תקציר יחזקאל פרק י'

תיאור שריפת העיר (א-ז)

יחד עם החורבן שמגיע על העיר, יחזקאל שוב רואה את ה"מרכבה" שראה בפרק א' "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל־הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם" (א). האיש לבוש הבדים מקבל פקודה להתקרב אל אחד הגלגלים שמתחת לאחד הכרובים שב"מרכבה" ולמלא את חפניו בגחלים ולזרוק על העיר "וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת־יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל־חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא" (ז).

עזיבת השכינה את ירושלים (ח-כב)

בפסוקים ח-יז הנביא שוב מתאר את מראה השכינה, כפי שכבר תיאר בפרק א', בשינויים קלים, אך הפעם הנביא מצייר כיצד השכינה עוזבת את ירושלים "וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל־הַכְּרוּבִים. וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת־כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן־הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־ה' הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה" (יח-יט).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ט'

לאחר שבפרק הקודם ה' הראה לנביא את חטאי ישראל בירושלים, בפרקנו מופיע גזר הדין.

גזר הדין (א-ז)

ה' קורא בקול גדול באוזני הנביא "קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ" (א). והנה מגיעים שישה אנשים, מלאכים, ובתוכם איש "לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו", והם עומדים ליד מזבח הנחושת. ה' קורא לאיש לבוש הבדים ואומר לו לעבור בירושלים ולסמן את מצחי האנשים "הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת" (ד) . לשאר המשחיתים מצווה ה' לעבור ולהרוג את כל מי שאיננו מסומן במצחו "וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת־הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת־הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר" (ו־ז).

תגובת הנביא ותשובת ה' (ח-יא)

כאשר האנשים מכים הנביא זועק לה' "וָאֶפְּלָה עַל־פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת־חֲמָתְךָ עַל־יְרוּשָׁלִָם" (ח). ה' עונה לנביא ומסביר לו ש"עֲו‍ֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת־הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה". לאחר מכן, האיש לבוש הבדים מודיע לה' שהוא מילא את הצו של ה'.

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ח'

בפרקים הקרובים (ח'-י"א) מתואר חזיון מסע יחזקאל לירושלים. יחזקאל רואה בחזון את חטאי ירושלים, מתאר את עזיבת השכינה מהמקדש ומירושלים ואת העונש על חטאי ירושלים. בחלק השני של פרק י"א מופיעה נבואת נחמה לגולים.

פתיחה (א-ד)

יחזקאל מתאר התגלות נוספת: "וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד ה'. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה־אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה־זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה" (ב). הפעם הרוח נושאת את יחזקאל לירושלים "בְּמַרְאוֹת אֱ-לֹהִים", מיד אל הכניסה למקדש.

תיאור החטאים בירושלים (ה-יז)

יחזקאל רואה ארבעה סוגים שונים של עבודה זרה, הנעשים במקומות שונים במקדש ע"י זקני העם (שלא בהכרח נעשו באותה תקופה, אלא לאורך השנים): סמל הקנאה - פסל (ה-ו), תבניות על הקירות והקטרת קטורת לפניהם (ז-יג), נשים מבכות את התמוז (יד-טו), והשתחוות לשמש (טז-יז). כל מראה מתרחש במקום פנימי ומקודש יותר מקודמו, וכל מראה קשה מקודמו, כפי שמודגש ע"י האמירה החוזרת: וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת (פסוקים ו, יג, טו, יז).

הפרק מסתיים באמירה שהתועבות הנעשות בארץ כולה עוד חמורות יותר מאשר התועבות הנעשות במקדש: הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם.(יז).

Volver al capítulo

From Silence to Speech

The Book of Ezekiel moves along a timeline that shifts from silence to speech, from distance to love. Opening with a harsh atmosphere of detachment and silence, it moves to symbolic acts steeped in longing, finally closing with prophecies of salvation.

