  מונה לרב העיר. היה ידוע כדרשן מופלג. חיבר חיבורים רבים בענייני מוסר ויראת שמים, אך התפרסם בעיקר בזכות פירושו 'כלי יקר' על התורה.

Volver al capítulo

תקציר במדבר פרק כ"ד

המשך הניסיון השלישי (א-יג)

בניגוד לפעמים הקודמות, בהן ה' שם בפיו של בלעם את הברכות, כעת בלעם מבין ש"טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים" (א) ובפעם הזאת ה' לא שם בפיו את המילים אלא "וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים" (ב). בלעם מברך את עם ישראל כמו בפעמים הקודמות, בברכות כלליות כמו "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (ה) וגם בברכות של חוזקה מול האויבים "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ" (ט). נראה שבלעם הבין היטב שלא כדאי לקלל את עם ישראל שהרי "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר" (ט). בלק כועס בתגובה לברכות של בלעם ומצווה על בלעם "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ" (יא), ובלעם שוב מתנצל בפני בלק: "הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר. אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֲדַבֵּר" (יב-יג).

נבואת אחרית הימים (יד-כד)

בפסקה זו בלעם נותן נאום שמבהיר את היחס בין עם ישראל לשאר העמים. בנאום הוא פותח בחוזקתם של ישראל וחולשתם של מואב "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (יז). לאחר מכן עובר לתאר את אדום ועמלק שלשניהם גורל די דומה. לגבי הקיני הוא מנבא עתיד מזהיר "אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ" (כא) ולבסוף הוא מזכיר ארצות נוספות "וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד" (כג).

הסיפור מסתיים בהיפרדות בלעם ובלק: "וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (כה).

Volver al capítulo

תקציר במדבר פרק כ"ג

בפרקנו ובפרק הבא יתוארו הניסיונות של בלעם לקלל את עם ישראל. בתמורת הקללות יבואו ברכות לעם ישראל שה' מכניס בפיו של בלעם.

הניסיון הראשון (א-יג)

בלעם מבקש מבלק לבנות שבעה מזבחות ולהכין שבעה פרים ושבעה אילים. בלק ממלא את צו בלעם, ומיד ה' נקרה אל בלעם ושם בפיו ברכות לעם ישראל. בלעם פותח את דבריו בכך שבלק ביקש ממנו לקלל את ישראל אך "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'" (ח) – לא ניתן לקלל את עם ישראל "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (ט) וממשיך לומר שעם ישראל יפרה וירבה. בלק משתומם על דברי בלעם ואומר לו "מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ?!" (יא) ובלעם עונה, כפי שאמר גם בהתחלה, שהוא יכול לומר רק דברים שה' שם בפיו.

הניסיון השני (יד-כז)

כדי לנסות בכל זאת לקלל את העם, בלעם ובלק עוברים למקום אחר. שוב ה' נקרה אל בלעם ושוב הוא אומר ברכות ולא קללות: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (כא) ובסוף הוא אומר שעם ישראל החזק יצליח להכניע את אויביו "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (כד). שוב בלק תוהה מדוע בלעם ברך את ישראל ולא קילל, ושוב בלעם עונה את אותה התשובה "הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה" (כו).

הניסיון השלישי (כח-ל)

כדי לנסות בפעם השלישית לקלל את ישראל בלק לוקח את בלעם למקום אחר. שוב בלעם מבקש מבלק לבנות שבעה מזבחות ולהכין שבעה פרים ושבעה אילים. בלק מקיים את צו בלעם, ודברי בלעם יובאו בפרק הבא.

Volver al capítulo

תקציר במדבר פרק כ"ב

בפרקים הקרובים (כ"ב-כ"ד) נקרא את סיפור בלק ובלעם ונסיונם לקלל את עם ישראל. סיפור זה שונה באופיו משאר הסיפורים שבספר במדבר בפרט ובתורה בכלל, מכיוון שעם ישראל לא לוקח בו חלק פעיל ומשה כלל לא נזכר בסיפור זה.

החשש של בלק (א-ו)

בני ישראל חונים בערבות מואב, ובעקבות אירועי הפרקים הקודמים, בלק, שהיה מלך מואב באותו זמן, חושש מפני בני ישראל "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא" (ג).

שליחת שליחים לבלעם (ה-כ)

כדי למגר את הפחד שלו, הוא שולח מלאכים (שליחים) אל בלעם כדי שהוא יקלל את העם, וכך "אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ" (ו). השליחים הולכים אל בלעם ומוסרים לו את הדברים. בלעם בתגובה אומר "וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי" (ח). ה' בא אל בלעם בלילה ואומר לו לא ללכת עם האנשים. בלק שולח שליחים נוספים אל בלעם, והפעם מכובדים יותר וכעת ה' נותן תשובה עם תנאי "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" (כ).

בלעם בדרך (כא-לה)

בלעם הולך עם השליחים לכיוון מואב. ה' כועס על בלעם והוא שולח אליו מלאך שמפריע לאתונו לעבור בדרך. לאחר שבלעם מכה את האתון שלוש פעמים, ה' פותח את פיה של האתון: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (כח). לאחר דין ודברים של בלעם והאתון לפתע בלעם רואה את מלאך ה' "נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ" (לא). מלאך ה' מזהיר שוב את בלעם "לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר" (לה).

