סוף סוף שלוה

 

בסקירתו ההיסטורית עושה יהושע כמה בחירות מוזרות:

ראשית, יהושע מתחיל את סיפור העם מתרח ולא מאברהם, למרות שמעולם לא היה ממש קשר בין עם ישראל לתרח.

שנית, יהושע מזכיר את עשו ואת התנחלותו בשעיר, למרות שזו סטייה מהסיפור העיקרי שעובר דרך יעקב.
תמיהה זו מתעצמת כאשר לא סופר לנו על הבחירה הקודמת - בין ישמעאל ליצחק - אלא רק על יצחק הנבחר.

ולבסוף, בחלק המספר על מסע העם במדבר, יהושע מזכיר כמה אירועים ספציפיים: קריעת ים סוף, מלחמה בארץ האמורי, סיפור בלק ובלעם וכיבוש הארץ; אך משמיט סיפורים רבים אחרים. כיצד בוחר יהושע מתוך כל מה שקרה במדבר, דווקא את האירועים הללו?

נראה שהמשותף לסיפורי האבות והנדודים שבחר יהושע הוא הדגשת הבחירה בה' למרות קיומם של איומים ואויבים מסביב

אברהם השתחרר מתרח ומאחיו, יעקב ירד למצרים בעוד שעשו ישב בנחלתו, משה ואהרן התנתקו מהתרבות המצרית כדי להציל את העם. כולם היו מוקפים באויבים ופיתויים, אך המשיכו לעבוד את ה' - ורק בזכותם עם ישראל נמצא בארץ ישראל. 
גם את החסרון באזכור ישמעאל כאיום ניתן להסביר בכך שיצחק לא ממש היה קרוב אליו, ולכן גם לא נדרש להאבק בו למען אמונתו. 

בני ישראל אמנם יצאו ממצרים, אבל כפי שאנחנו רואים בהמשך הנאום - הם מוקפים באויבים כל הזמן: בין אם זה המצרים שרדפו אחריהם וצבא האמורי, או בלק בן ציפור ועמי הארץ - בני ישראל לא באמת היו יכולים להתיישב בשקט עד לרגע זה במסעם.

למעשה, הסקירה ההיסטורית לא נגמרת - יהושע מציג מה היה עד עכשיו, אך הוא אומר לעם ישראל מסר חשוב להמשך: עכשיו, כשהארץ שלכם ואתם הולכים לשבת בה, יש לכם הזדמנות להשתחרר מכל האויבים ולעבוד את ה' בשלווה, כפי שלא היה מאז ימי יצחק! זה הזמן לפתוח פרק חדש אליו יחלו כל הדורות - פרק של עבודת ה' מתוך מנוחה ושגשוג.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

פרק ד' - דבורה וברק

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ג: הקדמה
2. פס' ד-כד: סיפור התשועה
 
1. פס' א-ג: הקדמה

פס' א – העובדה שהכתוב מכנה את יבין מלך חצור 'מלך כנען', למרות שהיו הרבה מלכים בכנען, קשורה כנראה לחשיבותו הגדולה כפי שלמדנו בפרק י"א שהוא זה שהנהיג את מלכי הצפון במלחמה מול יהושע.
 
2.  פס' ד-כד: סיפור התשועה

א. פס' ד-ה – שימו לב לדרך הצגתה של דבורה, השונה מהדרך בה הספר מציג את שאר השופטים: משמעות המונח 'שופט' בהקשר של דבורה שונה משאר השופטים, אשר לגביהם המונח 'שופט' הוא מלשון 'מנהיג'. עוד יש לשים לב לסגנון "ויקם ה'" וכו' החסר כאן. אכן, בפועל דבורה לא הובילה את הקרב אלא ברק ובמידה מסוימת הוא זה ששפט את ישראל באותה תקופה. העובדה שבכל זאת הכתוב מציג אותה כשופטת של התקופה קשורה, כנראה, לכך שהיא יזמה את המערכה וכן לכך שברק סירב לצאת למערכה לבדו.

ב. פס' ח – העובדה שהוא מסרב ללכת בלעדיה מלמדת על חוסר ביטחון מסוים, בשונה ממה שמצאנו עד עכשיו אצל עתניאל ואהוד, ובדומה למה שנמצא בהמשך אצל גדעון שאף הוא חשש לצאת ולהלחם. אכן דבורה מבקרת את ברק על כך במפורש בפסוק ט.