Silence and speech form a framework for the Book of Ezekiel. Once he is proclaimed a prophet, Ezekiel is commanded to remain silent (3:24-27), with the decree of total silence coming on the day when the siege around Jerusalem begins (24:25-27). From that time until the destruction of the Temple, Ezekiel has no prophecies for the nation of Israel, but only for the nations of the world (chapters 25-32). Only on the day that the refugee arrives from Jerusalem and shares the information about the Temple’s destruction, is Ezekiel finally commanded to open his mouth (33:21-22) to offer prophecies of salvation.

How are we to understand this behavior?

When Ezekiel is first chosen to be a prophet, the language that is used to describe the nation of Israel is extremely harsh. Over and over again they are called “a nation of rebels” (see 2:3-5). We hear nothing of God’s love for His people, only a series of angry curses and epithets.

After Ezekiel is commanded to remain silent, he is instructed to perform a series of symbolic acts. Chapters 4 and 5 contain commands to lie on his side, to eat certain kinds of food and drink, to shave his hair and so forth – all without a word of speech. In chapters 6 and 7, Ezekiel is told to speak – but not to the people. “O mortal, turn your face toward the mountains of Israel and prophesy to them” (6:2); “You, O mortal, [say:] Thus said the Lord GOD to the land of Israel” (7:2). Only in chapter 12 are the symbolic acts accompanied with a command to speak to the nation of Israel: “Say to them” (12:10).

Silence comes with the prophecies of exile, and it serves as a sort of Hester Panim – God is hiding His face from His people. This is like a parent whose child misbehaves and who rejects his child, abandoning him, saying: I want nothing to do with you. The child remains alone, and the parent retires to his room and cries: “My inmost self must weep” (Jeremiah 13:17). The parent, who declared that he has disowned his child, finds that he cannot sit at home without doing anything. Out of longing for his child, he tries to find ways to communicate with him without words. One he sees that his child, indeed, desires a relationship, he slowly, slowly, reciprocates and begins to speak with him.

That is how the Book of Ezekiel progresses. It begins with total silence and disconnect. Then the prophet receives commands to engage in symbolic acts without actual spoken communication. For 430 days Ezekiel performs these symbolic acts at home, paying no attention to his audience. When he does begin to speak, the prophet turns to the mountains and the land – but not to the people. The final symbolic act takes place in Chapter 12, but this time it is performed in front of the people and the prophet is commanded to speak with them. Throughout the years of siege around Jerusalem there was silence, but with the destruction of the Temple, Ezekiel begins to speak prophecies of redemption.

We can conclude that the Book of Ezekiel shifts along a timeline that moves from silence to speech, from distance to love.

Volver al capítulo

מראות א-להים בנבואות יחזקאל

בארבעה מקומות בספר יחזקאל מסופר בפרוטרוט ובאריכות על התגלות ה' לנביא במראות א-להים:

א. בעניין מעשה המרכבה על נהר כבר (א')

ב. בהתגלות שבמסעו הנבואי ירושלימה, כדי לראות את התועבות במקדש ואת חורבנו וחורבן העיר (ח'-י"א)

ג. בחזון העצמות היבשות (ל"ז)

ד. בנבואה שבה הראו לו את מראה הבית לעתיד לבא (מ'-מ"ח)

המונח המשותף במראות הללו הוא "היתה עלי יד ה'". הביטוי "במראות א-להים" נזכר במפורש רק בשלושה מקומות, והוא חסר בחזון העצמות היבשות (אבל "יד ה'" היתה עליו גם בחזון זה, והמראה נתגלה אליו בבקעה, כמו בפרק א').

ניתן לומר, שעל אף השינויים הקלים שמנינו, יש במראות הללו צדדים שווים, משותפים המייחדים את כולם משאר הנבואות שבספר ומשאר ספרי הנביאים, והם:

א. המראה מתואר באריכות רבה, בדייקנות יתרה ובפרטי פרטים.

ב. הדמות המתגלית לעיני הנביא היא כבוד ה' ולא מלאך, כמו בנבואות זכריה.

