לא נפל דבר

"לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא" (יהושע כ"א, מג)



ואחרי זה זכר שלא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל הכל בא

ואף על פי שכבר נשארו בהן עדין כמו שזכר במה שקדם

הנה זה בלתי סותר מה שנזכר בזה המקום

כי כל הגוים אשר נלחמו בהם נפלו בידם

ואולם נשארו אלו בסבת עצלות יהושע וישראל, לא בסבת העדר השגחת השם יתברך מהם



הרלב"ג -  רבנו לוי בן גרשם, חי בתחילת המאה הארבע עשרה בפרובנס. הוגה דיעות ופילוסוף אשר הגה וחקר תחומים רבים של תורה וחכמה. ספריו העיקריים: מלחמות ה' ופירושו לתורה.

Volver al capítulo

פרק כ' - ערי מקלט

 חלוקת הפרק: 
1. פס' א-והציווי על ערי המקלט
2. פס' ז-טהקדשת ערי המקלט
 
כללי: הפרק שלפנינו עוסק בערי המקלט והפרק הבא עוסק בערים שניתנו ללויים. הקשר בין שני העניינים מפורש בתורה בספר במדבר פרק ל"ה, א-ח. ייעודן של הערים לערי מקלט בשלב זה, לאחר כיבוש וחלוקה, הוא על פי דברי התורה בדברים פרק י"ט, פס' א-ב. למעשה ניתן להבחין שהכתוב כאן עושה שימוש בביטויים הן מפרשת ערי המקלט בבמדבר ל"ה והן מהפרשה בדברים י"ט.
 
1. פס' א-והציווי על ערי המקלט

א. פס' א-ב – סגנון הפסוקים ("וידבר ה' אל יהושע לאמור. דבר אל בני ישראל...") הוא ייחודי ויוצא דופן. זהו הסגנון הקבוע בתורה ביחס למשה והוא מופיע מחוץ לתורה רק כאן, ביחס ליהושע. (על כך ניתן לקרוא עוד בפוסט מאת הרב ד"ר שוקי רייס וכן בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון)

ב. פס' ד  "ואספו אותו" – סגנון הפסוק מזכיר את לשון התורה בדברים כ"ב,ב באשר להשבת אבידה. אפשר ובכך הכתוב רומז על החובה של אנשי העיר לעשות עמו חסד ולשמור עליו כמו על אבידה.

ג. פס' ו – כוונת הפסוק היא שאם יזוכה הרוצח במשפט לפני העדה, הוא ימתין בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול.
 
2. פס' ז-טהקדשת ערי המקלט

פס' ז  "ויקדישו" – השימוש בביטוי זה דורש תשומת לב, במיוחד לאור העובדה שבדברים י"ט לשון הפסוק היא 'הבדלה'. יש שהציעו שהשימוש בביטוי זה הוא בשל העיר 'קדש' ויש כאן 'לשון נופל על לשון'.

Volver al capítulo

פרק י"ט - גבול נחלות השבטים

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ט: נחלת שמעון 
2. פס' י-טז: נחלת זבולון
3. פס'  יז-כג: נחלת יששכר
4. פס' כד-לא: נחלת אשר
5. פס' לב-לט: נחלת נפתלי
6. פס' מ-מח: נחלת דן
7. פס' מט-נא: נחלת יהושע
 
1. פס' א-ט: נחלת שמעון

פס' א – מכאן עולה שלמעשה לא חילקו את הארץ לשבעה חלקים אלא רק לשישה כאשר שמעון נחל בתוך יהודה מפאת גודל נחלת יהודה (לקמן ט). מצד אחד מודגש כאן שזה היה על פי גורל אך מצד שני תמוה מדוע לא קיימו את צו יהושע לחלק את הארץ לשבעה חלקים?
 
2. פס' מ-מח: נחלת דן 

א. נחלת דן מתוארת כממוקמת בשני אזורים. אזור אחד 'במרכז הארץ' סמוך לנחלות יהודה ואפרים ואזור שני בצפון הארץ ליד מקורות הירדן (פס' מז). 

ב. פס' מז – רד"'ק מפרש שהם יצאו לכבוש את לֶשֶׁם משום שלא היה להם מספיק מקום בנחלתם. אולם לאור הפסוקים בשופטים א', לד-לה, ניתן להבין שהסיבה לחיפוש נחלה נוספת נבע מאי היכולת להוריש את הגויים שישבו בנחלתם שבשפלה ובעמק. עצם הקשר בין דן לאזור הצפון נרמז בדברי משה: "יזנק מן הבשן" (דברים ל"ג, כב), "ויראהו ה' את כל הארץ, את הגלעד עד דן" (שם ל"ד, א).
 
