לעג לעבודת האלילים

 

א. תיאורי הלעג לעובדי האלילים ויוצריהם נחלקים לשניים:

יב-יג: יצירת הפסל על ידי האומן מחומרי הגלם (ברזל ועץ).

יד-יט: הכנת חומר הגלם (עץ).

כיצד לועג הנביא לעובדי האלילים בכל שלב?

שימו לב לניגודים בין תיאורי האומן יוצר הפסל בפסוקים יב-יג לתיאורי ה׳ בורא עולם (לעיל פס׳ ב; מ׳,כב, כח-כט). מיהו היוצר, ומה היחסים בין האדם ובין אלהיו?

ב. מה מלמדת ההקבלה שעורך הנביא בין השימושים השונים של העץ (טז, יז, יט) על תפקידו של האליל בחיי עובד האלילים?

ג. בפסוקים כד-כח מודגש יתרון נוסף של ה׳ על האלילים ועובדיהם, בסגנון שלילי (כה) וחיובי (כו- כח) והוא רומז ככל הנראה לקוסמי בבל, שניבאו על הצלחתה וניצחונה קודם שנפלה בידי כורש כדברי נביא ה׳. כיצד ממחיש הדבר את ההבדל העמוק בין עבודת האלילים לעבודת ה׳? ראו את דברי הרמב"ן בהוספותיו לספר המצוות (עשה ח):

׳שנצטוינו להיות לבנו תמים עמו יתעלה, והוא שנאמר: "תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך". ועניין הצוואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו, ושנאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו נדרוש הבאות, מנביאיו ומאנשי חסידיו... ולא נדרוש מכוכבי שמים ולא נבטח שיבואו דבריהם... אבל נאמר "הכל בידי שמים", כי הוא משנה מערכת הכוכבים כרצונו, "מפר אותות בדים וקוסמים יהולל" (ישעיהו מ"ד,כה) ונאמין שכל הבאות תהיינה אלינו כפי התקרבנו לעבודתו, כעניין שהבטיח: "אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה" (ירמיה י׳,ב). ואמרו בפרק בתרא דפסחים: "ומניין שאין שואלים דבר מן הכלדיים? שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלקיך". והכלדיים הם שארית האומה המתעסקת בעבודת כוכבים׳. 


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

ביאורי מילים לישעיהו פרק ל"ב

 

לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרו (א) - שררתם נתונה להם כדי לכונן משפט.

בְּצָיוֹן (ב) - במדבר שומם.

וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים (ג) - העיניים לא יסטו מראייה נכוחה.

לְבַב נִמְהָרִים (ד) - קצרי רוח, חסרי מנוחה, שאין דעתם מיושבת ללמוד.

כִילַי (ה) - קמצן.

שׁוֹעַ (ה) - איש גדול ונכבד הפועל בנדיבות.

זִמּוֹת (ז) - מזימות רֶשע.

מָשׂוֹשׂ (יג) - שמחה.

יֵעָרֶה (טו) - יישפך.


מתוך ביאור הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) לספר ישעיה בהוצאת קורן 

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

ביאורי מילים לישעיהו פרק ל"א

 

פֹּעֲלֵי אָוֶן (ב) - פושעים.

יִכְלָיוּן (ג) - יאבדו.

יֶהְגֶּה (ד) - ינהם.

לִצְבֹּא (ד) - לחנות.

הִמְלִיט (ה) - ממלט.

שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה (ו) - על הדברים הרעים שהשתרשו בכם.

סַלְעוֹ (ט) – תוקפו


מתוך ביאור הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) לספר ישעיה בהוצאת קורן 

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

שירי נעמי שמר והתגשמות נבואות הגאולה

 

את "ירושלים של זהב" היא חיברה בדיוק לפני המלחמה שבה שבנו אל העיר שבין החומות, אל כיכר השוק הריקה ואל הירידה לים המלח בדרך יריחו. אלה היו ימים של אימה ושל כוננוּת, אנשים לא שאלו את עצמם מתי כבר נשוב אל הר הבית אלא האם, וכיצד, נצליח לשרוד. אבל אצל נעמי שמר זרחו במערות אשר בסלע אלפי שמשות, כמו שבימי הייאוש של מלחמת יום הכיפורים התחברה בה תפילת "כל שנבקש לו יהי" המופלאה ומלאת התקווה, וכמו כל יתר שירי ה"אתחלתא דגאולה" שלה, שהיא לא נתנה להם את הכותרת הזאת וגדולתה התבטאה גם בכך.

