תקציר יחזקאל פרק ל"א

הנבואה מתארת את מפלתה של אשור, ומבהירה שדינה של מצרים יהיה כדינה של אשור, והיא תיפול ביד בבל. זמנה של הנבואה הוא חודשיים לפני החורבן.

הארז (א-ט)

בפתיחה לנבואה הנביא מבהיר למי היא מיועדת "בֶּן־אָדָם אֱמֹר אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְאֶל־הֲמוֹנוֹ אֶל־מִי דָּמִיתָ בְגָדְלֶךָ" (ב), ומכאן הנביא מתאר את הארז שבלבנון, אשור: "הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה וּבֵין עֲבֹתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ... יָפֶה עֲשִׂיתִיו בְּרֹב דָּלִיּוֹתָיו וַיְקַנְאֻהוּ כָּל־עֲצֵי־עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱלֹהִים" (ג-ט).

מפלת הארז (י-יד)

בגלל גאותו של הארז, ה' שילם לו כגמולו: "וַיִּכְרְתֻהוּ זָרִים עָרִיצֵי גוֹיִם וַיִּטְּשֻׁהוּ אֶל־הֶהָרִים וּבְכָל־גֵּאָיוֹת נָפְלוּ דָלִיּוֹתָיו וַתִּשָּׁבַרְנָה פֹרֹאתָיו בְּכֹל אֲפִיקֵי הָאָרֶץ וַיֵּרְדוּ מִצִּלּוֹ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ וַיִּטְּשֻׁהוּ" (יב). כך ה' הבהיר לא רק לארז, אלא לעצי היער כולם את כוחו ואת תפקידם של העצים: "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִגְבְּהוּ בְקוֹמָתָם כָּל־עֲצֵי־מַיִם... כִּי־כֻלָּם נִתְּנוּ לַמָּוֶת אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּית בְּתוֹךְ בְּנֵי אָדָם אֶל־יוֹרְדֵי בוֹר" (יד).

ירידת הארז לשאול (טו-יח)

לאחר הפגיעה בארז, הוא גם יורד לשאול "בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת־תְּהוֹם וָאֶמְנַע נַהֲרוֹתֶיהָ וַיִּכָּלְאוּ מַיִם רַבִּים וָאַקְדִּר עָלָיו לְבָנוֹן וְכָל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה עָלָיו עֻלְפֶּה" (טו). לאחר המשל הארוך, חוזר הנביא ופונה שוב למלך מצרים: "אֶל־מִי דָמִיתָ כָּכָה בְּכָבוֹד וּבְגֹדֶל בַּעֲצֵי־עֵדֶן וְהוּרַדְתָּ אֶת־עֲצֵי־עֵדֶן אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּית בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשְׁכַּב אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב הוּא פַרְעֹה וְכָל־הֲמוֹנֹה נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יח) – גורלו של מלך מצרים יהיה כמו של מלך אשור.

 
Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ל'

יום ה' על מצרים (א-יט)

בניגוד לנבואות האחרות, נבואה זו לא כוללת תאריך. הנביא מתאר כיצד יום ה' יבוא על מצרים "וּבָאָה חֶרֶב בְּמִצְרַיִם וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ בִּנְפֹל חָלָל בְּמִצְרָיִם וְלָקְחוּ הֲמוֹנָהּ וְנֶהֶרְסוּ יְסֹדוֹתֶיהָ" (ד). כחלק מתיאור החורבן מתוארים גם שינויים קוסמיים: "וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה" (יב); "וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ הַיּוֹם בְּשִׁבְרִי־שָׁם אֶת־מֹטוֹת מִצְרַיִם" (יח). הנביא מזכיר בפסוקים יג-יט את ערי מצרים שיחרבו, ולבסוף מזכיר את המטרה העליונה: "וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (יט).

מצרים ובבל (כ-כו)

הנבואה נפתחת בתאריך: "וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ", ארבעה חודשים לפני החורבן. הנביא מדמה את מצרים ובבל כזרועות: זרוע מלך מצרים תשבר "וְהִנֵּה לֹא־חֻבְּשָׁה" (כא), ואילו זרועותיו של מלך בבל יתחזקו "וְחִזַּקְתִּי אֶת־זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָתַתִּי אֶת־חַרְבִּי בְּיָדוֹ וְשָׁבַרְתִּי אֶת־זְרֹעוֹת פַּרְעֹה וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל לְפָנָיו" (כד). לאחר חורבן מצרים, תתרחש גם גלות "וַהֲפִצוֹתִי אֶת־מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת" (כו).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק כ"ט

פרקים כ"ט-ל"ב כוללים קובץ נבואות על מצרים. בניגוד לשאר הנבואות על הגויים האחרות שבספר, הנבואות על מצרים כוללות תאריכים ברורים. כך נדמה שהנבואות מחזקות את הקריאה לא לאחד כוחות עם מצרים נגד בבל, מכיוון שמצרים תחרב. בפרקנו שתי נבואות על מצרים.

