Hebrew
Hebrew
Hebrew

תקציר יחזקאל פרק ל"ח

בשני הפרקים הקרובים (ל"ח-ל"ט) ישנן נבואות על גוג מארץ המגוג. פרקים אלה נמצאים בין פרקי הגאולה לפרקי המקדש, כך שנדמה שהמלחמה המתוארת בפרקים אלה, היא מהותית בעיני יחזקאל לקיום הגאולה השלמה.

תוכנית ה' ביחס לגוג (ב-יג)

ה' קורא לנביא להינבא על גוג מארץ המגוג "נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל" (ב). הנביא מתאר כיצד ה' יגרום לגוג לצאת למלחמה על ישראל: "וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת־כָּל־חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם" (ד). גוג יתכנן ויחשוב לפגוע בעם ישראל, ולהרוויח משלל המלחמה ואף סוחרי האזור יעודדו את גוג לעשות כן: "הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל" (יג).

תגובת ה' על עליית גוג (יד-כג)

בעקבות תוכניתו של גוג, ה' מגיב ומבהיר שעליית גוג על ישראל היא אמצעי להתקדשות שם ה' לעיני הגוים: "וְעָלִיתָ עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל־אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג" (טז). הנביא רואה בגוג התגשמות נבואות קודמות על עם גדול שיעלה על ישראל ויחריבם "הַאַתָּה־הוּא אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים לְהָבִיא אֹתְךָ עֲלֵיהֶם" (יז), ומכאן הנביא עובר לתאר את המלחמה הקשה, שתלווה בזעם ה': "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה' תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי... וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל־אֲגַפָּיו וְעַל־עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (כב). כתוצאה מהמלחמה יכירו הגויים בה' "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (כג).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ל"ז

חזון העצמות היבשות (א-יד)

כמו בפרקים הראשונים של הספר, שוב חווה יחזקאל התגלות מיוחדת - "מראה אלקים", בה הוא נוסע ממקומו ע"י רוח ה': "וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת" (א), יחזקאל מבחין בעצמות הרבות ורואה שהן יבשות. ה' נגלה ליחזקאל ושואל אותו האם עצמות אלו יכולות לקום לתחייה ויחזקאל עונה "אֲ-דֹנָי ה' אַתָּה יָדָעְתָּ" (ג). ה' מבשר לנביא שהוא יפיח בעצמות רוח, והן יהפכו לאדם: "וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'" (ו). יחזקאל מתאר שהוא אמר את הנבואה ומיד "וַיְהִי־קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל־עַצְמוֹ" (ז), ולאחר מכן יחזקאל רואה כיצד חיל גדול מאוד קם לתחייה. ה' מסביר ליחזקאל שעצמות אלה מסמלות את עם ישראל "הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ" (יא). ה' מבשר לנביא שעם ישראל ישוב לארץ: "הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל... וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם־ה'" (יב-יד).

אחדות ישראל (טו-כז)

ה' מצווה את הנביא לעשות מעשה סמלי: לקחת שני עצים. על אחד לכתוב "יהודה ובני ישראל" ובעץ השני לכתוב "יוסף, עץ אפרים וכל בית ישראל". ה' מורה ליחזקאל לקרב את שני העצים זה לצד זה "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יז). הנביא צריך להסביר לעם שהמעשה מסמל את אחדות עם ישראל: "...וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ־עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד" (כא-כב). עם ישראל יהפוך שוב להיות אומה אחת, עם מלך אחד מבית דוד "וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם" (כד), והם ישבו בשלום בארץ ישראל "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (כו). בעקבות זאת הגוים יכירו בה' "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (כח).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ל"ו

החלק הראשון של הפרק הוא המשך הנבואה מהפרק הקודם: נחמה וגאולה להרי ישראל בניגוד לחורבן הר שעיר שתואר בפרק הקודם. בחלק השני של הפרק יש נבואה הסוקרת את ההיסטוריה של עם ישראל.

נבואה על הרי ישראל (א-טו)

הנביא פותח בדברים קשים בגנות הגויים שבזו לישראל "יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וַתֵּעֲלוּ עַל־שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת־עָם... אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי אִם־לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ" (ב-ז). הבוז והשממה יתהפכו לפריחה של הרי ישראל: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (ח). עם ישראל ירבה ויפרח בארץ, ולא יהיה מבוזה עוד מהגויים: "וְלֹא־אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי־עוֹד וְגוֹיַיִךְ לֹא־תַכְשִׁלִי עוֹד נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (טו).