דור שזוכה לחזות בהתגשמות נבואות הגאולה והנחמה, אשריו ששירי הנבואה של נעמי שמר מנסחים בעבורו את הפלאות ומראים לו את המילים של הנביאים ההם – במציאות הזאת שלנו. לא קל להיות העם הנבחר, לא פשוט להיות עצמות יבשות שמתעוררות פתאום וקורמות עור וגידים ומלחמות ופוליטיקה, אבל שמר ממשיכה להרים אותנו מעל לקושי ולהראות לנו מה קורה כאן באמת:

"קומי אורי כי בא אורך וכבוד האל עלייך זרח / בנייך מרחוק יבואו, ובנותייך על צד תאמנה / אז תראי ונהרת / ופחד ורחב לבבך - -

מי אלה כעב תעופנה, וכיונים אל ארובותיהן /  להביא בנייך מרחוק, להביא בנייך מרחוק.

ופתחו שערייך תמיד, יומם ולילה לא ייסגרו  /  ופתחו שערייך תמיד, ושמתיך לגאון עולם".  

בנייך מרחוק, מילים: מן המקורות, לחן: נעמי שמר © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

יהיו צרות, אך נצא מהם

"כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ" (ישעיהו מ"ג, ב)

 

מצודת דוד ישעיהו פרק מ"ג פסוק ב 

כי תעבור במים - ותהיה קרוב להיות נטבע בהם

ובנהרות - אף אם תעבור בנהרות השוטפים, לא ישטפוך

לא תכוה - לא תהיה נכוה מן האש ואף הלהב לא יבער בך

רוצה לומר: אף אם תהיה בעומק הצרות לא תכלה שמה.

 

 

 

מצודת דוד ומצודת ציון - פירושים על הנ"ך שכתבו רבי דוד ובנו רבי הלל אלטשולר. רבי דוד בן רבי אריה לייב אלטשולר חי במאה ה-17 בפראג. הוא חיבר את פירוש 'מצודת דוד', שהושלם וחולק לשני פירושים על ידי בנו רבי הלל: 'מצודת דוד' הוא פירוש המסביר את תוכן הפסוקים על פי הפשט, בלשון ברורה וקצרה. 'מצודת ציון' מבאר את המילים הקשות.

Volver al capítulo

להקשיב, לתקן, ולהתפלל

 

גדול המלכים אחרי דוד היה חזקיהו – "בה' א-להי ישראל בָּטָח... לא היה כָמֹהוּ..." (מלכים ב י"ח, ג-ז). והנה (בפרקנו) הוא זעק אל הנביא: "כי בָאוּ בנים עד מַשבֵּר, וכֹחַ אַיִן לְלֵדה..." (ל"ז, ג). וכמלך מאמין בתפילה תבע בתמיהה: אולי תתפלל עלינו "אולי יִשמַע ה' א-להיך?" (שם, ד). ישעיהו הרגיע, אבל חזקיהו עלה לבית ה' ונשא את התפילה הגדולה (שם, טו-כ), וה' שלח את ישעיהו לשאת מענה נבואי לתפילת המלך. מה היה כל כך מיוחד בחזקיהו?

בניגוד (לכאורה) לכתוב בספר מלכים, יש בדברי הנביאים ביקורת חריפה נגד מהלכים של חזקיהו ונגד הממסד המלכותי בימיו.

ישעיהו (כ"ב, ט-יא) יצא נגד ביצור החומות וחציבת הנקבה (לקראת מצור אשורי) מבלי להביט אל ה', וחזקיהו הגיב בכינוס וחיזק את הביטחון בה' (דבר הימים ב ל"ב, ו-ח);
ישעיהו (כ"ב, טו-כה) יצא גם נגד השר הבכיר "שֶבנָא אשר על הבית", ודרש להחליפו. חזקיהו מינה את אֶליָקים בן חִלקִיָהוּ במקום שֶבנָא (ל"ו, ג, כב; ל"ז, ב), כדרישת הנביא;
ישעיהו (ל' ו-ל"א) נשא נבואות קשות נגד הברית של חזקיהו עם מצרים. תגובת חזקיהו כנראה נחשפת בתפילה שבפרקנו (ל"ז);
ישעיהו (ל"ט, ג-ח) בא אל חזקיהו במחאה חריפה נגד קבלת הפנים לשליחי מְרֹאדַך-בַּלְאֲדָן – חזקיהו הגיב בקבלת הדין, ובהדגשת הטוב;
מיכה (ג', ט-יב) זעק נגד כל ראשי ירושלים ושופטיה, שלוקחים שוחד ובונים את העיר בדמים ובעולה, ובשונה מישעיהו אף ניבא לירושלים חורבן גמור. להפתעת כל לומד תנ"ך, העידו הזקנים בימי ירמיהו (כ"ו, יז-יט) שזעקה נבואית זו נאמרה בימי חזקיהו. והנה המלך הגיב ביראת ה' ובתפילה, וה' שמע לתפילתו;

גדולתו של חזקיהו הייתה בנכונותו להקשיב, לתקן, ולהתפלל.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הגנת ה' על ישראל

Volver al capítulo

נשמע מוכר

 

שר התעמולה האשורי 'רַבשָקֵה' הציג מול חומות ירושלים מופע מרשים; בין היתר השתמש במידע פנימי מתוך יהודה, שכנראה קיבל מהמודיעין שלו, וציין (למשל) את המתח ששרר ביהודה בין כוהני הבמות, שראו את עצמם עובדי ה'*, לבין המלך חזקיהו (ז).