נבואה על חורבן מצרים (א-טז)

הנבואה נחלקת לשלוש פסקות ונפתחת בתאריך: עשר שנים לאחר גלות יהויכין, בי"ב בטבת, שנה בדיוק לאחר תחילת המצור על ירושלים. בפסקה הראשונה פרעה מתואר כתנין – תיאור שמשדר חוזק ועוצמה: "הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (ג). הנבואה מתארת כיצד ה' יפגע בתנין: "תִּפּוֹל לֹא תֵאָסֵף וְלֹא תִקָּבֵץ לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה" (ה). בפסקה השנייה יש נבואת פורענות על מצרים "וְהָיְתָה אֶרֶץ־מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' יַעַן אָמַר יְאֹר לִי וַאֲנִי עָשִׂיתִי" (ט) ובפסקה השלישית מובאת שוב נבואת חורבן על מצרים, חורבן שימשך במשך ארבעים שנה: "כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת־מִצְרַיִם מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר־נָפֹצוּ שָׁמָּה" (יג) ולאחר מכן ה' ישיב את מצרים "וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת מִצְרַיִם" (יד).

מצרים תחת צור (יז-כא)

נבואה זו היא המאוחרת ביותר בספר יחזקאל "וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ", כלומר שש עשרה שנה לאחר חורבן הבית. הנביא מתאר כיצד מלך בבל עבד "עֲבֹדָה גְדוֹלָה אֶל־צֹר" (יח), כלומר: התאמץ מאד לכבוש את צור. הנביא לא אומר במפורש שבבל לא הצליחה לכבוש את צור, אך במציאות זה מה שהתרחש, והנביא אומר שבבל יצליחו בכיבוש של מצרים כתחליף לצור "לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ" (יט). הנבואה נחתמת בנחמה לישראל: "בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן־פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (כא).

Volver al capítulo

מפלת המשענת המצרית

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק כ"ח

גאותו של נגיד צור (א-י)

נבואה זו מוקדשת ל"נגיד צור", וכנראה הכוונה למלך צור. הנביא מאשים את מושל צור בגאווה יתירה, עד למחשבה שהוא אל: "אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים", וכך גם חשב שהוא חכם יותר מדניאל, החכם האוגריתי (שהוזכר גם לפני כן, י"ד, יד). נגיד צור חשב ב"חכמתו" להרבות  בנכסים, צבא וכסף, אך אלו לא יסייעו לו בשעת צרה: ה' יביא עליו זרים ויפגעו בו. הנביא לועג לנגיד צור ותוהה: "הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי לִפְנֵי הֹרְגֶךָ וְאַתָּה אָדָם וְלֹא־אֵל בְּיַד מְחַלְלֶיךָ. מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת בְּיַד־זָרִים כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (ט-י).

הנבואה על מלך צור (יא-יט)

נבואה זו סתומה. הנביא מתאר את מלך צור כמי שהיה בגן עדן, והוא התהלך ככרוב בהר הקודש, "תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ עַד־נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ" (טו). אך מרוב חטאיו הוא חילל את הר הקודש "בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים... גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל־יִפְעָתֶךָ עַל־אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָךְ" (טז-יז). נבואה זו מזכירה בצורה מסוימת את סיפור גן עדן שבספר בראשית, אך שונה ממנו בהיבטים רבים.

נבואה על צידון (כ-כד)

לאחר הנבואות על צור, מופיעה כאן נבואה על צידון "הִנְנִי עָלַיִךְ צִידוֹן וְנִכְבַּדְתִּי בְּתוֹכֵךְ וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי בָהּ שְׁפָטִים וְנִקְדַּשְׁתִּי בָהּ" (כב). בניגוד לנבואות האחרות על הגויים, הנביא לא מזכיר חטא כלשהו של צידון.

דברי נחמה לישראל (כה-כו)

במקביל לדברי החורבן על העמים, משולבים כאן דברי נחמה לישראל: "כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי ה' בְּקַבְּצִי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל־אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב. וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (כה-כו).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק כ"ז

פרקנו ממשיך את הנבואות על צור, ולפנינו קינה על צור. קינה זו ייחודית מכיוון שהיא כוללת תיאור מפורט על גדולתה ועושרה של צור, בניגוד לרוב הקינות במקרא שלרוב מעבירות את המבע הרגשי על חורבן עיר. במהלך הפרק הנביא מדמה את צור ל"אנייה".

