לשיעורים נוספים בסדרה "חידוש מהגוש" על פרשת שבוע
באדיבות ישיבת הר עציון
למה מכת דם?
לשיעורים נוספים בסדרה "חידוש מהגוש" על פרשת שבוע
באדיבות ישיבת הר עציון
מכת חושך - ריאליה ומשמעות
לשיעורים נוספים בסדרה "חידוש מהגוש" על פרשת שבוע
באדיבות ישיבת הר עציון
המסר של סיפור המיילדות
לשיעורים נוספים בסדרה "חידוש מהגוש" על פרשת שבוע
באדיבות ישיבת הר עציון
טל, גשם ושארית יעקב
"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם" (ו)
הנביא מתפייט ומתאר את שארית יעקב כטל וכעשב "אשר לא יקוה לאיש…". הפרשנים מתלבטים מי הוא שאינו מקווה לבני אדם - האם הכוונה היא לעשב שאינו נזקק להשקיה? או שמא הכוונה שעם ישראל לא יהיה זקוק לאדם כפי שהטל יורד משמים ללא מגע יד אדם, בניגוד להשקיה ידנית הדורשת את התערבות האדם?
למדרש הצעה משלו המתבססת על הבחנה בין טל לגשם:
"אמר רבי שמואל בר נחמני: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים הגשמים נעצרים.
הן מביאין להן זקן אחד כגון ר' יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים.
אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה מה טעם? "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם" (מיכה ה', ו).
(תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ה)
הטל אינו זקוק להתערבות האדם, הגשם כן. תקוותו של הגשם לבני האדם, על פי המדרש, אינה תיאור של פעולת ההשקיה האנושית. בעת עצירת גשמים הגשם נזקק לאדם, מפני שללא תפילתו של האדם לא ייפתחו שערי השמים.
באמצעות הפסוק מתאר המדרש שתי מערכות של קשר בין ארץ לשמים. האחת מתארת קשר חד סטרי - זהו הטל היורד בתמידות. השנייה מתארת קשר דיאלוגי, קשר שבו לעתים הגשם בא כפרי של בקשה מלמטה.
ושארית יעקב? לאור המדרש השארית תהיה כטל, זה שאינו מותנה בבקשת בני האדם. יש בכך נחמה, אך אולי גם ייאוש מיכולתו של האדם להצדיק את קיומו במעשיו.
באדיבות אתר 929
למי שייך המקדש?
בתחילת הפרק שלנו מתוארת נבואה מדהימה: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים" (א). הנבואה מתארת את בית האל בזמן הגאולה ואת העמים שיבואו אליו. המדרש (פסיקתא דרב כהנא פיסקא כא) מוסיף ובונה סביבם תיאור מיוחד:
ר' פנחס בשם ר' ראובן אומר: עתיד הקדוש להביא סיני ותבור וכרמל, ולבנות בית המקדש על גבי ראשיהם.
ומה טעמא? "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים" (ישעיה ב', ב וכדומה לכך במיכה ד', א).
אמר ר' חומא: ודייך עד כאן? אלא בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו,
ומה טעמא? "ונשא הוא מגבעות" (מיכה ד', א).
ואין לשון זה 'ונשא' אלא שירה.
בין שני החכמים מתואר דיון על מה יקרה באחרית הימים. האחד מביא שלושה הרים מרכזיים למקום אחד ובונה עליהם את בית המקדש ואילו השני אינו מסתפק בכך - "ודייך עד כאן?", ומתאר תיאור הרבה יותר גדול שבית המקדש אומר שירה וכל ההרים עונים לו בשירה.
מה עומד מאחורי מדרש זה? הרי לכאורה החכמים דורשים כל אחד חלק אחר של הפסוק: כשהחכם הראשון מדבר על ההרים שבאים הוא מתייחס לעמים שההרים האלו מייצגים ואם כן הוא רק מתאר בלשונו את סוף הפסוק: "... וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים" (א). ואילו חברו שמדבר על שירת המענה של ההרים מפרש את חלקו הראשון של הפסוק: "יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים..." (שם).
אבל נראה שבין החכמים יש מחלוקת: האם בית המקדש הוא שלנו או של כולם. כי אם כולם באים ועליהם בית המקדש נבנה - הרי הוא של כל העמים. אבל אם העמים נשארים במקומם ורק עונים שירה הרי הבית שלנו והם רק נספחים.
ר' חומא אינו מוכן לקבל את התפישה האוניברסלית שמביא ר' ראובן - מבחינתו אנחנו המרכז והם עונים שירה.
באדיבות אתר 929
תלמידו של מיכה
הקורא בספרי נבואה שואל את עצמו - מה היה מעמדם של הנביאים, ועל מי הם השפיעו? האם הם היו דמויות שמישהו הביט לעברם? ולענייננו - האם היו שהקשיבו לנבואתו של מיכה? תשובה לשאלה באה בספר ירמיהו.
בפרקנו מנבא מיכה: "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה. לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (יא-יב). אומר מיכה: האמונה שה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה היא עצמה מקור הרעה!
ירמיהו חי כמאה שנה לאחר מכן, ופסוק מפרקנו מצוטט בספר ירמיהו: "וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר. מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר... צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת ה' וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה' וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ" (ירמיהו כ"ו, יז-יט).
ירמיהו ניבא במקדש על חורבנו של הבית, והכוהנים הנביאים וההמון המוסת רצו להורגו. כנגד כל אלו אמרו הזקנים שכבר היו נביאים שניבאו נבואות מעין אלו, והמלך חזקיהו שמע וחזר בתשובה, ולא הרג את הנביא. הסיפור שבא בספר ירמיהו מתאר אירוע היסטורי גדול שבו מיכה ניבא ועורר את הממלכה כולה לחזרה בתשובה, ובכך נמנע חורבן! אימתי היה האירוע?
