הגאולה מפריחה שממה ומרפאת מומים

 

פרקנו מתאר בצבעים עזים ומרהיבים את תמונת הגאולה - מסעם של הגולים אל ציון. הפרק זרוע ביטויי שמחה מגוונים, ומשובץ תיאורים עליזים של פריחת המדבר ונביעת מימיו, וריפוי מומי האדם. תהליך זה מהופך לתהליך הפיכת אדום למקום שממה שתואר בפרק הקודם. ברובד נוסף רומז הנביא להשוואה בין גאולת מצרים לגאולה העתידית וליתרונה של האחרונה. התמונה משורטטת שלב אחרי שלב ומתבהרת אט אט, ורק בחלקו האחרון של הפרק [ח-י] מתברר ששמחה זו היא תוצאה של שיבת הגולים לציון, והקוים כולם מצטרפים לכדי תמונה שלמה.

א. ׳יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה...׳ [א]

1) בפסקה הראשונה [א-ג] מתאר הנביא את פריחת המדבר בדימויים של שמחה. שלוש פעמים נזכרת פריחה ושלוש פעמים גילה [וכן לשונות ששון ורינה]. מדוע שמח המדבר וכיצד מתבטאת שמחתו?

2) הצמד ׳כבוד והדר׳ חוזר פעמיים בפסוק ב – תחילה בתיאור הפריחה, ואחר כך בתיאור הכבוד וההדר של ה׳. עימדו על היחס שבין שני מופעים אלה.

3) מיהם המדבר והערבה בפיסקה? השוו לקמן נ"א,ג: 'כִּי נִחַם ה׳ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה׳ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה'. מצודת דוד: ׳יששום מדבר וציה – ארץ ישראל שהיא עתה כמדבר וציה ישישו אז׳.

ב. ׳אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה׳ [ה] עמדו על ההבדל בין שני הצמדים של בעלי המומים [ה-ו]. מה מבטא ריפוי המומים בתהליך הגאולה?

ג. נסו לבאר את הקשר בין ריפוי המומים לנביעת המים בהמשך הפסקה [ו-ז]. ראו את דברי רש"י:

׳כי נבקעו במדבר מים - כי תשמחם ישועתו ויפרחו כמדבר ציה הצמאה למים ומעיינות נבקעים בתוכה, כלומר כי יצמח ישע לנדכאים: והיה השרב להם לאגם - התאב לתשועה יהא נושע, והנביא דבר בלשון משל׳.

ד. הנביא רומז ומשווה בין גאולת מצרים לגאולה העתידית בכמה עניינים: המסע במדבר מהגלות לארץ ישראל, בקיעת מים במדבר, ההגנה על ההולכים בדרך ממזיקים למיניהם. עמדו על יתרונה של הגאולה העתידית בפרקנו על גאולת מצרים. 


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית מתן על הפרק

Volver al capítulo

להבדיל בין גוי לגוי

"קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ תֵּבֵל וְכָל צֶאֱצָאֶיהָ" (ישעיהו ל"ד, א)

 

במקום שאומר 'גוים' או 'עמים' וסומך להם 'לאומים' הוא כי גוים הם אשר היצרו את ישראל, ולאמים הם מלכיות אשר להם שלום עם ישראל, כמו שנאמר במסכת סופרים כי בני הפלגשים אשר לאברהם, הם המלכיות שהפרישם אברהם למרחקים בל יצרו את ישראל, ויבאו לימות המשיח לשרת את ישראל, ושעליהם נאמר "ומלכת שבא (שמעה) [שומעת]" (מלכים א י', א) וכו'.

 

 

 

אלשיך - ר' משה אלשיך (1507-1600), נולד באדריאנופול, למד אצל ר' יוסף קארו. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם היה דיין, פוסק הלכה ועמד בראש שתי ישיבות. נסמך על ידי ר' יוסף קארו. פירושו על התורה נקרא "תורת משה", ומבוסס על דרשות שלו.

Volver al capítulo

נשים שאננות

 

בפרשה זו מתאמצים המפרשים למצוא רמזים היסטוריים חיצוניים ועל פיהם לקבוע את זמנה. יונתן, רש"י ואברבנאל מפרשים את התוכחה שבה - על חורבן בית המקדש ואת הנחמה שבה - על ימות הגאולה. קצת מחכמי העמים האחרונים נמשכו אחריהם. שאר המפרשים, גם מבני עמנו וגם מחכמי העמים, רואים בה נבואה על חורבן הארץ על ידי אשור ועל התשועה שבאה אחריה בימי חזקיה. ברם, בכל הפרשה כולה אין זכר לא לאויב ולא למלחמה. גם הרעה וגם הטובה שבפרשה אין להן שום קשר עם המעמד החיצוני של העם.

הנביא פונה בייחוד אל הנשים, כי בהן הוא רואה את הגורם העיקרי לכל הרעות הבאות עתה על עמו. אשמת הנשים בתארים "שאננות" ו"בטחות" (ט); הן יושבות בשלווה (עיין תרגום יונתן) ובוטחות בשלוותן ואומרות "בל אמוט לעולם" (השווה תהילים ל', ז) ומפאת זה אינן נרתעות להיות עושקות דלים ורוצצות אביונים (השווה עמוס ד', א) ולרמוס ברגל גאווה את חוקי המשפט והצדק (השווה לקמן פסוק טז). מליצת הכתוב מזכירה את רעיון הכתוב, הדומה לו במליצתו: "הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון" (עמוס ו', א).

המשך הפרשה עניינה דברי כיבושים, שאמרם הנביא, כנראה, בזמן עלות המנחה של יום הצום; תחילתם דברי קינה ותיאור גודלה של הצרה הבאה על העם וסופם דברי נחמה ועידוד, שבני ישראל עוד יזכו לראות בטובה רבה, אם יעשו משפט וצדקה.

בניגוד לנשים השאננות והבוטחות, הנשענות על כחן ועוצם ידן, יבוסס ההשקט והבטח של ישראל בעתיד על עבודת הצדקה ומעשיה: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם" (יז). על כן יגדל גם ערך הטובה בעתיד יותר מאשר טובת הנשים; כי לאלו חסר הכלי שמחזיק ברכה - השלום (עיין סוף מסכת עוקצין), בעוד שלעם ישראל יינתן לפני הכל - השלום. ואמנם, הצורך בשלום מורגש היה מאוד אצל העם בזמן ההוא, כיוון שבעקבות הבצורת והרעב פרצה מלחמת אזרחים קשה בארץ.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת

Volver al capítulo

עופות מבשרי רע

 

להמחשת החורבן מזכיר הנביא מגוון עשיר של עופות: קאת וקיפוד, ינשוף ועורב, תנים ובנות יענה, שעיר ולילית, קפוז ודיה. במשך דורות התלבטו מתרגמים פרשנים וחוקרים בשאלת זיהויים של עופות אלה... לפי התרגומים זהה בת היענה ל׳נעמית׳, היינו ליען, הגדול בעופות המדבר. אולם זיהוי זה מוקשה הוא, באשר היען שוכן במדבר הפתוח ואינו קרב למשכנות בני האדם ואף לא לחרבות... נראה אפוא להסיק כי בת יענה זהה לעוף לילה המצוי במשכנות עזובים. השם בת יענה קשור כנראה בקול ענות שמשמיעים עופות אלה בדמי הלילה. גם קיפוד שנמנה כאן אינו זהה עם היונק הנושא שם זה, שהרי חיה זו אינה אופיינית לשממה ולמשכנות עזובים. אף כאן הכוונה לעוף לילה, בדומה לשעיר ולילית שנמנו לידו. כל אלה הם עופות דורסי לילה, ששמם העממי ׳ליליות׳...

ואמנם, אין לך קבוצה של בעלי חיים המתאימה יותר מעופות אלה להדגמת זוועות החורבן. עופות אלה מקננים ברובם בבתים עזובים ובהופעתם הכללית יש כדי להמחיש את העזובה והחורבן. למעשה, הם עופות המועילים לחקלאות, באשר הם ניזונים ממזיקיה... אולם באגדה ובפולקלור הם מופיעים כסמלי החורבן וכמבשרי רע ואסונות. הסיבה לכך היא חזותם המוזרה: הראש הגדול, עיניהם הקרועות לרווחה. בנוסף לכך הם משמיעים קולות נשימה כעין נחרת הגוסס או אנקת הסובל. שמותיהם קשורים לרוב בצליל הקולות שהם משמיעים: כגון תנשמת מלשון נשם, ינשוף מלשון נשף, תנים מ׳תנה׳, בנות יענה מ׳ענה׳, ועוד. קולותיהם וחזותם הביאו לדעה שהם מבשרי רע ויצורים דמוניים. בדמיון העממי נצטיירו השדים בדמותם, מכאן כינויים של השדים: ׳שעיר׳ ו׳לילית׳.