ג. יחזקאל מועבר במראה הנבואה ממקום מושבו למקום ההתגלות (לבקעה או לירושלים למקום המקדש).

ד. הנביא פעיל במשך ההתגלות. נוסף לדו-שיח בינו לבין ה' נזכרות גם פעילויות אחרות, כגון אכילת המגילה (ב', ח - ג', ג), זעקה בקול גדול (ט', ח; י"א, יג), השתתפות בהחייאת העצמות היבשות (ל"ז, י), והסיור במקדש (ח'; מ''-מ"ד).

ה. מטרת ההתגלויות היא להודיע את דבר ה' לבית ישראל.

בנקודות רבות אלה בולט השוני בין נבואתו של יחזקאל לבין נבואותיהם של קודמיו ושל הנביאים שבאו אחריו.

לפי הרמב"ם, דרך תיאורו של יחזקאל את מראות הנבואה נובעת מן הנסיבות שבהן ניבא. בני הגולה, שהקשר ביניהם לבין ארץ ישראל התרופף על כרחם, וחלק מהם כבר נולדו בבבל ולא ראו את המקדש היו זקוקים לתיאורים שונים מאלה שנזקקו להם יושבי הארץ, או יושבי ירושלים הסמוכים אל כבוד ה'.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך פירוש "דעת מקרא" ליחזקאל, מבוא, חלק ה', עמ' 13.

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ז'

בפרקנו נבואת פורענות על הקץ שעתיד להגיע על ישראל. הנבואה נחלקת לשלושה חלקים, כך שכל חלק מקרב את הקץ יותר ויותר.

הקץ יגיע (א-ד)

ה' מכריז כי "קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ... וְלֹא־תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'" (ב-ד).

הקץ קרוב (ה-ט)

בפסקה הקודמת רק נודע שיבוא הקץ, ובפסקה זו ה' כבר רומז שהקץ קרוב "רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה" (ה). ה' מתאר כיצד הוא ישפוך את חמתו על ירושלים "וְכִלֵּיתִי אַפִּי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתָיִךְ" (ח).

הִנֵּה הַיּוֹם הִנֵּה בָאָה (י-כז)

בפסקה השלישית הנביא מצהיר שהקץ ממש מגיע "היום": "בָּא הָעֵת הִגִּיעַ הַיּוֹם הַקּוֹנֶה אַל־יִשְׂמָח וְהַמֹּכֵר אַל־יִתְאַבָּל כִּי חָרוֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ" (יב). הנבואה מתארת את הפורענות "הַחֶרֶב בַּחוּץ וְהַדֶּבֶר וְהָרָעָב מִבָּיִת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת וַאֲשֶׁר בָּעִיר רָעָב וָדֶבֶר יֹאכְלֶנּוּ" (טו). האויב יירש את בתי ישראל ואף את מקדשיהם. לא יהיה למי לפנות לעזרה "וּבִקְשׁוּ שָׁלוֹם וָאָיִן... וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן וְעֵצָה מִזְּקֵנִים" (כה-כו). כפי שחוזר הרבה בספר יחזקאל, הפרק נחתם בפזמון "וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (כז).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ו'

בפרקנו שתי נבואות על חטאי ישראל בעבודה זרה.

נבואה על הרי ישראל (א-י)

הנבואה פונה אל הרי ישראל "הִנְנִי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב וְאִבַּדְתִּי בָּמוֹתֵיכֶם. וְנָשַׁמּוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ חַמָּנֵיכֶם וְהִפַּלְתִּי חַלְלֵיכֶם לִפְנֵי גִּלּוּלֵיכֶם" (ד-ה). ה' מאשים את ישראל בחטא עבודה זרה. בעקבות חטאיהם, ישראל יענשו ויפרעו "וְזֵרִיתִי אֶת־עַצְמוֹתֵיכֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם" (ה). מאותם אלו שיפרעו ה' ישאיר שארית והם יזכרו את ה' "וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' לֹא אֶל־חִנָּם דִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת" (י).

הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ (יא-יד)

ה' פונה אל הנביא ואומר לו "הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח אֶל כָּל־תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ" (יא). ה' יפרע בישראל בעקבות חטאיהם "וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם" ולבסוף המטרה היא "וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (יד).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ה'

גילוח שערות הראש והזקן (א-ד)

ה' מצווה את הנביא לקחת חרב חדה ולהעביר על ראשו וזקנו. את השערות יש לחלק לשלוש קבוצות: "שְׁלִשִׁית בָּאוּר תַּבְעִיר בְּתוֹךְ הָעִיר כִּמְלֹאת יְמֵי הַמָּצוֹר וְלָקַחְתָּ אֶת־הַשְּׁלִשִׁית תַּכֶּה בַחֶרֶב סְבִיבוֹתֶיהָ וְהַשְּׁלִשִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם" (ב). מהקבוצה השלישית הוא צריך לקחת חלק מהשערות "וְצַרְתָּ אוֹתָם בִּכְנָפֶיךָ" ולאחר מכן לקחת עוד חלק מהן "וְהִשְׁלַכְתָּ אוֹתָם אֶל־תּוֹךְ הָאֵשׁ וְשָׂרַפְתָּ אֹתָם בָּאֵשׁ מִמֶּנּוּ תֵצֵא־אֵשׁ אֶל־כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ד).

הסבר המעשה הסמלי (ה-יז)

לאחר המעשים הסמליים, מגיעה נבואת פורענות "זֹאת יְרוּשָׁלִַם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת" (ה). בגלל חטאי עם ישראל "אֶת־מִקְדָּשִׁי טִמֵּאת בְּכָל־שִׁקּוּצַיִךְ וּבְכָל־תּוֹעֲבֹתָיִךְ" (יא) עם ישראל יפרע: "שְׁלִשִׁתֵיךְ בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ וּבָרָעָב יִכְלוּ בְתוֹכֵךְ וְהַשְּׁלִשִׁית בַּחֶרֶב יִפְּלוּ סְבִיבוֹתָיִךְ וְהַשְּׁלִישִׁית לְכָל־רוּחַ אֱזָרֶה וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם" (יב). הנביא מתאר כיצד הפורענות תכה בעוצמה חזקה "וְשִׁלַּחְתִּי עֲלֵיכֶם רָעָב וְחַיָּה רָעָה וְשִׁכְּלֻךְ וְדֶבֶר וָדָם יַעֲבָר־בָּךְ וְחֶרֶב אָבִיא עָלַיִךְ אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי" (יז).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ד'

מעשה סמלי ראשון – מצור ירושלים (א-ג)

ה' מצווה את הנביא לקחת לבנה ולחקוק עליה "ירושלים". לאחר מכן עליו לקחת אותה ולשים אותה ב'מצור': "וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים־עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב" (ב). מעשה זה של הנביא מסמל את המצור שיהיה על ירושלים "אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (ג).

מעשה סמלי שני – שכיבה על צד ימין ושמאל (ד-ח)

ה' מבקש מהנביא לשכב על צד שמאל במשך "שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם" כדי לשאת את עוון בני ישראל. לאחר מכן עליו להסתובב ולשכב על צד ימין במשך ארבעים יום "אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ" (ו). ה' אוסר על הנביא לזוז: "וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבוֹתִים וְלֹא־תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל־צִדֶּךָ עַד־כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ" (ח)

מעשה סמלי שלישי – מזון ומים (ט-יז)