האנייה – צור (א-יא)

צור מתוארת כמי שמעידה על יופיה "אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי. בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ יָפְיֵךְ" (ג-ד). ה"אנייה" עשויה מחומרים יקרים "בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל־לֻחֹתָיִם אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ. אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ־שֵׁן בַּת־אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּם" (ה-ו). על האנייה של צור היו עמים רבים: צידון, אַרְוַד (השוו: בראשית י', יח), זקני גבל, פרס, לוּד ופוּט.

המסחר והעושר של צור (יב-כה)

בפסקה זו הנביא מפרט את המסחר ואת העושר של צור: "תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל־הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ. יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ" (יב-יג). הנקודה שחוזרת על עצמה היא שהמסחר בצור הוא עם ארצות רבות אחרות, כך שבסופו של דבר צור הפכה להיות עיר עמוסה במסחר "וַתִּמָּלְאִי וַתִּכְבְּדִי מְאֹד בְּלֵב יַמִּים" (כה)

טביעת האנייה (כו-לו)

גדולתה של צור לא עזרה לה ביום סערה: "רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים" (כו). ההון, העושר וכל האנשים שהיו על האונייה, נפלו לים "וְהִשְׁמִיעוּ עָלַיִךְ בְּקוֹלָם וְיִזְעֲקוּ מָרָה וְיַעֲלוּ עָפָר עַל־רָאשֵׁיהֶם בָּאֵפֶר יִתְפַּלָּשׁוּ" (ל). עמים רבים יקוננו על צור "כֹּל יֹשְׁבֵי הָאִיִּים שָׁמְמוּ עָלָיִךְ וּמַלְכֵיהֶם שָׂעֲרוּ שַׂעַר רָעֲמוּ פָּנִים. סֹחֲרִים בָּעַמִּים שָׁרְקוּ עָלָיִךְ בַּלָּהוֹת הָיִית וְאֵינֵךְ עַד־עוֹלָם" (לה-לו).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק כ"ו

בשלושת הפרקים הקרובים (כ"ו-כ"ח) מופיעות נבואות על צור. צור שכנה בין עכו לצידון, והייתה עיר נמל. בספרי הנבואה האחרים צור לא תופסת מקום כל כך מרכזי. בתקופת נבואתו של יחזקאל, צור באה במצור בבלי ממושך בעקבות ניסיון התנגדותה לבבלים. בניגוד למצופה, המצור על צור לא הסתיים בחורבן או בגלות, וצור לא נחרבה. אמנם מלך צור נמנה מבין השבויים בבבל על פי תעודה בבלית, אך צור עצמה לא נכבשה על ידי הבבלים.

חטאה של צור ועונשה (א-ו)

פסקה זו מזכירה את הנבואות הקצרות שבפרק הקודם. הנביא מאשים את צור בשמחה לאידם של ישראל "אֲשֶׁר־אָמְרָה צֹּר עַל־יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (ב), ולכן ה' יעניש את צור ויחריבה "וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע" (ד).

מלך בבל עולה על צור ותגובת העמים (ז-יח)

פסקה זו חושפת שמי שיעלה על צור הוא מלך בבל "הִנְנִי מֵבִיא אֶל־צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וְקָהָל וְעַם־רָב" (ז). הנביא מתאר כיצד הבבלים יחריבו את צור "וְשָׁלְלוּ חֵילֵךְ וּבָזְזוּ רְכֻלָּתֵךְ וְהָרְסוּ חוֹמוֹתַיִךְ וּבָתֵּי חֶמְדָּתֵךְ יִתֹּצוּ וַאֲבָנַיִךְ וְעֵצַיִךְ וַעֲפָרֵךְ בְּתוֹךְ מַיִם יָשִׂימוּ" (יב), וצור לא תבנה עוד. בעקבות פגיעת הבבלים בצור, העמים יהיו נדהמים וישאו על צור קינה "וְנָשְׂאוּ עָלַיִךְ קִינָה וְאָמְרוּ לָךְ אֵיךְ אָבַדְתְּ נוֹשֶׁבֶת מִיַּמִּים הָעִיר הַהֻלָּלָה אֲשֶׁר הָיְתָה חֲזָקָה בַיָּם הִיא וְיֹשְׁבֶיהָ אֲשֶׁר־נָתְנוּ חִתִּיתָם לְכָל־יוֹשְׁבֶיהָ" (יז).