בלק ובלעם (לו-מא)

בלעם מגיע אל בלק, והוא מדגיש את מה שמלאך ה' מסר לו בדרך: "הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר" (לח). לקראת ניסיון קללת עם ישראל, בלק לוקח את בלעם לראות את עם ישראל "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם" (מא). על ניסיון הקללה, נקרא בפרק הבא.

Volver al capítulo

כבוד השבת

"ובְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ" (במדבר כ"ח, ט-י)

 

לא הטריח במוסף של שבת יותר מדאי, אלא המוסף שוה לתמיד.

וחטאת אין בו כמו בשאר מוספין מפני כבוד השבת,

שאין לשחוט בשבת דבר נאכל לשום אדם אלא כל הקרבתם לגבוה.

ואף על גב דמוספי ראש חודש וימים טובים קריבים בשבת אם יארע בשבת,

מכל מקום בשל שבת עבד רחמנא הכירא [=עשה הקב"ה היכר].

 

 

 

ר' יוסף בכור שור - רבי יוסף בכור שור (ריב"ש) הוא כנראה בעל התוספות רבי יוסף ב"ר יצחק מאורליאנס שבצרפת. חי בסוף האלף החמישי (במאה הי"ב). היה תלמידו של רבנו תם, וידוע בעיקר בזכות פירושו לתורה שנוטה באופן מובהק לפשט (אם כי יש בו גם פרושי דרש וגימטריאות). נזכר כמה פעמים בתוספות על התלמוד, וכתב גם סליחות ופיוטים.

Volver al capítulo

תקציר במדבר פרק כ"א

פרקנו ממשיך לספר את מסע בני ישראל במדבר.

המלחמה עם הכנענים (א-ג)

מלך ערד הכנעני שמע "כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים" (א) והוא נלחם בישראל ואף לקח שבויים. עם ישראל נדרו נדר לה' "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם" (ב). ה' שמע לישראל, וישראל ניצחו את הכנעני ועריהם הפכו לשם "חרמה".

פרשה קצרה זו מעלה קשיים מכיוונים שונים ובעיקר מדוע מלך ערד נלחם בישראל, הרי הוא נמצא בנגב והעם נמצאים בעבר הירדן המזרחי? (ראו בפוסט של ד"ר יצחק מייטליס) רשב"ם ובכור שור סבורים שהסיפור הזה הוא מימי המרגלים; רמב"ן סבור שמלך ערד הגיע במיוחד כדי להילחם בישראל.

תלונה והנחשים (ד-ט)

פסקה זו מייצגת את התלונה האחרונה של עם ישראל במדבר, ושוב הם מתלוננים "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקל" (ה). ה' שולח בעם נחשים שנושכים את העם "וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל" (ו). בעקבות המגפה, העם מתחנן בפני משה להסיר מעליו את הנחשים. ה' מצווה את משה להעמיד שרף על נס (במקום גבוה) "וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי" (ח). ואכן נחש הנחושת מציל את העם ממוות.

המשך המסע (י-לה)

בני ישראל ממשיכים במסע לכיוון ארץ ישראל ובפסקה זו מובאים שלושה אירועים מרכזיים:

1. מציאת באר עם מים ושירת הבאר "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (ז)
2. בקשת ישראל מסיחון לעבור בארצו, המלחמה בסיחון, הניצחון, ושיר הניצחון "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן..." (כז).
3. המלחמה בעוג מלך הבשן וכיבוש ארצו.

Volver al capítulo

תקציר במדבר פרק כ'

מות מרים ותלונת בני ישראל (א-ו)

בני ישראל מגיעים אל מדבר צין בחודש הראשון, ולפי פירוש הראב"ע מדובר על השנה הארבעים, ומרים מתה. מיד לאחר מכן "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה" (ב). העם 'רבים' עם משה ומתלוננים בצורה חריפה "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ" (ד). משה ואהרן פונים לה' "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם" (ו).

הפתרון: הוצאת מים מהסלע (ז-יא)

ה' אומר למשה לקחת את מטהו, להקהיל את העדה ולהוציא מים מן הסלע "לְעֵינֵיהֶם" (ח). משה לוקח את המטה "כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ" (ט), יחד עם אהרן הם מקהילים את העדה ואומרים להם "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" (י). משה מכה בסלע פעמיים, ויוצאים ממנו מים "וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (יא).

חטא משה ואהרן (יב-יג)

ה' שוב מדבר, והפעם לא רק עם משה אלא גם עם אהרן "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (יב). על ההסבר לחטאם של משה ואהרן שבגינו לא נכנסו לארץ ראו בדבריהם של הרב חיים נבון, חנן פורת, והרב ד"ר יואל בן נון

הבקשה מאדום לעבור בארצם (יד)

על אף העונש של משה ואהרן לא להיכנס לארץ, המסע ממשיך. משה שולח מלאכים מקדש למלך אדום לבקש לעבור בארצו. מלך אדום מסרב בתקיפות "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ" (יח), על אף שבני ישראל מתחייבים לא להזיק ולא להשתמש בדבר בארץ אדום. עם ישראל נאלץ לעבור שלא דרך אדום "וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו" (כא).

מות אהרן (כב-כט)

מקדש נוסעים ישראל להר ההר, ושם ה' מצווה שאהרן ימות. אהרן ומשה עולים להר יחד עם אלעזר, בן אהרן. משה פושט את בגדי הכהונה של אהרן ומעביר אותם אל אלעזר. משה ואלעזר יורדים מההר, בלי אהרן, שמת בפסגת ההר. "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (כט).

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.