הנביא צריך לקחת "חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים" (ט) לשים אותם בכלי אחד ולהכין מהם לחם. הלחם מסמל את המחסור בחיטה ועל כן יש לערבב כמה דגנים כדי לאפות לחם. את הלחם הנביא צריך לאכול במשך 390 הימים שהוזכרו לפני כן ועליו לשקול את הלחם ולאכול מעט ממנו. הנביא מוגבל גם בכמות המים שישתה, ועליו לאכול עוגת שעורים "וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם" (יב). בפעם הראשונה בספר הנביא פונה לה' ואומר "הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא־אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד־עַתָּה וְלֹא־בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל" (יד). ה' מאפשר לנביא להחליף את גללי האדם בצפיעי בקר (צואת בקר). בסוף הפרק ה' מסביר את הסמליות: "הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה־לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם וְאָכְלוּ־לֶחֶם בְּמִשְׁקָל וּבִדְאָגָה וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ. לְמַעַן יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם וְנָשַׁמּוּ אִישׁ וְאָחִיו וְנָמַקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם" (טז-יז).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ג'

אכילת המגילה (א-ג)

בסוף הפרק הקודם ה' ציווה את יחזקאל לאכול את מה שהוא מגיש לפניו וכך יחזקאל פותח את פיו וה' מאכיל אותו במגילה "וָאֶפְתַּח אֶת־פִּי וַיַּאֲכִילֵנִי אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת" (ב). הנביא מעיד שהמגילה נהייתה לטעם מתוק כדבש "וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק" (ג).

עם ישראל לא ישמעו (ד-טו)

ה' מצווה את יחזקאל ללכת ולדבר אל ישראל אפילו שהם לא ישמעו לו "וּבֵית יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיךָ כִּי־אֵינָם אֹבִים לִשְׁמֹעַ אֵלָי כִּי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל חִזְקֵי־מֵצַח וּקְשֵׁי־לֵב הֵמָּה" (ז). ה' מעודד את הנביא ומחזק אותו לקראת המשימה "הִנֵּה נָתַתִּי אֶת־פָּנֶיךָ חֲזָקִים לְעֻמַּת פְּנֵיהֶם וְאֶת־מִצְחֲךָ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם" (ח). ה' אומר ליחזקאל לבוא אל הגולה (כנראה שמקום ההתגלות לא היה אותו המקום שבו הגולים היו) ואז נשאה את הנביא רוח: "וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד־ה' מִמְּקוֹמוֹ" והעבירה אותו אל הגולה – תל אביב שליד נהר כבר (הפירוש של תל אביב הוא Til Abûbi ומשמעותו "תל המבול", כלומר מקום שחרב כבר בימי המבול). הנביא ישב שם שבעה ימים.

יחזקאל כצופה (טז-כא)

לאחר שבעה ימים ה' מתגלה שוב אל הנביא ואומר לו "צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי" (יז). ה' מסביר ליחזקאל שעליו להזהיר את הרשע כדי שהוא ישוב מדרכו הרעה, ואם לא ישוב – הוא ימות, ואשמתו תבוא עליו, אך אם הנביא לא הזהיר אותו "וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ" (יח). כפי שעליו להזהיר את הרשע כך על הנביא להזהיר את הצדיק שלא לחטוא.

הסתגרות יחזקאל ואילמותו (כב-כז)

ה' מצווה את הנביא לצאת ממקומו ולבוא אל "הבקעה". ה' אומר לו "בֹּא הִסָּגֵר בְּתוֹךְ בֵּיתֶךָ... וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק אֶל־חִכֶּךָ וְנֶאֱלַמְתָּ" (כה-כו) על הנביא לא לצאת מביתו ולא לפתוח את פיו, אלא רק כאשר ה' פותח את פיו: "וּבְדַבְּרִי אוֹתְךָ אֶפְתַּח אֶת־פִּיךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הַשֹּׁמֵעַ יִשְׁמָע וְהֶחָדֵל יֶחְדָּל כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה" (כז).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק י'

תקציר יחזקאל פרק ט'

תקציר יחזקאל פרק ח'

From Silence to Speech

מראות א-להים בנבואות יחזקאל

תקציר יחזקאל פרק ז'

תקציר יחזקאל פרק ו'

תקציר יחזקאל פרק ה'

תקציר יחזקאל פרק ד'

תקציר יחזקאל פרק ג'

Pages

📲 Instala nuestra App