הגאולה – "לְשֵׁם־קָדְשִׁי" (טז-לז)

נבואה זו נחלקת לשלוש פסקות. בתחילה הנביא מתאר את חטאי ישראל (טו-כא): "בֶּן־אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל־אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי" (יז). הנבואה מאשימה את ישראל בחטאים שהובילו לחילול שמו של ה' בעיני הגויים. על אף זאת, ה' ירחם על עמו "וָאֶחְמֹל עַל־שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה" (כא). כך לאחר תיאור חטאי העם, מתוארת הגאולה (כב-לב). הנביא מדגיש שהנבואה לא תתרחש בעקבות מעשי ישראל, אלא בעיקר למען שמו של ה': ה' יביא את ישראל מהגויים אל הארץ, ויטהר אותם "וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים" (כט). לאחר תיאור הגאולה הנביא מתאר כיצד ה' ירפא את נגעי הארץ ויחזיר אותה לקדמותה: "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי" (לו).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ל"ה

הנבואה שלפנינו פרוסה על פני שני פרקים. בפרקנו מתוארת פורענות להרי אדום, ואילו הפרק הבא מופנה אל הרי ישראל וכולל נחמה וגאולה.

הר שעיר יהפוך לשממה (א-ד)

ה' קורא לנביא לנבא על הר שעיר: "וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר־שֵׂעִיר וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה. עָרֶיךָ חָרְבָּה אָשִׂים וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי ה'" (ג-ד). שעיר היא אדום, כפי שגם עולה מסוף הנבואה, וכפי הנראה הייתה מעורבת בהחרבת ירושלים. הנביא מונה שתי סיבות מדוע הר שעיר יהפוך לשממה.

סיבה ראשונה (ה-ט)

"יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם וַתַּגֵּר אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי־חָרֶב בְּעֵת אֵידָם בְּעֵת עֲו‍ֹן קֵץ" (ה). מאז ומעולם אדום שנאו את ישראל, ולכן ה' יהפוך את שעיר לשממה: "שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ וְעָרֶיךָ לֹא תָשׁוֹבְנָה וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'" (ט).

סיבה שנייה (י-טו)

"יַעַן אֲמָרְךָ אֶת־שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת־שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַה' שָׁם הָיָה" (י). אדום חשבו שהם ירשו את יהודה לאחר החורבן, אך ה' לא יתן לדבר להתרחש: "אֲנִי ה' שָׁמַעְתִּי אֶת־כָּל־נָאָצוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁמֵמוּ לָנוּ נִתְּנוּ לְאָכְלָה" (יב). מכיוון שאדום שמחו על חורבן ישראל, הם יחרבו בעצמם: "כְּשִׂמְחָתְךָ לְנַחֲלַת בֵּית־יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר־שָׁמֵמָה כֵּן אֶעֱשֶׂה־לָּךְ שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר־שֵׂעִיר וְכָל־אֱדוֹם כֻּלָּהּ וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (טו).

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ל"ד

לפנינו שתי פסקות העוסקות ברועי ישראל. בפסקה הראשונה ישנו תיאור של מעשי הרועים - מנהיגי ישראל, וכיצד ה' יציל את ישראל מהם ויהיה הרועה שלהם. בפסקה השנייה מתואר משפט הצאן, עם ישראל והקמת רועה חדש שיביא לגאולה.

מעשי הרועים, הצלת הצאן מהרועים (א-טז)

הנביא מאשים את הרועים במעשים רעים "הוֹי רֹעֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים" (ב) ומכאן עובר לתאר את חטאיהם, חלקם באלגוריה וחלקם בצורה ממשית. בעקבות מעשיהם הרעים, הצאן נפוץ "וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל־חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה" (ה). על כן ה' מודיע שהוא עומד להציל את העם מרועיהם "וְדָרַשְׁתִּי אֶת־צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן וְלֹא־יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם וְלֹא־תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה" (י). ה' "יבקר" (=ידאג) לצאנו "בְּמִרְעֶה־טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם־יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל" (יד).

משפט הצאן והקמת רועה חדש (יז-לא)

לאחר שבפסקה הקודמת הנביא התרכז ברועים ובמעשיהם, כעת גם בא משפטם של הצאן: "הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין־שֶׂה לָשֶׂה לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים" (יז). ה' מאשים את העם בהתנגויות אנוכיות ומרושעות: "הַמְעַט מִכֶּם הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם" (יח). לאחר המשפט ה' מתאר שהוא יקים לצאנו רועה חדש "וַאֲנִי ה' אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי" (כד). לאחר מכן מתואר המצב האוטופי: "וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת־פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהָיוּ עַל־אַדְמָתָם לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בְּשִׁבְרִי אֶת־מֹטוֹת עֻלָּם וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם" (כז), וכך ידעו ישראל את ה': "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (ל).

Volver al capítulo

מבוא למגילת רות

 

המילה המתאימה לתיאור המתרחש בחמשת הפסוקים הפותחים את המגילה היא 'טרגדיה'. איש מבית לחם יהודה יורד עם משפחתו לארץ מואב, ושם פוקדת אותם הרעה: האיש מת, בניו מתבוללים ומתים - ללא המשכיות, וכך נשארת אשתו נעמי, שכולה ואלמנה - משני ילדיה ומאישהּ.

