תקציר הושע פרק ג'

אישה נוספת להושע (א-ה)

בתחילת הספר ה' ציווה את הושע להינשא לאשת זנונים. בפרקנו ה' מצווה עליו לקחת אישה נוספת, מנאפת, המסמלת את בגידת ישראל בא-לוהיו: "אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת כְּאַהֲבַת ה' אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים" (א). הנביא אמנם נישא לאישה כזאת כפי שציווה אותו ה', אך הוא לא בא אליה, ולא אף אחד אחר, כדי לסמל "כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים" (ד). יחסי הנביא עם אשתו החדשה מסמלים את המצב של עם ישראל. לאחר תקופה בה ישראל יתרחקו מכל האמצעים החיצוניים של פולחן דתי, הם יפנו לה' "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל־ה' וְאֶל־טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ה).

Volver al capítulo

תקציר הושע פרק ב'

גאולה (א-ג)

לאחר שבפרק הקודם הנביא תיאר את חורבן ממלכת ישראל הקרב, כאן הוא מתאר את תהליך הגאולה "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא־יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר... וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי־יְהוּדָה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן־הָאָרֶץ" (א-ב). בפרק הקודם לנביא נולדו שלושה ילדים, שנקראו בשמות המסמלים את חורבן ממלכת ישראל: יזרעאל, לא רוחמה, לא עמי. כאן הנביא דורש שוב את אותם שמות לחיוב: "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵר לָהֶם לֹא־עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל־חָי" (א); "כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל" (ב); "אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה" (ג).

בגידת ישראל בה' (ד-טו)

בפסקה זו הנביא מתאר את יחסי ישראל וה' כיחסים של איש ואישה "רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי־הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ" (ד). הנביא מתאר את בגידת ישראל בה': "ִּאָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי" (ז). הבגידה של ישראל בה' היא השבת רעה תחת טובה, מכיון שה' דאג וטיפח את ישראל "וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ" (י), ועתה ה' יקח ממנה את כל הטוב "וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ־לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה... וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת־יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם" (יד-טו).

הפיוס (טז-כה)

למרות בגידת ישראל, הנביא מתאר כיצד ה' ילך לחזר אחרי ישראל: "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל־לִבָּהּ. וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָיִם" (טז-יז). ה' יכרות ברית עם ישראל כמו אירוסין "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת־ה'" (כא-כב). בסוף הפסקה שוב דורש הנביא את שמות הילדים שלו לטובה: "וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת־הַדָּגָן וְאֶת־הַתִּירוֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת־יִזְרְעֶאל. וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת־לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא־עַמִּי עַמִּי־אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי" (כד).

 
Volver al capítulo

תקציר הושע פרק א'

ספר הושע פותח את ספרי תרי עשר. לפנינו שנים עשר ספרים קצרים, מתקופות שונות ובהקשרים היסטוריים אחרים שאוגדו לכדי קורפוס אחד. המשותף לכל הספרים הוא שמדובר בספרי נבואה (או במקרה של ספר יונה: ספרים על נביאים) ובהיקף המצומצם של כל ספר (למשל ספר עובדיה עם פרק אחד בלבד).

לפי הכותרת של ספר הושע, תקופת נבואתו מקבילה פחות או יותר לנביא ישעיהו: "דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־הוֹשֵׁעַ בֶּן־בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (א). בניגוד לנביא ישעיהו, הושע ניבא בעיקר לממלכת ישראל ולא לממלכת יהודה.

אשת הזנונים (ב-ט)

ה' אומר לנביא: "לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי־זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'" (ב). הנביא מעיד על עצמו שהוא לקח אישה בשם גומר בת דבלים והיא ילדה לו בן, וה' אמר לנביא לקרוא לילד יזרעאל: "כִּי־עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת־דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל־בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ד). לנביא ולאשת הזנונים שלו, נולדת גם בת: "וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי־נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם" (ו). לנביא ולאשתו נולד ילד שלישי, והוא נקרא לא עמי: "וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא־אֶהְיֶה לָכֶם" (ט).

בניגוד לממלכת ישראל, שלה הנביא מנבא חורבן והרס ללא רחמים, ממלכת יהודה זוכה ליחס חיובי: "וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּה' אֱלֹהֵיהֶם" (ז).

 
Volver al capítulo

צדקה וחסד

Volver al capítulo

מפה הושע פרק ט'

Volver al capítulo

יחסים של גאות ושפל

Volver al capítulo

חיים בהכחשה

 

נבואתו של הושע בפרקנו נאמרת כנראה מספר שנים לפני גלות שומרון. מה היו הלכי הרוח בממלכה בתקופה זו? האם ההנהגה והעם היו במצוקה? האם הם הבינו שבעוד שנים ספורות ממלכתם תיעלם לעד? האם הם בחנו את האפשרות לעשות חשבון נפש כדי לנסות לשנות את המצב?

לפי נבואתו של הושע נראה שהעם לא העלה על דעתו את האפשרות של יציאה לגלות. אם הושע נדרש להגיד, כנראה בחג הסוכות, "אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים" (א) כנראה שהכל היה טוב מבחינת העם. מתקיים פולחן שהעם סבור, כנראה, שהוא טוב ושומר עליהם: מקריבים קרבנות, מנסכים יין, שומרים על החגים ושמחים בהם. ובכל זאת הושע אומר להם: דעו לכם שבעוד זמן קצר תצטרכו לשלם על חטאיכם ועל חטאי אבותיכם לאורך מאות שנים, מיום הגלגל והגבעה.

כמה קשה מלאכתו של הנביא. כמה קל לדחות אותו על הסף בזלזול: "אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ" (ז). הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

אך האם רק מלאכת הנביא קשה, או מלאכתו של כל מוכיח בשער? האם קיימים אצל האדם, החברה, העם, ההנהגה, הכלים לראות את המציאות נכוחה ולצפות פני העתיד, גם כשהוא לא מזהיר?


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה הושע ח'

Volver al capítulo

למי נותנים את המושכות?

Volver al capítulo

אין לאן לרדת יותר

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.