ג. פס' ט – "כי ביד אשה" – קיימת התלבטות האם הכוונה לדבורה (שכאמור, היא זו שכונתה בסוף השופטת של תקופה זו), או ליעל -  ראו פס' יח ואילך.

ד. פס' יא – פסוק זה מובא כאן כנתון מקדים על מנת שנבין את המשך הסיפור ואת תפקידה של יעל.

ה. פס' טו – "ויהם" – ביטוי שגור כאשר המעורבות של ה' במלחמה מודגשת. (השוו שמות י"ד, כד-כה; יהושע י', י). כיצד קרה הדבר? לאור התיאור להלן פרק ה', כ-כא ("מן השמים נלחמו") וכן מהשוואה לפס' שם בספר שמות, יתכן שהכוונה היא לגשם חזק שירד והפך את העמק לביצה שתקעה את מרכבות הכנענים. באופן זה מבאר גם יוספוס פלביוס.

Volver al capítulo

תביעתו של עתניאל

"וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה' וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה" (שופטים ג', י)


חכמים התקשו באזכור השפיטה של עתניאל תוך כדי תיאור המלחמה בניגוד למה שמצאנו ביחס לשאר השופטים. המדרש באמת הבין שהכוונה היא לטענה שטען עתניאל כלפי הקב"ה לפני שיצא לקרב. 


שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ג 

מהו: "כי ידעתי את מכאביו" (שמות ג', ז)?
יודע אני שעתידין להכאיבני במדבר,
שנאמר: "כמה ימרוהו במדבר" (תהלים ע"ח, מ),
ואף על פי כן איני מונע מלגואלם.

אמר רבי שמואל בר נחמני:
הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז לפני הקדוש ברוך הוא,
אמר לפניו:
רבונו של עולם, כך הבטחת את משה,
בין עושין רצונך בין שלא עושין רצונך אתה גואלם
,
שנאמר: "ותהי עליו רוח ה' וישפט את ישראל [ויצא למלחמה]" (שופטים ג', י), 
לכך כתיב: "כי ידעתי את מכאביו" (שמות ג', ז),
אף על פי כן אני גואלם. 

 

 

 

שמות רבה - מדרש אגדה לספר שמות. המדרש מורכב משני חלקים (חלק א - על פרקים א'-י'; חלק ב - על פרקים י"ב-מ') השונים זה מזה באופיים והם נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון מאוחר יותר לשני והוא כנראה קיבל את צורתו הסופית רק לאחר המאה ה-11 אם כי נשתמרו בו בוודאי גם מדרשים קדומים. בחלק הראשון מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר. החלק השני הוא חלק מספרות 'מדרשי התנחומא' העוסק בפסוקים הראשונים של כל 'סדר מקראי', סדר הקריאה שהיה נהוג בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

פרק ג' - השופטים הראשונים

בפרק ג', פסוק ז, מתחיל החלק המרכזי של הספר (שנמשך עד פרק ט"ז), העוסק בתיאור השופטים השונים שקמו לישראל (כפי שהערנו בדף הקודם, פסוקים א-ו שייכים באופן מובהק לפרק ב').
במבט כללי ניתן לראות הידרדרות איטית באשר להערכת הכתוב את דמות השופט ומידת הצלחתו בתפקיד, ככל שמתקדמים ברצף הסיפורים. נעיר על כך בהמשך תוך כדי עיון בסיפורים עצמם.
עובדה נוספת מעניינת היא שבעיקרון ישנו סדר גיאוגרפי למוצא השופטים - מדרום לצפון (שמשון היה מדן שחלק מנחלתו היא בצפון, למרות שהוא עצמו פעל בחלק הדרומי של נחלת דן).
 
