התורה זמינה לכולם

"הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב" (ישעיהו נ"ה, א)

 

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק מא ד"ה רבי שמעון

רבי שמעון אומר: ג' כתרים הם, אלו הן: כתר תורה, וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן.

כתר כהונה כיצד? אפילו נותן כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנאמר: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם" (במדבר כ"ה, יג).

כתר מלכות - אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר: "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל ל"ז, כה).

אבל כתר תורה אינו כן.

עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נ"ה, א).

 

 

 

אבות דרבי נתן - חיבור המפרש ומרחיב את מסכת אבות שבמשנה. החיבור המקורי הוא כנראה מסוף תקופת התנאים אולם במשך מאות שנים נוספו לו מקורות רבים ושלב העריכה האחרון שלו הוא מן המאה השביעית, בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

האם גירש ה' את ישראל?

"כֹּה אָמַר ה' אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" (ישעיהו נ', א)

 

ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שו ד"ה שוב למחר

עתידה [כנסת ישראל] שתאמר לפניו: רבונו של עולם כבר כתבת "לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד?" (ירמיה ג', א).

אומר לה: כלום כתבתי אלא 'איש', והלא כבר נאמר: "כי אל אנכי ולא איש" (הושע י"א, ט).

דבר אחר: וכי גרושים אתם לי בית ישראל? והלא כבר נאמר: "כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו" (ישעיהו נ', א).

 

 

 

ספרי דברים - מדרש תנאים לספר דברים מבית מדרשו של רבי עקיבא. הוא מכונה, יחד עם שאר מדרשי התנאים, 'מדרש הלכה' משום שיש בו עיסוק נרחב בהלכה (מה שאין כמעט במדרשים מתקופת האמוראים) אולם יש בו גם הרבה דרשות אגדה. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

כולם נקבצו באו לך


פסוקים רבים בספר ישעיהו הולחנו, במיוחד בפרקי הגאולה.

השיר שלפניכם עוסק בקיבוץ הגלויות, שאנו עדים לו בדורות האחרונים:

"שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ

בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה" (ד)

Volver al capítulo

משפט העמים

Volver al capítulo

ביאורי מילים לישעיהו פרק ל"ז

 

תוֹכֵחָה (ג) - עונש.

קַרְתִּי (כה) - ניקרתי, חפרתי.

לְהַשְׁאוֹת (כו) - להפוך לשממה.

גַּלִּים נִצִּים (כו) - לתלי חורבות פורחים.

קִצְרֵי יָד (כז) - חדלי כוח.

חַתּוּ (כז) - נשברו.

שְׁדֵמָה (כז) - שיבולי השדה.

חַחִי (כט) - טבעת הברזל שלי.

סָפִיחַ (ל) - (יבול) הגדל מעצמו בשדות.

שָׁחִיס (ל) - ספיחי הספיחים שיישארו.


מתוך ביאור הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) לספר ישעיה בהוצאת קורן 

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

למה להעניש את השליח?

 

נבואת תוכחה קשה נאמרת לישראל בפרק מ"ח על כך שהתכחשו לייעודם הנצחי בעולם. הם נקראים בשם ה' ואף נשבעים בשמו אך אין לבבם שלם עם ה' והם עובדים את האלילים ואת שאר המזלות. הקב"ה מדגיש להם כי כבר בעבר הודיע להם את אשר יקרה בעקבות מעשיהם, על מנת שלא ייחסו את המאורעות שעוברים עליהם לאלילים או ליד המקרה, אלא ידעו כי הקב"ה עומד מאחורי הקלעים וישובו בתשובה. הקב"ה מצרף אותם בצרות, אך שומר עליהם כל העת לבל תכלה אותם הפורענות (מ"ח, ט-י).

במקביל לכך ואף מעט קודם בסדר הנבואות, בפרק מ"ז, מנחית הנביא נבואת פורענות קשה על בבל בדומה לאשור. פורענות קשה המלווה בשכול, באובדן ובחורבן שלא יוכלו להתמודד איתם. הנביא מדמה את בת בבל לאשה ענוגה אשר יושבת בביטחה מתוך תחושה שלא יקרה לה כל אסון והנה לפתע בא שברה (מ"ז, ח-ט).

וכאן עלינו לשאול כיצד זה מעניש הקב"ה באופן כה קשה הן את אשור והן את בבל שהיו שליחותיו בהענשת עם ישראל על מעשיהם הרעים? האם זהו השכר המגיע להן על מילוי צו ה'? היכן הצדק האלוקי והלוא לא היתה להן בחירה חופשית במעשים אלו? הפרשנים עסקו בכך רבות ונתנו תשובות שונות. מפרקנו עולות שתי תשובות מרכזיות לכך:

האחת, גם כאשר ממלאים שליחות יש לעשות אותה לפי המינון שקבע המשלח, אולם בבל הרשיעה הרבה מעבר למה שציוה ה': "הכבדת עולך מאוד" (ו). כך גם מיישב הרמב"ן (שמות ז', ג).

השניה, שליח אמור להיות מודע לכך שהוא רק שליח ולהתבטל לשולחו. אולם הן אשור והן בבל התגאו מאוד וכפרו בשולחם: "ותאמרי בליבך אני ואפסי עוד" ( י).

כעת מפסיקה שליחותן ומעשיהן נזקפים לחובתן ועל כך הן ראויות לעונש.

Volver al capítulo

העיט ממזרח

 

קריסת אלילי בבל (א-ב) ופתיחת השערים ל'עַיִט ממזרח' (=כורש; יא), צריכים להוכיח את צדקת אמונת הייחוד הבלעדית.

בהיסטוריה, יעברו עוד אלף ומאתיים שנה עד השתלטות האסלאם, אבל בספר ישעיהו העתיד הוא 'הוֹוֶה'.

ישעיהו כבר פתח בהפתעה גדולה בחזון 'אחרית הימים' (ב', א-ד), שבו יעלו כל הגויים אל הר ה' כדי ללמוד 'תורה מציון', ולחדול ממלחמות.

עוד למדנו מישעיהו (י', ה-יט), שמנהיגי מעצמות אינם אלא 'מטה זעם' ביד ה'; הם עושים שליחותו גם בלי להתכוון לכך, וגם אם הם מתכוונים רק לעשות שֵם לעצמם, ולצעוד אחרי אליליהם – בבוא היום יפקוד ה' עליהם את פשעיהם ואת חטאי גאוותם.

רק רעיון אחד עוד לא עלה על דעתנו –

מנהיג מעצמה יכול להיחשב 'משיח ה'' (מ"ה, א), הרוֹעֶה הנבחר להביא גאולה ליהודה, "ולֵאמֹר לירושלִַם תִבָּנֶה והיכל תִוָסֵד" (מ"ד, כח) –

זו הקומה העליונה במימד האוניברסאלי בנבואת ישעיהו

על גבי חזון אחרית הימים, ועל גבי "ברוך עמי מצרים ומעשה יָדַי אשור, ונחלתי ישראל" (י"ט, כה) – 'מלך המשיח' יכול להיות מלך נכרי גדול, שיבנה מחדש את ירושלים, ויְיַסֵד בה מחדש את ההיכל (מ"ד, כח). אכן, תעוזה נבואית קשה לעיכול – 'משיח ה'' לא חייב להיות יהודי, ואפילו אם לא יאמין בעצמו באמת באמונת הייחוד – כורש ההיסטורי שחרר מקדשים, והעניק אוטונומיה נרחבת לעמים רבים, אבל לא יותר מזה.

בימי הצהרת כּוֹרֶש, ואחריה בימי דַרְיָוֶש, שאישר את בניית ההיכל (=בית המקדש), לא מצאנו מנהיג או נביא, שדיבר בשפה משיחית כזאת על מלכי פרס הגדולים האלה – לשון כזאת יש רק בחזון העתידי בספר ישעיהו.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

שברי אלילים ונצחיות ישראל

Volver al capítulo

קיבוץ גלויות. כאן ועכשיו

 

גם נבואת קיבוץ הגלויות "מארבע כנפות הארץ" שבפרקנו היא הרחבה ופיתוח של נבואות קודמות בישעיהו (י"א, יא-טז; כ"ז, יב-יג); הפיתוח מתבטא בתיאור נבואי-שירי של קיבוץ הגלויות, ישירות מפי ה', והוא כמתרחש לנגד עיניו של הנביא –

"והיה ביום ההוא –

יוסיף א-ד-נ-י שֵנית ידו

לקנות את שְאָר עַמו

אשר יִשָאֵר מֵאשור ומִמצרים

ומִפַּתרוֹס ומִכּוּש

ומֵעֵילָם ומִשִנעָר ומֵחֲמָת

ומֵאִיֵי היָם;

ונָשָׂא נֵס לַגוֹיִם

ואָסַף נִדְחֵי ישראל,

וּנְפֻצוֹת יהודה יְקַבֵּץ

מֵאַרבַּע כַּנפוֹת הארץ";

(י"א, יא-יב)

 

"אַל תירָא כי אִתְךָ אני –

מִמזרח אָביא זַרעֶךָ,

וּמִמערב אֲקַבְּצֶךָ;

אֹמַר לַצפון תֵני,

וּלְתֵימָן אַל תִכְלָאי,

הָביאי בָנַי מֵרָחוֹק,

וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הארץ";

(מ"ג, ה-ו)


ההרחבה מתבטאת במאמץ השכנוע האמוני (המכוון למיואשים) והיא העיקר בנבואה – בעת קיבוץ הגלויות, גם כל הגויים יכירו בה' אחד ויחיד, שרק הוא יכול לשלוט בקצות הארץ ולקבץ מחדש את עמו אהובו.

חשוב לזכור, כי באמת לא היה קיבוץ גלויות בימי בית שני, ולא בשום זמן אחר בהיסטוריה עד למפעל הציוני בדורות האחרונים – גם אין עוד עם ששרד בגלויות רחוקות ומפוזרות, ולכן לא יהיה עוד קיבוץ גלויות בשום מקום – הנבואה הזאת מתרחשת לנגד עינינו כיום – כשש מאות אלף עולים עד קום המדינה, וכארבעה מיליון עולים מכוח תקומת המדינה, ורובם באו ממערב בדרכי הים

הייתכן, שיש עוד יהודים, שלא רואים את יד ה' בקיבוץ הגלויות המופלא, ולא מבינים את משמעותו האמונית?

הייתכן, שחלק מהם אפילו מתפללים 3 פעמים ביום "ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל"?

הייתכן, שיהודים רבים עוד לא קראו את נבואות ישעיהו, כשמאות מיליוני אנשים מאמינים בכל העולם כבר מכירים בה' אחד ויחיד בזכות נבואות ישעיהו?       


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

אחדות האל

Volver al capítulo

Pages

x