אותם ארמונות שהיו לפנים מלאי קולות שמחה והוללות, יתמלאו עתה צווחותיהם של עופות דמוניים אלה. כל אלה יהיו מעתה אזרחיה הנאמנים והנצחיים של אדום: "עד עולם יירשוה, לדור ודור ישכנו בה" (יז). 

(מתוך הספר "טבע וארץ בתנ"ך", עמ' 183-184)


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

חורבן אדום

 

פרקנו מכיל נבואת פורענות וחורבן על אדום, והיא כרוכה בנבואה הבאה בפרק ל"ה החוזה את שיבת ישראל לארצם. ככל הנראה מכוונת גם הנבואה על אדום לתקופה שלאחר חורבן הבית, כיוון שאדום נטלה חלק משמעותי בחורבן ירושלים, יחד עם בבל [ראו למשל תהלים קל"ז,ז: ׳ זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים, האומרים ערו ערו עד היסוד בה׳], ואחר כך ביקשה לרשת את ארץ ישראל.

נבואת הפורענות הקשה על אדום נחלקת לשניים. בחלקה הראשון [א-ח] מתוארת מלחמתו של ה׳ באדום והחרבתה. החלק השני מתאר את גורלה של אדום לאחר המלחמה [ט-יז]. תמונתה של אדום החרבה מתוארת בפרקנו מכמה היבטים.

א. ׳וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית...׳ [ט-י] עיינו בתיאור חורבן סדום בבראשית י"ט,כד-כח ועימדו על הדמיון בין התיאורים. מדוע מדמה הנביא את חורבן אדום לחורבן סדום? ראו גם דברים כ"ט,כא-כב.

ב. 1) פסוקים יא-טו מתארים התרחשות שוקקת חיים באדום. כיצד משתלבת התרחשות זו עם תיאור החורבן שנזכר קודם לכן? התייחסו גם לניגוד בין פסוק יז לפסוקים י-יא.

2) גם בחלקו הראשון של הפרק מופיעים בעלי חיים [ו-ז]. מהו ההבדל המרכזי בין סוגי בעלי החיים, ומה מייצג כל סוג?

ג. ׳דִּרְשׁוּ מֵעַל-סֵפֶר ה׳ וּקְרָאוּ אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ׳ מפרש רד"ק:

"אומר כנגד [כלפי] מי שיראה [את חורבן אדום] - ׳דרשו מעל ספר ה׳ ׳, והוא הספר הזה, וקיראו החיות והעופות הנזכרות בזאת הפרשה, כי כן תיראו אותם כולם בחורבנה כשתהיינה שוכנות בעיר הזאת לא תחסר אחת מהן... ואדוני אבי פירש ׳ספר ה׳ ׳ – זה ספר תורת משה רבינו. דירשו כל חיות ועופות הכתובות בפרשת ׳ויהי ביום השמיני׳ [ויקרא י"א,יד-יח], אחת מהן לא נעדרה".

כיצד מתפרש ספר ה׳ לפי דעת הרד"ק ואביו [רבי יוסף קמחי]? לפי פירוש אבי הרד"ק, מהו ההבדל הנוסף שבין בעלי החיים בחלק הראשון של פרקנו לאלה שבחלק השני? 


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק" 

Volver al capítulo

הזכות לגור בציון

 

פרקנו מורכב פסקאות פסקאות, הקשורות זו בזו כחוליות בשרשרת. בדומה לפרקים הקודמים, אף הנבואה בפרקנו מכוונת לעליית אשור על ירושלים, והיא מנבאת על הישועה ונפילת אשור, ועל תפארתה וזיכוכה המוסרי של ירושלים שיבואו בעקבותיה. נסקור בקצרה את מהלך הפרק:

פסוק א הוא נבואת פורענות ל׳שודד׳, כינוי המכוון לסנחריב מלך אשור.

ב-ו כוללים תחינה ובקשה לישועת ה׳, ודברי שבח לה׳ על ישועתו.

ז- יג מתארים תהליך דומה – פותחים בצעקת המלאכים ובכיים, וכנגדם מתארים את קימת ה׳ לישועה.