התעמולן האשורי גם טען, שמלך אשור עולה על הארץ בפקודת ה' – "ועתה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עליתי על הארץ הזאת לְהַשחיתהּ? ה' אָמַר אֵלַי עֲלֵה אל הארץ הזאת והַשחיתהּ!" (י). האם ידע 'רַבשָקֵה' על ישעיהו ועל נבואותיו? האם רבים בירושלים ציטטו את ישעיהו? או אולי היו עוד נביאים שדיברו כך:
"הִנֵה א-ד-נ-י מַעֲלֶה עליהם את מֵי הנהר העצומים והרבים, את מלך אשור ואת כל כבודו... וחָלַף ביהודה, שָטַף ועָבַר, עד צַוָאר יַגיעַ..." (ח', ז-ח);

'רַבשָקֵה' היה כנראה הראשון שהשתמש בדברי נביאים כדי לנגח את עַם הנביאים ואת ממלכתו, מאות שנים לפני הנצרות ועוד בחיי הנביא, כשהוא מדבר "יהודית, באזני העם אשר על החומה" (יא). התעמולן האויב גם השתמש בביטוי "מִשעֶנֶת הקָנֶה הרָצוּץ" (ו) על פרעה ומצרים, ותקף את חזקיהו על "הבִּטָחוֹן הזה אשר בָּטַחתָ" בפרעה (ה-ו). ובדיוק זה היה דברו של ישעיהו נגד הברית עם מצרים – "ותִבְטְחוּ בעֹשֶק ונָלוֹז וַתִשָעֲנוּ עליו" (ל', יב), והנביא אמר בשם ה', שהמשענת הזאת תתרסק "כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בחומה נִשְׂגָבה..." (שם, יג).

האם היו הנביאים צריכים לשתוק בגלל הרשעים שישתמשו בדבריהם לרעתנו? האם יכלו לשתוק? באור חדש ונורא זה עלינו לקרוא גם את פניית המלך לנביא, להשיב לאויב על שימושו בדברי הנבואה נגד היהודים.

_______________________

* די לחשוב על סגירת בתי כנסת, שהקריבו בהם קרבנות לה'.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

היחסים בין ה' לישראל

 

הפרק פותח בבשורת הגאולה [א-ח], שבה מתואר מסעם המופלא של הגולים מקצוות תבל לארצם. בשורה זו היא היפוכה של הביקורת בנבואה הקודמת בכמה היבטים. לאחר מכן קורא ה׳ לגויים למשפט, כאשר ישראל הם עדי ה׳ על ישועותיו בהיסטוריה [ט-יג], בהמשך מודיע ה׳ לישראל על הגאולה העתידה שתעלה על גאולת מצרים. גם פרק זה חותם בנבואת תוכחה על עבודת ה׳ של ישראל.

א. הנבואה הראשונה בפרק עוסקת בהדגשת הזיקה העמוקה שבין ה׳ לעמו שיצר וברא לו. מהם הביטויים המעשיים של זיקה זו [ב, ג-ד, ה-ו] ?

האש האופפת את ישראל בתחילת הנבואה [ב] נזכרת גם בסוף הנבואה הקודמת [מ"ב,כה] – מה תפקיד האש בשני הפסוקים, ומדוע העם לא שם לב אליה בכל נבואה?

ב. בפסוקים ט-יג מתואר שוב משפט בין ה׳ לעובדי האלילים, בדומה למשפטים שבפרק מ׳. אולם כאן ההתמקדות היא בעדים שבמשפט. באיזה מובן ישראל הם עדי ה׳, ועל מה וכלפי מי הם מעידים? ראו את דברי המדרש המפתיעים:

׳ואתם עדי נאום ה׳ ואני אל - כשאתם עדי אני אל, וכשאין אתם עדי כביכול איני אל׳ [ספרי דברים קמד].

לאור זאת חישבו – מדוע מודגש עניין העיוורון והחירשות של ישראל ופקיחתם בנבואות אלה [מ"ב,ז; מ"ב,יח-כה; מ"ג,ח]? 


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

רבשקה היה נביא?

Volver al capítulo

Pages

x