לקריאת הפוסט הקודם, העוסק בנבואות הקודמות של בלעם, בפרק כ"ג
הנבואה השלישית (כ"ד, ג-ט)
בנבואה זו פונה בלעם לתאר תיאור רוחני של המראה הריאלי שהוא רואה לראשונה בהביטו על כלל ישראל. מראה זה לא רק שאינו גורם לבלעם לקלל, אלא הוא ממלא אותו בהשראה ובבטחון פנימי בטובם של ישראל: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (ה). לאחר מכן הוא פונה לדבר באריכות רבה על גבורתם וכוחם של ישראל, ומפתח את הרעיון שנזכר בסוף הנבואה השנייה בקצרה. בסיום דבריו שם בלעם חותם על דבריו, באופן שאינו מאפשר נסיגה: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" (ט): בלעם לא יכול עוד לקלל את ישראל, וגם אחרים ימנעו מכך, שהרי כל המקלל את ישראל עומד בעצמו בקללה. מכאן משתמעת גם קללה מרומזת לבלק, אשר חפץ לקלל את ישראל.
הדברים המאיימים ששומע בלק על גבורת ישראל, והקללה על מקלליו, הם המעלים את חרון אפו, שכן, כעת לא רק שלא זכה לסיוע מצד בלעם, אלא נאמר לו שישראל חזק ממנו, ואף נבלמה האפשרות לנסות לקללו מכל כיוון אחר, ולכן "ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו" (י).
הנבואה הרביעית (כ"ד, טו-יט)
כיוון שבלק כבר משלח את בלעם, שהרי הוא התייאש מקללתו, נראית נבואה זו כמעין בונוס. ואולם, עיון בנבואה זו מגלה שייתכן ודווקא נבואה זו כוללת את המסר העיקרי. כותרת הנבואה הרביעית היא "לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" (יד), לאמור: בלעם מיצה את הנבואה העולה מתוך התבוננות בישראל הריאלי, כעת הוא רוצה לדבר על העתיד להתרחש. אולם, יש לשים לב לכך שכבר בכותרת דבריו אנו שומעים שדווקא כעת יעלה הנושא הבוער, שבשבילו בלק גייס את בלעם: מה יעשה עם ישראל למואב?
בדבריו בלעם מאשש ומכחיש גם יחד את חששותיו של בלק: ישראל אמנם חזק ועצום, ובדיוק כמו שפחד בלק - הוא גם ימחץ את מואב; אולם, דבר זה יתרחש בעוד זמן רב, וכעת אין לבלק סיבה לחשוש.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון