באדיבות אתר 929
כלי גולה
יחזקאל מצטווה להמשיך במיצגי הנבואה. בפרקנו הציווי המוטל עליו הוא לקחת כלי נדודים ולצאת לנדוד: "וְאַתָּה בֶן אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה" (ג).
מה הם 'כלי גולה'?
התלמוד הבבלי (נדרים מ עמ' ב) שואל ומשיב:
"אמר ר' אמי אמר רב, מאי דכתיב: "ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה" (יחזקאל י"ב, ג)?
זו נר וקערה ושטיח".
במדרש איכה רבה (פרשה א כב) יש פירוט שונה:
"ר' חייא בר אבא אמר: חמת ושטיח וקערה, וכל אחד ואחד יש לו לשמש שני דברים,
חמת נותן בה קמח ונותנה תחת ראשו,
וקערה אוכל בה ושותה בה,
שטיח לישיבה וישן עליה".
מהשוואה של שני המקורות עולה כי השוני ביניהם הוא שבתלמוד בבלי מופיע נר ובמדרש מופיעה חמת. מבחינת המדרש הכל תכליתי – לאדם הגולה יש צורך בחפצים מעשיים, כאלו שיאפשרו לו לחיות עם מעט מטלטלים שיש להם אפשרויות שימוש רבות. התלמוד הבבלי מציג אווירה אחרת. אומנם יש מציאות של צמצום ומתבקשים בה כלים פרקטיים, אבל יש בצדה נר שמאפשר לפרוץ את החושך בו נמצא הגולה: "ופרח – שיהיה לך בשביל מה לחיות" (מתוך פתגם סיני עתיק).
באדיבות אתר 929
לא להתרגל לגָּלוּת
מה הטעם להציג יציאה לגלות לעם גולה? רק לפני עשר שנים יצאו בני יהודה לגלות בבל, וכבר צריך הנביא לעשות לעצמו כלי גולה ולהציג להם את גלותם, האם כל כך מהר שכחו?
אז כמובן שהוא איננו עוסק בגלות שהייתה אלא בגלות שתהיה – גלות צדקיהו ושארית יהודה שעדיין חיה בירושלים. מאבקו בשלב זה של נבואתו, כמו המאבק של ירמיהו, הוא בנביאי השקר המבטיחים לעם שעוד מעט חוזרים. "לא רק שלא תחזרו לירושלים", הוא אומר להם, "אלא שהירושלמים יבואו לכאן ויצטרפו לגולת יהודה".
ובכל זאת עולה השאלה, איזה רושם יכולים המיצגים של הנביא לעשות על אנשים שזוהי מציאות חייהם היומיומית? האם הם יכולים בכלל להבחין בין המחווה הדרמטית לבין המציאות?
אלא שאכן יש ערך בהצגה הזאת. עשר שנים חלפו וגולי יהודה בבבל מרגישים כבר בבית. הם נטעו כרמים ובנו בתים, השיאו ילדיהם ומצאו פרנסה, כך מנהגו של עולם. נביאי האמת והשקר נאבקים אלו באלו, מאיצים בעמם לפרוק מזוודות או להשאיר אותן ארוזות, אבל העם עצמו איננו עוסק בפוליטיקה – מדינית או נבואית, העם עצמו רוצה לחיות. אז מוצאים פרנסה ומקום מגורים, לומדים לחיות בקרב הגויים, מסתדרים, מתרגלים.
את השגרה הזאת מנסה יחזקאל לנער, לא לתת לה לשקוע ולהתעבות. "בית המרי" שאתו הוא מתמודד הם אנשים שהתייאשו מלאומיות ומעצמאות. כל רצונם הוא להשתקע ולחיות את חייהם - להפוך למקומיים. ודווקא משום כך עליו לעשות לעצמו כלי גלות. המאבק בנביאי השקר היה מאבקו של ירמיהו, יחזקאל צופה רחוק הרבה יותר. הוא צופה אל ההזדמנות לגאולה שתגיע בעוד שניים או שלושה דורות, ועליה הוא נלחם נגד הייאוש וההרגל, כדי שכאשר תגיע ההזדמנות יהיו מספיק אנשים שיתפסו אותה בשתי ידיים.
באדיבות אתר 929