יד-טז מנגידים את החטאים, החוששים לגור בציון בעקבות ישועת ה׳, אל הצדיקים שיזכו לשכון בתוכה בבטחה ולראות ביופיה ובעוצמתה [יז-כד].

לפרקנו יש מקבילות בכמה פרקי תהילים – י"ב, ט"ו, מ"ח.


א. בפסוקים יד-טז מובאת רשימת תכונות מוסריות המאפיינות את הרוצה לגור בציון ולהסתופף בחסות ה׳.

1) הפסקה פותחת בחששם של החטאים והחנפים לגור בציון – ׳מי יגור לנו אש אוכלה׳. ממה נובע חשש זה? התייחסו לסמיכות לתיאור גבורת ה׳ בפסוקים י-יב.

2) הרשימה כוללת שלושה צמדים של תכונות. עימדו על מאפייני כל צמד ועל היחס בין הצמדים. לפסקתנו יש מקבילה בתהילים ט"ו - שימו לב לדמיון במבנה ובתוכן. חישבו – מה משותף לכל התכונות המתוארות כאן, ומהי הדמות הראויה העולה מהן?

ב. עימדו על ההבדל בין תיאור המגורים בציון בעיני החטאים [יד] וביחס לצדיקים [טז], כיצד ניתן להסביר את הניגוד הקוטבי בין שני התיאורים? 


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מיהו השודד?

"הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבוֹגֵד וְלֹא בָגְדוּ בוֹ כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ בָךְ: ה' חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה" (ישעיהו ל"ג, א-ב)

 

אם נחמה זו כמו שכתבנו היא בימי חזקיהו, אמר "הוי שודד" על סנחריב,

ואם עתידה בימות המשיח, יאמר "הוי שודד" על מלך העכו"ם שיהיה בימים ההם, והיא מלכות רביעית במראה דניאל...

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

חזקיהו - מחסה לבני דורו

"הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ. וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה" (ישעיהו ל"ב, א-ב)

 

הן לצדק - זה המלך הוא חזקיהו ימלוך לעשות צדק ומשפט לפיכך תהיה תשועה זו בימיו

והיה איש - איש זה חזקיהו יהיה לבני דורו מחסה:

כמחבא רוח - כמקום שנחבא אדם שם מפני הרוח או שנסתר אדם שם מפני זרם מטר כן יסתרו בני דורו בו בצדקתו להנצל מרעת מלך אשור

כפלגי מים בציון - יהיה להם כפלגי ימים שימצא אדם במקום ציה, או כצל סלע כבד בארץ עיפה... כן היה חזקיהו שהיו ישראל בצער בשבי ובבזה בימי אביו...

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

ביאורי מילים לישעיהו פרק כ"ז

 

עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ (א) – לויתן-נחש זה מדומה לבריח בשל חוזקו, תפקידו המרכזי או צורתו.

עֲקַלָּתוֹן (א) – מתפתל.

חֶמֶר (ב) – יין.

אֶפְשְׂעָה (ד) – אפסע.

בְּסַאסְּאָה (ח) – באופן מדוד.

חַמָּנִים (ט) - אילנות ומצבות העשויים לאלילים.


מתוך ביאור הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) לספר ישעיה בהוצאת קורן

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מי שבורח מהכבוד - הכבוד רודף אחריו

"וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה: וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת" (ישעיהו ל"ב, ג-ד)

 

אם יעשה באופן שלא תשעינה עיני רואים ולא אזני שומעים תקשבנה, שהוא מתן בסתר וכיוצא, לברוח מן היוהרא. וכל מה שיסתיר מעשיו עם כל זה הקדוש ברוך הוא מפרסמו, כי יתן בלב בני אדם, אפילו נמהרים, ישיתו לב להבין מעשיו, לדעת איכה יעשה ויעשה כן גם הוא, וישים בלב בני האדם יפרסמוהו.

 

 

 

אלשיך - ר' משה אלשיך (1507-1600), נולד באדריאנופול, למד אצל ר' יוסף קארו. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם היה דיין, פוסק הלכה ועמד בראש שתי ישיבות. נסמך על ידי ר' יוסף קארו. פירושו על התורה נקרא "תורת משה", ומבוסס על דרשות שלו.

Volver al capítulo

Pages

x