חלוקת הפרק: 
1. פס' ז-יא: עתניאל בן קנז 
2. פס' יב-ל: אהוד בן גרא
3. פס' לא: שמגר בן ענת
 
1. פס' ז-יא: עתניאל בן קנז

א. פס' ח – "ארם נהרים" – מקום משפחתו של אברהם (בראשית כ"ד, י). העובדה שהמשעבד כאן הוא לא מלך הנמצא בשכנות ממשית לארץ ישראל, בניגוד לשאר סיפורי השופטים להלן, מצריכה קצת עיון באשר לרקע ולמניעים של מלחמה זו. בכל מקרה ברור שמלחמה במלך ארם היא מלחמה מסוג אחר לגמרי ושונה ממלחמה בעמי האזור הקטנים וממילא הצלחתו של עתניאל במאבק זה מרשימה הרבה יותר. (עוד על משמעות המלחמה בארם ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יגאל אריאל)

ב. פס' ט – עתניאל בן קנז – על גבורתו קראנו לעיל פרק א', יב-יג.

ג. פס' י – "רוח ה'" – ביטוי זה חוזר ביחס לעוד כמה שופטים בהמשך הספר: ו', לד; י"א, כט; י"ג, כה.

ד. פס' יא – "ארבעים שנה" – יש להשוות נתון זה לשנות השקט אחר פעילות השופטים בהמשך הספר. גדעון הוא השופט האחרון שלאחריו יש 40 שנות שקט. מסתבר שכל עוד מדובר על שנים רבות הרי שישנו חסד גדול יותר מאת ה' וכן המנהיג הוא בעל שיעור קומה גדול יותר. כאשר השקט הוא לשנים מועטות יותר זה מעיד על הידרדרות ברמת השופט בפרט ובמידת ההצלחה של דגם השופט בכלל.
 
2. פס' יב-ל: אהוד בן גרא 

כמו ברוב סיפורי השופטים, 'מעגל הספר' מופיע גם כאן: חטא, עונש, זעקה ותשועה. חשוב אומנם לשים לב לפרופורציה בין השלבים השונים. לשלושת השלבים הראשונים מקדיש הכתוב 4 פסוקים בלבד בעוד שלשלב האחרון מקדיש הכתוב 15 פסוקים. יש להשוות נתון זה לשאר סיפורי השופטים כאשר ניתן לראות שככל שאנו מתקדמים ברצף הסיפורים הכתוב מאריך יותר בתיאור השלבים הראשונים, בעיקר בשלבי החטא והעונש, מה ששוב מלמד על הידרדרות פיזית ורוחנית.

א. פס' יג – השעבוד כאן כולל גם כיבוש חלקים בעבר הירדן המערבי.

ב. פס' טו – "ימיני" – משבט בנימין, עיינו, לדוגמא, שמואל א' פרק ט', כא.

ג. פס' טו – האם אנשים נוספים מישראל היו שותפים למזימה שלו? בכל מקרה נראה סביר שהבאת המנחה על ידו לא הייתה חד פעמית ומדובר בטקס שהיה חוזר על עצמו כחלק מהבעת ההכנעה לעגלון.

ד. פס' כב – נראה שבכך הצליח אהוד להרוויח זמן נוסף. גם כאשר עבדיו של עגלון גילו אותו מת, לקח זמן עד שעמדו על נסיבות מותו.  

ה. פס' כח – דבריו של אהוד מלמדים על אישיותו האצילית. למרות גבורתו וחכמתו הרבה הוא מייחס את הניצחון לה'.
 "וילכדו" – בכך הם מנעו מכוחות מואביים שהיו בעבר הירדן המערבי לבוא לעזרת אחיהם.

3. פס' לא: שמגר בן ענת 

מעבר לעובדה שהמידע כאן מאוד מצומצם ולא מוזכרת כאן המחזוריות הקבועה של החטא והישועה וכו' (וגם הישועה שלו מצומצמת) יש לשים לב גם לכך שפס' א בפרק הבא כאילו מתעלם בכלל מקיומו של שמגר ומהלך הסיפורים ממשיך ממותו של אהוד!
יש שהציעו שבאמת הוא לא היה שופט לבדו וכחלק מתיאור השקט של השמונים שנה של אהוד, בזמן שבני ישראל עשו הטוב בעיני ה', מתאר הכתוב שהם זכו להצלחות נקודתיות בזכות מעשיהם.

Volver al capítulo

ההבדל בין גדעון לשאול

 

מעיינות עין חרוד ועמק יזרעאל חזו בקרבות רבים בהיסטוריה של עם ישראל. כמאתיים שנה לאחר הקרב של גדעון, לחם שאול המלך באזור זה. כוחותיו של שאול חנו למרגלות הגלבוע. שאול, חשש מאד מהקרב והלך לקבל תחזית של תוצאות הקרב מבעלת אוב, אשר מצדה נתנה לו תחזית קודרת, התואמת את הסוף הידוע.