מיכה היה עֵד למסע סנחריב, לגלות עשרת השבטים, ולמצור ירושלים. כידוע כל הממלכות באזור נפלו ורק ממלכת ירושלים החזיקה מעמד. בימי המצור ניבא הנביא ישעיהו: "בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן" (מלכים ב י"ט, כא). הנביא ישעיהו הכריז - ירושלים ובית המקדש לא יפלו!
הד לרוח הימים עולה ממזמור מ"ו בספר תהלים:
"אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד.
עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים.
יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה...
אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" (תהילים מ"ו, ב-ו).
ההצלה המדהימה הביאה את האמונה שירושלים היא עיר ה' וה' יציל את עירו - "אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט" - לשיאים ולעוצמות. ימי הניצחון הביאו לגאווה לאומית גדולה ולשאננות, גאווה שהביאה נפילה והתמוטטות מוסרית. יש להניח שאז קם הנביא מיכה וצעק בקול גדול שהאמונה שה' יציל את עירו, היא עצמה תביא חורבן ופורענות, ומול ישעיהו שניבא את נצח ירושלים, קם לאחריו מיכה והשמיע מוזיקה אחרת - ירושלים תחרב.
כמאה שנה לאחר מכן פעל הנביא ירמיהו. דומה שהפסוק שיכול לתמצת את מסכת חייו של הנביא ירמיהו ואת מאבקיו הוא הפסוק שנאמר בחצר המקדש, לבאי המקדש - "אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיהו ז, ד). כוהני ירושלים האמינו שהמקדש הוא ביתו של ה' והבית הוא מעין תעודת ביטוח לעיר ולממלכה, וירמיהו צעק שאמונה זו היא שקר.
ירמיהו עמד באחת השעות ההיסטוריות הגדולות של עם ישראל, ושמו ותורתו הנבואית ידועים ומפורסמים, ואילו הנביא מיכה הוא נביא 'קטן' ולא ידוע, האם ניתן להניח שהנביא מיכה היה רב ומורה לירמיהו והוא הראשון שזעק שהאמונה במקדש כביתו של ה' היא עצמה תביא את החורבן? אם כן, הזכרת מיכה בספר ירמיהו כמי שקדם לירמיהו היא ידיעה רבת משמעות על מקור היניקה הרוחני של הנביא ירמיהו. מיכה היה רב ומורה רוחני של הנביא ירמיהו!
באדיבות אתר 929
החומה הרחבה
בספר מיכה, מובאת ביקורת על פעולות בניה בירושלים, אשר ככל הנראה התרחשו בימיו של חזקיהו מלך יהודה. בחפירות הארכיאולוגיות הרבות שהתרחשו בירושלים, הצטברו נתונים רבים אודות תקופה זו - דהיינו סוף המאה השמינית לפני הספירה, שנחשבת לתקופת פריחה יוצאת דופן בעיר. ממצאים מתקופה זו - אשר כוללים מפעלי מים, ביצורים, מבני ציבור ומבני מגורים - נחשפו בחפירות עיר דוד, הר ציון והרובע היהודי. בין השרידים, בולטים מספר מפעלי בניה מונומנטליים, ששינו את פני העיר באותם ימים. נקבת חזקיהו, אשר נחצבה בסלע לאורך של 533 מטרים, העבירה את מי מעין הגיחון לדרום העיר, בעקבות הרחבת שטח העיר גם לגבעה המערבית.
במדרון המזרחי של עיר דוד, נחשפו שתי חומות ביצור מאותם ימים. הראשונה, נחשפה בשתי נקודות שונות לאורך המדרון, בחפירותיהם של ק. קניון ולאחר מכן י. שילה, במעלה המדרון ממערב למעיין. במורד המדרון, בסמוך לגדה המערבית של נחל הקדרון, נחשפה חומה נוספת מאותה תקופה, על ידי ר. רייך וא. שוקרון. נראה כי חומה זו נבנתה עקב צורך להרחבת השטח המיושב בתוך חומות העיר, עקב גידול באוכלוסייה. יש חוקרים הסוברים שגידול האוכלוסייה בעיר נבע מחורבן ממלכת ישראל, אשר גרם לפליטים רבים להגיע לערי יהודה - וביניהם גם לירושלים. חוקרים אחרים טענו כי התרחבותה הייתה לאורך זמן וללא שום קשר לחורבן ישראל.
בכל מקרה, אין ספק כי אחד ממפעלי הבניה הגדולים של ירושלים בשלהי המאה השמינית לפני סה"נ (ימיו של מיכה) היה קו ביצור מאסיבי שכלל חומה עבה, המכונה "החומה הרחבה", אותה ניתן לראות עד היום ברובע היהודי. על מנת לאפשר בניית חומה זו, שרוחבה כשבעה מטרים, פונו בתי תושבים, פעולה שזכתה לביקורת הנביאים, למשל בישעיהו כ"ב, י, מיכה ג', י ואולי גם מיכה ב', ב. על אף ביקורת הנביאים, ברור כי ירושלים פרחה ושגשגה בתקופה זו, עם אוכלוסייה גדלה, בניית מפעלים ציבוריים מונומנטליים, והקמת רשת מנהל עליה ניתן ללמוד ממציאת חותמות "למלך", על קנקנים שנמצאו ברחבי יהודה, שככל הנראה קשורים לאיסוף מיסים בממלכת יהודה.
כתב: ג'ו עוזיאל, רשות העתיקות
לצפייה בסרטון על החומה הרחבה מבית מכון מגלי"ם
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929