אילו התבקשנו לדמיין אופק לסיפור מעין זה, דומה שהיינו נדרשים ליצירתיות רבה כדי לראות טוב. והנה, בתום סיפור מקראי בן ארבעה פרקים, בן נולד לנעמי - עובד שמו, והוא לא פחות מאשר אבי ישי, אבי דוד מלך ישראל. כיצד אירע הדבר? מה הניע את המשפחה ממשבר גדול כל כך, אל אוויר הפסגות אליו הגיעה - צומת החיים של האומה?

נראה כי עלינו להבין את ההקשר ההיסטורי מקראי - התקופה והתהליכים המתחוללים בה. בארבע מילים נפתח סיפור המגילה - "ויהי בימי שפוט השופטים", ובהן מניח הכתוב את המסד להתרחשויות. מצביע על ממלכה, חברה, או חשיבה ציבורית שאינן, ועל הוויית חיים שבה היחיד עומד במרכז. הוויה זו הייתה קשה מנשוא לאיש ושמו אלימלך, ובסוג של ייאוש הוא קם ונטש את המערכה.

המגילה פותחת ב"שפוט השופטים", ובקצֶהָ האחרון נולד דוד מלך ישראל. בתווך - תנועה מעולם לעולם, מתפיסת חיים שבה 'איש הישר בעיניו יעשה', לעמדה שבה אנשים נוטלים על עצמם אחריות. מעמדה שבה נערה מואביה השבה משדי מואב נדחית, למצב שבו "יודע כל שער עמי כי אשת חיל את" (ג', יא). המילים החותמות את הספר: "וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (ד', כב), כמו מציבות דמות אופק לסיפור. כאן הוא בית היוצר - הערוגה שהצמיחה את האיש. כאן נטועים יסודות חייו של דוד מלך ישראל.


מתוך מבוא לספר "מגילת נאמנים" בהוצאת קרית הישיבה בית אל. לרכישת הספר.

Volver al capítulo

תקציר יחזקאל פרק ל"ג

פרקנו פותח חטיבה חדשה בספר יחזקאל: נבואות נחמה וגאולה. פרקנו הוא מעין פרק מעבר בין הפורענות לנחמה ולגאולה. הפרק חוזר על כמה עניינים שכבר ראינו בספר יחזקאל, כמו תורת הגמול, והיחס בין יושבי ירושלים לגולים. החידוש המרכזי בפרק הוא בוא הפליט שהודיע ליחזקאל על חורבן ירושלים ומעמדו החדש של הנביא.

תפקיד הנביא ותורת הגמול (א-כ)

הפרק פותח בתיאור משל הצופה בתורה נרחבת, ולאחר מכן מבהיר את הנמשל (בדומה לפרק ג'): הנביא צריך להיות "צופה" המזהיר את העם על מעשיו. עליו להבהיר לרשע שהוא יכול לשוב בתשובה ולצדיק שעליו להקפיד להמשיך במעשיו הטובים, כי אם ירשיע – הוא ייפרע. המסקנה העולה מכל אלו היא שה' גומל לאדם על פי מעשיו: "אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל" (כ).

בוא הפליט (כא-כב)

פסוקים אלה מחזירים את הקורא לפסקה שלפני הנבואות על הגויים: "בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם. בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת-הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'" (כ"ד, כו-כז). כעת, מגיע הפליט ומודיע ליחזקאל על החורבן: "הֻכְּתָה הָעִיר" (כא). זמן הגעת הפליט לא ברור. לפי הכתוב עולה שהפליט הגיע לאחר שנה וחצי מהחורבן, אך זמן זה נשמע רחוק מדי. בעל המצודות הציע שהפליט הגיע אחרי חצי שנה והפער קשור לספירה מתשרי או מניסן. בכל אופן בעקבות הידיעה על החורבן מסתיימת תקופת השתיקה של יחזקאל: "וַיִּפָּתַח פִּי וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד" (כב).

"לנו נתנה הארץ למורשה" (כג-כט)

יושבי הארץ טוענים ש"אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת־הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה" (כד), כפי שכבר טענו אנשי ירושלים לפני החורבן (י"א, טו). ה' מודיע שהם טועים, הארץ תהפוך לשממה, ולא תהיה תקומה לשארית העם בארץ: "וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר" (כח).

מעמדו של הנביא לאחר החורבן (ל-לג)

בניגוד לפתיחת הספר, שם ה' מתאר כיצד יחזקאל עומד להשמיע את דבריו ל'בית המרי', שלא ישמעו לו, כעת ה' מתאר כיצד ירצו לשמוע את דברי הנביא "בֹּאוּ־נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת ה'" (ל), ואף יבואו אליו "וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא־עָם וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי וְשָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרֶיךָ וְאוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ" (לא). לאחר בוא החורבן יבינו העם שנביא היה בתוכם "וּבְבֹאָהּ הִנֵּה בָאָה וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם" (לג), ולכן הם יאמינו לו וירצו לשמוע את דבריו.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.