חילול שבת בירושלים

 

מהי שמירת שבת ומהו חילול שבת בתפיסה המקראית?

גם בתורה, וגם בנביאים, אנו מוצאים את אותה התשובה –
א. בספר שמות (ט"ז, כב-ל), שמירת שבת אוסרת לצאת וללקוט אוכל (=מָן), ולהביא לאוהל.
ב. בהקמת המשכן (שמות ל"ו, ו-ז), הבאת חומרי בנייה על ידי כל "איש ואשה" אל מקום הבנייה, היא "מלאכה", וחלה עליה אזהרת השבת (שם ל"ה, ב).
ג. בימי עמוס (ח', ה) וישעיהו (א', יג) היה השוק סגור בשבתות וגם בראשי חודשים, גם בממלכת ישראל – הרמאים נאלצו להמתין עד אחרי שבת;
ד. ירמיהו (י"ז, יט-כז) הזהיר מפני הוצאת משא והבאת משא (=שוק פתוח) בשערי ירושלים ביום השבת;
ה. נחמיה (י"ג, טו-כב) נאבק בכל כוחו נגד השוק הפתוח בשבת, וסגר אותו בפיקוח צמוד. סגירת שערי ירושלים, הפרידה בפועל בין מוכרים מבחוץ לבין קונים מתוך העיר – כשלא היו קונים, גם לא באו מוכרים, לא דרכו יין, ולא עמסו תבואה על חמורים – כל המלאכות נעצרו.

בכל המקומות (וגם כיום), חילול שבת פירושו – שוק פתוח לאוכל ולחומרי בנייה; שמירת שבת פירושה – שוק סגור!

מתי ואיך נפרצה חומת השבת בין עמוס לירמיהו?

בימי מנשה כשנפרצה חומת האלילות, נפרצה גם חומת השבת.

לפיכך, נבואת השבת של ירמיהו נאמרה בימי יאשיהו, כשעדיין היה סיכוי טוב לבית דוד:
"והיה אם שָמֹעַ תִשמעוּן אֵלַי, נְאֻם ה',
לבלתי הָביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת,
ולקדש את יום השבת לבלתי עֲשׂוֹת בֹּה כל מלאכה –
ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יֹשבים על כסא דוד...
וישבה העיר הזאת לעולם" (י"ז, כד-כה).

הנה מצאנו עוד נבואה חשובה של ירמיהו (הצעיר) מימי התשובה הגדולה של יאשיהו.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

סגירת השערים בשבת

Volver al capítulo

נביא במשבר

 

אחרי סתימת התפילה הנבואית (ט"ו, א), כל שנותר הוא לבשר חורבן נורא, ולהדגים אותו בחיים אישיים ללא אופק וללא עתיד, כמצבה חיה לדור שלם, בדבר ה' (א-ב):

"לא תִקַח לך אשה,
ולא יהיו לך בנים ובנות,
במקום הזה"...

כי הבנים והבנות "הַיִלוֹדים במקום הזה" ימותו בהמוניהם, ואיש לא יוכל אפילו להתאבל עליהם (ג-ח); שמחת חתונות תיעלם כליל (ט):

"הנני מַשְבּית מן המקום הזה לעֵינֵיכם ובימֵיכם,
קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה";

במצב הזה, ירמיהו חש זעם עצור, כאב נורא וחוסר אונים, בייחוד כנביא נרדף, שרודפיו (עדיין) לא מקבלים את עונשם הראוי להם, עד שמאס בחייו (ט"ו, י):

"אוי לי אִמי כי יְלִדְתִני
איש ריב ואיש מָדוֹן לכל הארץ.
לא נָשיתי (חובות), ולא נָשוּ בי,
(ובכל זאת) כֻּלֹה מְקַלְלַני";

המשבר האישי של ירמיהו בא לידי ביטוי חריף בהתפרצות דומה לאיוב (המתוארת בהרחבה בסוף פרק כ'). הנביא סובל בגלל דבר ה' שבפיו, אבל עזרת ה' המובטחת לא תמיד מגיעה, והוא מרגיש לעתים כמו בנחל אכזב (ט"ו טו-יח):

"דַע שְׂאֵתי עליך חרפה...
מפני יָדךָ בָּדָד ישבתי,
כי זַעַם מִלֵאתָני;
למה היה כְאֵבי נֶצַח...?
הָיוֹ תהיה לי כמו אַכזָב – מים לא נֶאֱמָנוּ!"