ההבדל המרכזי בין הקרב של שאול לקרב של גדעון נעוץ ברוח הלחימה. גדעון מצמצם את סדר הכוחות, מנפה את חסרי הביטחון מבין אנשיו ומתמקד באיכויות הלוחמים. בשונה משאול, כדי לקבל תחזית על תוצאות הקרב הצפויות, גדעון מתחפש ויוצא להסתובב עם נערו במחנה האויב, במעטה של חשאיות. שם הוא חש ברוח הלחימה הנמוכה, בביטחון המעורער של האויב ובחששו מפני כוחותיו של גדעון. הוא חוזר למחנהו, רוקם תכנית שיש בה גם תחבולה שתעצים את חששו של האויב וכך, מנצח. גדעון מורה ללוחמיו ביציאה לקרב: "ממני תראו וכן תעשו", ובכך קבע לשנים רבות נורמות של דוגמה אישית בלחימה וטבע את האמרה המעטרת את קירות בית הספר לקצינים של צה"ל, כמאפיין מרכזי לדמות הקצין.

יציאה לסיור במחנה אויב היא פעולה מסוכנת העלולה להסתיים בכישלון רבתי, במקרה וגדעון נופל בשבי האויב. ניהול סיכונים בהחלטה שכזו הוא מורכב, וישנו תמיד חשש מפני מחיר הכישלון. אמנות המצביא היא להכיר בערכו של המידע עבורו הוא מסתכן, ובהינתן צורך מובהק, לדעת להסתכן במקצועיות ובזהירות. גדעון מתחפש ושאול מתחפש אף הוא, אך בעוד שהפנייה לבעלת אוב מעידה על חוסר ביטחון ועל רפיון, הנכונות של גדעון ליטול סיכון מחושב למען מטרה ראויה, מעידה על ביטחון ועל רוח לחימה בריאה המעצימים את כוח הגייסות.

בצה"ל מתחילה בימים אלה התכנית הרב שנתית המכונה "גדעון" ולא בכדי. הנכונות ליטול סיכונים, העיסוק באיכות הכוחות ובמוכנותם ובתחזיות ולא באחיזות עיניים, הם שיובילו בתכנית וייבנו את כוחנו מול אתגרי העתיד.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

משמעות האותות של גדעון

"וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ...
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם בַּגִּזָּה יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל..." (שופטים ו', לו-מ)

 

וגדעון היה שואל האות לראות אם רצון האל יתברך להושיע את ישראל בידו, לא לנסות יכלתו...

וראה לשאול האות בגיזת הצמר ובגורן ובטַל להיותו משל ודוגמא אליו,
כי היה גיזת הצמר משל לגדעון שהיה דבר מועט ורפה כמוה...
והיה הנסיון בטַל שהוא השפע והעזר האלהי...
וכאילו אמר אני אשים גיזת הצמר שהוא דוגמתי ודמיון עצמי...
ואם עליה לבדה יהיה טל ועל כל הארץ חורב
יהיה סימן ואות שיבוא אלי השפע והעזר האלהי
ולא יבוא על כל האומות שהם משל לכל הארץ...
 
ותהיה בחינתו וכוונתו על הנס השני ...
שאם יבוא על כל הארץ שהיה רמז לאומות,
יהיה סימן שכלם יכסו עליהם המים המרים המאררים...
וכמו שבים סוף נעשה למשה רבנו ע"ה עמידת המים לישראל ונפלו על המצריים,
ובירדן ליהושע שביבשה עבר ישראל, כך יהיה כאן היבשה סימן טוב לישראל,

ולפי זה לקח הטל בשתי הפעמים בבחינות שונות.
 