3. פס' מט-נא: נחלת יהושע 

א. נדמה שיש חשיבות מיוחדת לכך שיהושע נחל רק לאחר חלוקת הארץ לכל השבטים. המנהיג מתפנה "לעשות לביתו" רק לאחר שכל השבטים קבלו את נחלתם.

ב. פס' נא – זהו פסוק סיכום לעצם חלוקת הנחלות אולם בסוף פרק כ"א ישנו סיכום נוסף המתאר את ההתיישבות של עם ישראל בארצו.

ג. פס' נא – יש כאן סגירת מעגל עם תחילת פרק י"ח, גם שם מוזכרות דמויות אלו ועשיית הגורל. יושם לב לדגש בפסוק על כך שהחלוקה נעשתה על פי ה' ובאוהל מועד.

Volver al capítulo

הבחירה בידכם

 

הגענו לסוף ספר יהושע ולסוף דרכו של יהושע כמנהיג עם ישראל, יהושע נפרד מן העם בשני נאומים גדולים המופיעים בפרק כ"ג ובפרק כ"ד.

בלבו של נאום הסיכום הראשון, יהושע מוסיף דברי איום: "כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם… יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף ה' אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת..." (כ"ג, יב-יג). למעשה האיום, בהדגשתו את התוצאות הקשות של בחירה לא נכונה, מביע חוסר אמונה ביכולת של העם לבחור בדרך הנכונה.

בנאום הסיכום השני, נאומו האחרון, מדגיש יהושע את בחירת העם - "בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן" (פס' טו).

הפער בין הנאומים בא לידי ביטוי גם באופן שבו הם נאמרים. הנאום בפרק כ"ג נאמר כנאום מתחילתו ועד סופו, תפקידו של העם בנאום זה הוא להאזין ולציית. לעומת זאת, בלב נאומו של יהושע בפרק כ"ד בפסוקים יד-כד נמצא דיאלוג.

ההפתעה רבה, איננו מכירים עוד מנהיג דגול שבלב נאום הפרידה שלו מהעם נמצא דיאלוג. פסוקי הדיאלוג מתחלקים באופן שווה: חמישה פסוקים לדברי יהושע, וחמישה פסוקים לדברי העם, ופסוק אחד - פס כב, משלב בין דברי יהושע לדברי העם.

הדיאלוג איננו קל ליהושע, הוא שואל את העם שאלות נוקבות, ומקשיב לתשובתם ולבחירתם. בסוף דבריהם עונים בני ישראל ליהושע: "וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע" (כד). בדברים אלו חוזרים בני ישראל על דברי העם למשה בשמות כ"ד, ז: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".

יהושע יודע כי רק קבלת הברית מתוך בחירה ורצון תבטיח את נצחיותה. יהושע יודע כי חיזוק הבחירה איננו תלוי בנאום כריזמטי זה או אחר של המנהיג, אלא בבחירתו של כל אחד ואחד מבני ישראל. יהושע יודע היטב כי אופן השיח מכונן את הבחירה, לא פחות מאשר תוכנו. בבחירתו לשלב דיאלוג ארוך בלב נאומו האחרון הוא נותן מקום מרכזי לבחירתם של בני ישראל.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה ליהושע פרק כד

Volver al capítulo

תקציר יהושע פרק כ"ד

הפרק האחרון בספר יהושע מספר על כריתת ברית של יהושע עם עם ישראל בשכם.

הברית בשכם (א-כז)

יהושע אוסף את כל שבטי ישראל לשכם ומעמיד אותם בברית. כמו הברית בערבות מואב בימי משה, גם כאן יהושע מזכיר את ההיסטוריה של עם ישראל, מימי אברהם ועד כיבוש הארץ (אחד האירועים המשמעותיים שיהושע דווקא לא מזכיר הוא מעמד הר סיני). יהושע מציב בפני העם אפשרות להפסיק לעבוד את ה' או לבחור בעבודת ה' מחדש "וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת ה' בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן" (טו). העם מיד עונה ליהושע שהם ימשיכו לעבוד את ה' "חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ה' לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (טז) ויהושע מסביר לעם את ההשלכות של הבחירה שלהם: יש להסיר את אלהי הנכר, ואם העם יעבדו אלהים אחרים, ה' יעניש אותם. לאחר מכן יהושע כורת עם העם ברית ונותן להם "חֹק וּמִשְׁפָּט" (כה) וכותב את הדברים "בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'" (כו).

מות יהושע (כט-לג)

כמו סיום התורה, כך גם ספר יהושע מסתיים במותו של המנהיג, יהושע, שהיה בן 110 במותו (משה כזכור היה בן 120). יהושע נקבר בתמנת סרח, בנחלתו בהר אפרים, והכתוב מכנה את יהושע "עֶבֶד ה'", שלא כמו בתחילת הספר שם הוא כונה "מְשָׁרֵת מֹשֶׁה" (א', א).