על זה ה' כעס על ירמיהו, ודרש ממנו לשוב ולבטוח בו ובישועתו (ט"ו, יט);

בהמשך נמצא מצידו טענות נוספות (י"ז, טו-טז) – רבים לועגים, חושבים שירמיהו מגזים בטירוף, וכל הרעה הזאת כאילו נשפכת מליבו, מתסכוליו האישיים:

"הִנֵה הֵמה אֹמְרים אֵלָי
אַיֵה דְבַר ה' יָבוֹא נא!
ואני לא אַצְתי מֵרֹעֶה (=מהיותי רועה צאן) אחריך,
ויום אָנוּש לא הִתאַוֵיתי – אתה ידעתָ –
מוֹצָא שְׂפָתַי – נוכח פניך היה".


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

המחיר האישי של התפקיד הציבורי

Volver al capítulo

הרגע שבו נסתמו תפילות הנביאים

 

התפילה הנבואית קדמה לַשליחות.
אברהם היה נביא מתפלל – "הָשֵב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה..." (בראשית כ', ז). ה' לא פעל להפיכת סדום, בטרם נתן לאברהם הזדמנות להגן עליה בתפילת 'עמידה' (שם י"ח, יז-לג).
ה' שמע לכל תפילות משה על ישראל – מול חטא העגל, חטא התיירים-המרגלים, קורח ועדתו. כשמשה נשאר בלי מילים, פרצה מגֵפה (במדבר י"ז, ח-יב; כ"ה, ו-ט).
עמוס (ז', א-ו) התפלל פעמיים וה' ניחם על הגזרות, ורק אז הודיע לנביא (פעמיים) שהגיע הקץ ותמו הסליחות (שם ז', ח; ח', א-ב).

ירמיהו התאמץ בכל כוחותיו למלא את ייעודו הכפול כנביא – גם להזהיר את יהודה וירושלִַם, וגם להתפלל אל ה' ולעצור את הרעה (י"ד, ז-ט, יט-כב).

"אם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ – ה' עֲשֵׂה למען שְמֶךָ...
מִקְוֵה ישראל ומושיעו בְּעֵת צרה –
למה תהיה כְּגֵר בארץ, וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?
למה תהיה כְּאיש נִדהָם, כְּגִבור לא יוּכַל להושיע?
ואתה בקרבנו ה', ושמך עלינו נקרא –
אל תַנִחֵנוּ!

...הֲמָאֹס מָאַסתָ את יהודה?
אם בציון גָעֲלה נַפשֶךָ?
מדוע הִכּיתָנוּ ואין לנו מַרפֵּא?...
יָדַענוּ ה' רִשְעֵנוּ, עֲוֹן אבותינו,
כי חטאנו לך;
אַל תִנאַץ למען שִמךָ...
זְכֹר, אַל תָפֵר בְּריתךָ אִתָנוּ!
הֲלֹא אתה הוא ה' א-להינו וּנְקַוֶה לך..."

וכבר קראנו מספר פעמיים (ז', טז; י"א, יד; י"ד, יא-יב):

"אַל תתפלל בעד העם הזה / לטובה
ואַל תִשָׂא בַעֲדָם רִנה ותפִלה"...

כאשר חזר יהויקים לזוועות של מנשה לשפוך דם נקי, נסתמו תפילות גדולי הנביאים, ואין עוד מקום לתפילה נבואית:
"אם יַעֲמֹד משה ושמואל לְפָנַי –
אין נפשי אל העם הזה –
שַלַח מֵעל פָּנַי, ויֵצֵאוּ" ׁ(ט"ו, א);

מאז ועד היום, אנו מתפללים מאחרי מחיצה.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

חווית הנבואה

Volver al capítulo

ארמונו של יהויקים

 

לא ציפינו לכך כאשר הלכנו לחפירה, שמחוץ לירושלים דאז, באמצע הדרך בין ירושלים לבית לחם, יבנה לו אחד ממלכי יהודה מצודה וארמון מלכותיים.