 
 
 
 
אברבנאל - ר' יצחק ב"ר יהודה אברבנאל, מגדולי חכמי ספרד בדור גירוש ספרד. נולד בליסבון בירת פורטוגל בשנת 1437. כל חייו דרש ברבים וחיבר ספרים בפרשנות המקרא ובמחשבת ישראל. מונה לשר האוצר של ממלכת פורטוגל, ולאחר שנאלץ לברוח מפורטוגל – מונה לשר האוצר בממלכת קסטיליה שבספרד. לאחר הגירוש עבר לאיטליה ושימש כיועץ למלך. בדרשותיו וספריו יש ביטוי נרחב לניסיונו המדיני.
Volver al capítulo

מפה לשופטים פרק ד

Volver al capítulo

מפה לשופטים פרק ג

Volver al capítulo

מפה לשופטים פרק ב

Volver al capítulo

פרק ב' - סיכום התקופה

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ה: הבוכים  
2. פס' ו-י: מותו של יהושע
3. פס' יא-יט: התנהלות העם לאורך תקופת השופטים
4. פס' כ - פרק ג', ו: הטמיעה בגויים שנשארו
 
כפי שהערנו בפרק הקודם, לספר יהושע ישנן שתי פתיחות, הראשונה מסתיימת בפרק ב' פסוק ה והשנייה, המתחילה בפרק ב', ו מסתיימת בפרק ג', ו.
 
1. פס' א-ה: הבוכים 

כאמור, סיפור זה מתקשר ישירות לפרק א' ומהווה חלק מההקדמה לספר המתארת לפנינו את מציאות ישיבת הכנעני בקרב ישראל ותוצאות ישיבה זו שהביאו למציאות הקשה המתוארת בספר שופטים.

א. פס' א – מלאך ה' – הכוונה כנראה לסוג של נביא (השוו חגי א', יג).
 
2. פס' ו-י: מותו של יהושע

כאן מתחילה הפתיחה השנייה לספר המתארת את המעבר בין תקופת יהושע, תקופה המתאפיינת בנאמנות לה', לתקופה שאחרי מותו בה החל העם לשכוח את ה'. יושם לב שהכתוב מדגיש פעמיים מהו הגורם שמביא לנאמנות לה' פעם על דרך החיוב ופעם על דרך השלילה (פס' ז ופס' י).
 
3. פס' יא-יט: התנהלות העם לאורך תקופת השופטים

פסוקים אלו מתארים באופן כללי את המחזוריות של הספר כולו: חטאי העם, עונש ותשועה על ידי שופט. אולם יש לשים לב שבעוד שבסיפורים עצמם בגוף הספר בין שלב הענישה לשלב התשועה מסופר על זעקה של בני ישראל לה', דווקא כאן בתיאור הכללי מימד הזעקה לה' חסר. נראה שממבט מסכם, לאור העובדה שהזעקה לה' והחזרה בתשובה לא החזיקו מעמד, הכתוב החסיר נתון זה. (על כך קראו עוד בפוסט מאת הרב יגאל אריאל)

א. פס' יא-יג – שימו לב שכל פסוק פותח מחדש באמירה שהעם עזב את ה' (או עשה רע בעיניו) ומתאר תיאור אחד של עבודת אלילים במקום לכלול את כולם ביחד. בכך מודגשת העוצמה של החטא.  

ב. פס' יד-יט  יש כאן שני דגמי התנהגות שהכתוב מתאר שהתרחשו לאחר הקמת השופט על ידי ה': דגם אחד הוא שהעם המשיך לעבוד עבודת אלילים עוד בהיותו של השופט חי ומנהיג, ודגם שני שבו רק לאחר מותו העם חזר לסורו.
 
3. פס' כ - פרק ג, ו: הטמיעה בגויים שנשארו

הכתובים כאן מלמדים אותנו שלמעשה הגויים נשארו מסיבה כפולה: בתחילה בפס' כא מוסבר שהגויים נשארו כעונש, מידה כנגד מידה, אולם לאחר מכן בפס' כב וכן בפרק ג' פס' ב ופס' ד מדברים על כך שהם נשארו כדי לנסות את ישראל וכן כדי ללמדם מלחמה. פרופ' יהודה אליצור בפירוש 'דעת מקרא' הציע כי יש לצרף את סוף פס' כא "מן הגויים" וכו' לפסוק כב ולמעשה הכתוב מסביר לנו שבתחילה, לפני תקופת השופטים, ה' השאיר אותם כדי לנסות את ישראל וללמדם מלחמה וזאת בניגוד למציאות בימי השופטים שאז השארתם באה כעונש לישראל.

Volver al capítulo

Pages

x