ירידתה של צור לשאול (יט-כא)

לאחר חורבנה, צור תרד לשאול "וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר אֶל־עַם עוֹלָם וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת כָּחֳרָבוֹת מֵעוֹלָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר לְמַעַן לֹא תֵשֵׁבִי וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים" (כ). לפי אמונת הגויים, השאול הוא "ארץ המתים".

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק כ"ה

שמונת הפרקים הקרובים (כ"ה-ל"ב) הם סדרת נבואות על הגויים. חטיבה זו חוצצת בין שני חלקי ספר יחזקאל: פרק כ"ד תיאר את מה שהיה עד חורבן המקדש, ומפרק ל"ג מתואר מה שיהיה לאחר החורבן (נחמה, גאולה וחזון המקדש העתידי). בפרקנו יש ארבע נבואות קצרות על ארבעה עמים: עמון, מואב, אדום ופלשתים.

נבואה על עמון (א-ז)

הנביא מאשים את עמון ששמחו לאידם של ישראל "יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח אֶל־מִקְדָּשִׁי כִי־נִחָל וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה וְאֶל־בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגּוֹלָה", ועל כן הם יענשו "הִנְנִי נָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ לְבַז לַגּוֹיִם וְהִכְרַתִּיךָ מִן־הָעַמִּים וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן־הָאֲרָצוֹת אַשְׁמִידְךָ וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי ה'" (ז).

נבואה על מואב (ח-יא)

הסיבה שבגינה מואב תענש היא "יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל־הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה" (ח), כלומר מואב כופרת בייחודו של עם ישראל, ולכן ה' יעניש את מואב וישווה את גורלה של מואב לגורלה של עמון "וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (יא).

נבואה על אדום (יב-יד)

בניגוד לעמון ומואב, שלא לקחו חלק בחורבן ירושלים, הנביא מאשים את אדום בנקמה ובפגיעה ביהודה "בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם" (יב). בעקבות זאת ה' ינקום באדום "וְנָתַתִּי אֶת־נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת־נִקְמָתִי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יד).

נבואה על פלשתים (טו-יז)

גם כאן כמו במקרה של אדום, הנביא מאשים את הפלשתים במעשה נקמה נגד יהודה, ועל כן "הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל־פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת־כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם. וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת־נִקְמָתִי בָּם" (טז-יז).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק כ"ד

בפרקנו שתי נבואות שהנושא המשותף להן הוא גורל ירושלים, ושימוש במעשים סמליים.

משל הסיר (א-יד)

נבואה זו נפתחת בתאריך "בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ". הכוונה לשנה התשיעית לצדקיהו, וזהו תאריך תחילת המצור, כפי שמופיע בספר מלכים: "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב" (מל"ב כ"ה, א).

ה' מצווה את הנביא לקחת סיר ולהעמידו על האש. לאחר מכן על הנביא לאסוף את הנתחים המובחרים ביותר לתוך הסיר: "אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ כָּל־נֵתַח טוֹב יָרֵךְ וְכָתֵף מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא" (ד). תוך כדי המשל משולב הנמשל: הסיר הוא "עִיר הַדָּמִים", ירושלים, "אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ לֹא־נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל" (ו). בהמשך האש תתגבר "הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ הָתֵם הַבָּשָׂר וְהַרְקַח הַמֶּרְקָחָה וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ" (י), כך שהעצמות שבסיר ישרפו לחלוטין. ה' מבהיר שהעונש על ירושלים מגיע בעקבות חטאיה "בְּטֻמְאָתֵךְ זִמָּה יַעַן טִהַרְתִּיךְ וְלֹא טָהַרְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ לֹא תִטְהֲרִי־עוֹד עַד־הֲנִיחִי אֶת־חֲמָתִי בָּךְ" (יג).

האיסור להתאבל (טו-כז)

ה' מודיע לנביא שהוא "לֹקֵחַ... אֶת־מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה" (טז), כלומר אשת הנביא תמות, אך על יחזקאל יש איסור להתאבל "וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ... אֵבֶל לֹא־תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל־שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל" (טז-יז). העם מנסה להבין מדוע יחזקאל לא מתאבל על מות אשתו, ואז הוא מסביר שזהו מעשה סמלי "וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה תַּעֲשׂוּ בְּבוֹאָהּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה'" (כד). ה' עומד להחריב את ירושלים, וישראל אפילו לא יוכלו להתאבל על מתיהם. הפרק מסתיים בהודעה על פתיחת פיו של הנביא מרגע החורבן ואילך: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת־הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (כז).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק כ"ג

פתיחה (א-ד)

בנבואה זו שוב משתמש הנביא במשל, המתאר אם אחת שהיו לה שתי בנות: אהלה הגדולה ואהליבה אחותה הקטנה. כבר בשלב הזה הנביא מבהיר שאהלה היא שומרון ואהליבה היא ירושלים, ומאשים אותן בזנות עם מצרים: "וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן" (ג).