כאן מזכיר הכתוב גם את קבורת עצמות יוסף שהעלו בני ישראל ממצרים.

Volver al capítulo

תקציר יהושע פרק כ"ג

פרקנו פותח את פרקי הסיום של ספר יהושע. בפרק זה מובאים דברי יהושע לעם לפני מותו.

פתיחה (א-ב)

"וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ ה' לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (א). יהושע מכנס את כל ישראל, כולל את ראשיו שופטיו ושוטריו לנאום פרידה.

מעשי ה' בכיבוש הארץ (ג-ז)

יהושע מזכיר לעם את כל מעשי ה' שעשה להם בזמן כיבוש הארץ: "וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְכָל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם" (ג). יהושע לא רק מזכיר את מעשי ה' אלא גם מחזק את העם בכך שהם שמרו את דרך ה' "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ה).

אזהרה לעתיד (ח-טז)

כעת יהושע עובר לדבר על העתיד: אם העם ישמרו את דרך ה' כפי שעשו עד עכשיו, ה' ימשיך להושיע אותם, וה' ימשיך להילחם עבורם. אך אם לא, "כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם" (יב) ה' יפסיק להוריש את הגויים השכנים "עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם" ועל כן יש להישמר מאוד: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (יא).

Volver al capítulo

תקציר יהושע פרק כ"ב

התנחלות שניים וחצי השבטים בנחלותיהם (א-ח)

לאחר כיבוש הארץ וחלוקת הנחלות לכל השבטים, שניים וחצי השבטים יכולים לשוב למקומם בעבר הירדן המזרחי. יהושע מזהיר את שבט ראובן, גד וחצי המנשה לשמור על מצוות התורה ועל דרך ה' ולאחר שהוא מברך אותם הוא שולח אותם למקומם.

סיפור המזבח בגלילות הירדן (ט-לד)

החלק השני של הפרק מספר אודות בניית מזבח על ידי שניים וחצי השבטים. שניים וחצי השבטים החליטו לבנות מזבח על הירדן "מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה" (י). בני ישראל שיושבים בעבר הירדן המערבי שמעו על בניית המזבח והתקוממו "מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה'?" (טז). בני ראובן, גד וחצי המנשה מיד הרגיעו את הרוחות והסבירו שתפקידו של המזבח הוא עדות לכך שהם שייכים לעם ישראל "בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה' לְפָנָיו" (כז). בני ישראל שמעו את הדברים ונרגעו "וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (לג).

Volver al capítulo

תקציר יהושע פרק כ"א

הכוהנים והלווים לא זכו לנחלה בארץ המובטחת. אך כמובן שעליהם לגור במקום כלשהו. כבר בבמדבר ל"ה נקבע פתרון הדיור: הכהנים והלויים יקבלו ערים לשבת בהן בתוך נחלות שבטי ישראל. בצד הערים יינתנו גם מגרשים - עבור מרעה הבהמות.

כעת, לאחר חלוקת הנחלות, הגיע הזמן לקיים את המצווה, ולתת ללווים את ביתם. "רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם" (פסוק א) ניגשים בבקשה אל אלעזר הכהן ויהושע בן נון. על פי ה' ובעזרת הגורל הוקצו לכוהנים וללווים 48 ערים. הערים כמובן ניתנו בתוך נחלות השבטים האחרים.

בפסוקים ד-לח נמצא הפירוט, הכולל את הנתונים הבאים: השבט שמנחלתו ניתנו הערים, שמות הערים, ואיזו משפחה ממשפחות הלווים התיישבה בכל עיר.

לצפייה במפת ערי הלויים לחצו כאן

Volver al capítulo

תקציר יהושע פרק כ'

הציווי על ערי מקלט (א-ו)

פרקנו עוסק בערי מקלט. את המצווה להפריש ערי מקלט אנחנו מכירים עוד מהתורה (שמות כ"א, במדבר ל"ה, וגם דברים ד' ו-י"ט). כאן יש חזרה וגם חידוש מסוים: לפני הכניסה לעיר צריך הרוצח לבוא אל הזקנים העומדים בכניסה לעיר ולהישפט בפניהם. אם יוכח שהוא אכן רצח בשגגה תותר לו הכניסה לעיר המקלט. חידוש נוסף בקטע זה הוא הפסוק "וידבר ה' אל יהושע לאמר" – ניסוח שנשמר עד עתה רק למשה ומעתה גם ליהושע.

פירוט ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי והמערבי (ז-ט)

בחלק השני של הפרק, הנביא מדווח על הקמת ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי, עוד בימי משה, ועל ההקמה הנוכחית בימי יהושע בעבר הירדן המערבי; יהושע ועם ישראל מילאו את צו ה'. לצפייה בערי המקלט במפה המקראית לחצו כאן.

Volver al capítulo

Pages

x