חטאי אהלה (ה-י)

הנביא מתאר כיצד אהלה בגדה בה' ודבקה באשור "וַתִּתֵּן תַּזְנוּתֶיהָ עֲלֵיהֶם מִבְחַר בְּנֵי־אַשּׁוּר כֻּלָּם וּבְכֹל אֲשֶׁר־עָגְבָה בְּכָל־גִּלּוּלֵיהֶם נִטְמָאָה" (ז), אך במקביל לא עזבה את מצרים "וְאֶת־תַּזְנוּתֶיהָ מִמִּצְרַיִם לֹא עָזָבָה" (ח). בעקבות מעשיה ה' נתן את אהלה ביד מאהביה "הֵמָּה גִּלּוּ עֶרְוָתָהּ בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ לָקָחוּ וְאוֹתָהּ בַּחֶרֶב הָרָגוּ וַתְּהִי־שֵׁם לַנָּשִׁים וּשְׁפוּטִים עָשׂוּ בָהּ" (י).

חטאי אהליבה (יא-כא)

אחותה של אהלה, אהליבה, למדה מאחותה הגדולה וגם היא זנתה: "אֶל־בְּנֵי אַשּׁוּר עָגָבָה פַּחוֹת וּסְגָנִים קְרֹבִים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם" (יב) ובהמשך היא נטמאה גם לבני בבל "וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי־בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם וַתִּטְמָא־בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ מֵהֶם" (יז). הנביא מבהיר שאת הזנות שלה למדה אהליבה עוד מימיה במצרים "וַתַּרְבֶּה אֶת־תַּזְנוּתֶיהָ לִזְכֹּר אֶת־יְמֵי נְעוּרֶיהָ אֲשֶׁר זָנְתָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יט).

העונש לאהליבה (כב-לה)

לאחר תיאור הזנות של אהליבה, הנבואה פורטת את עונשה "הִנְנִי מֵעִיר אֶת־מְאַהֲבַיִךְ עָלַיִךְ אֵת אֲשֶׁר־נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם וַהֲבֵאתִים עָלַיִךְ מִסָּבִיב" (כב). כמו שקרה לאהלה, שמאהביה פגעו בה, כך יקרה גם לאהליבה: "כּוֹס אֲחוֹתֵךְ תִּשְׁתִּי הָעֲמֻקָּה וְהָרְחָבָה תִּהְיֶה לִצְחֹק וּלְלַעַג מִרְבָּה לְהָכִיל" (לב). ה"כוס" היא הגורל של אהלה, ומתואר כיצד אהליבה תשתה מהכוס של אהלה, כך שיהיה לה אותו גורל: חורבן.

משפט אהלה ואהליבה (לו-מט)

בפסקה זו הנבואה עוסקת באהלה ואהליבה יחד, ומאשימה אותן בתועבות במקדש וזנות עם אחרים: "כִּי נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן וְאֶת־גִּלּוּלֵיהֶן נִאֵפוּ וְגַם אֶת־בְּנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלְדוּ־לִי הֶעֱבִירוּ לָהֶם לְאָכְלָה. עוֹד זֹאת עָשׂוּ לִי טִמְּאוּ אֶת־מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ. וּבְשַׁחֲטָם אֶת־בְּנֵיהֶם לְגִלּוּלֵיהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל־מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא לְחַלְּלוֹ וְהִנֵּה־כֹה עָשׂוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי" (לז־לט). הנביא מתאר את המשפט שיתקיים לאהלה ואהליבה "וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִם הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם מִשְׁפַּט נֹאֲפוֹת וּמִשְׁפַּט שֹׁפְכוֹת דָּם כִּי נֹאֲפֹת הֵנָּה וְדָם בִּידֵיהֶן" (מה) ובו הן יקבלו את עונשן "וְרָגְמוּ עֲלֵיהֶן אֶבֶן קָהָל וּבָרֵא אוֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יַהֲרֹגוּ וּבָתֵּיהֶן בָּאֵשׁ יִשְׂרֹפוּ" (מז) ולבסוף ידעו אהלה ואהליבה את ה' "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה'" (מט).

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.