במקום נתגלתה חומת סוגרים הבנויה חדרים-חדרים – אחת הדוגמאות היפות לחומה מטיפוס זה, האופייני בימי בית ראשון. לאורכה נתגלה מעבר סתרים בתוך החומה, מקורה לוחות אבן גדולים. השער עצמו נתגלה בצד המזרחי; רובו הרוס על ידי מבנים מאוחרים יותר, אך אומנה אחת של שער הארמון נשתמרה יפה והיא מעידה על הבניה האיתנה והמפוארת. מעל לגובה הרצפה הונחו אבני הגזית חלקות וגדולות, מסוג שלא היה נהוג בתקופה זו אלא בארמונות מלכות ובנייני פאר. השתמרות השרידים בדרך כלל אינה טובה, ונאלצנו לחפור הרבה עד שהגענו לקטעים אחדים שנתנו לנו רושם מלא על הארמון שנבנה במקום.

לפנינו תופעה לא רגילה כשלעצמה והיא, שאחד ממלכי יהודה יבנה לעצמו ארמון מחוץ לעיר. כפי שרואים מן השרידים המעטים שנשתמרו, היה זה בלי ספק אחד הארמונות המפוארים שנבנה לפי מיטב האדריכלות והאמנות של התקופה, שדוגמתם נמצא במחקר הארכיאולוגי רק בארמונות מלכי ישראל שנבנו בשומרון, במגידו או בחצור. מכאן נשאלת השאלה: איזה מלך ממלכי יהודה הלך פתאום והקים לעצמו ארמון כה מפואר וגדול מחוץ לירושלים ולשם מה עשה זאת?

... מה אומר ירמיהו? "הוי בנה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חינם ופועלו לא יתן לו - האומר אבנה לי בית מידות ועליות מרוחים" וכו׳ (יד). הנביא מאשים את המלך שבעצם התקופה החמורה והקשה כל כך לארץ אין הוא נרתע מלגייס פועלי כפייה ולעסוק במעשה בנייה ממלכתי כביר, להקים בית מדות, עליות מרווחים, ארמון מפואר. "וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר" (יד). האם זה נועז מדי לשער שמעקי החלונות שנמצאו בחפירות הם-הם החלונות שמתאר אותם הנביא? על גבי אבני הגיר הלבנות נשתמרו שרידי צבע אדום – ששר – ובראשם, כאמור, חורים לחיבור קירות העץ – סיפון הארז.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עיונים בספר ירמיהו'.

Volver al capítulo

האם ירמיהו השתכנע שצריך לפרוע בעם?

 

פרק ה' פותח בהכרזה מאת ה': "שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה – ואסלח לה" (א). הכרזה זו של ה' מזכירה במידת מה את הדיאלוג של אברהם וה' רגע לפני החרבת סדום: "אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם" (בראשית י"ח, כו). בניגוד לסדום, הקב"ה מכריז שאפילו בעבור אדם אחד הוא יציל את העיר! אך כנראה שאין בנמצא אפילו אדם אחד שעושה משפט ומבקש אמונה.

בדו השיח של אברהם וה', אברהם כנראה משתכנע שיש לפרוע בסדום, שהרי הוא לא ממשיך להתווכח עם ה'. אך האם כאן ירמיהו משתכנע מדבריו של ה'?

ירמיהו מעוניין לרדת לשטח ולבדוק את העניין: "אלכה לי אל הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך ה' משפט אלהיהם" (ה) – ירמיהו מעוניין ללכת אל הגדולים, לשכבת ההנהגה של העם, ולהיווכח שיש ביניהם אדם שיכול להציל את העיר. ירמיהו מתבדה: "אך המה יחדו שברו עול נתקו מוסרות" (שם) – יחד עם ה"קטנים", העם הפשוט, כולם יחד התרחקו מעול התורה והמצוות.

כתשובה לירמיהו ה' תוהה: "העל אלה לוא אפקד נאם ה'?! ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי?!" (ט). ירמיהו נותר ללא מענה, ומיד פותח בהוראה לאויב לפרוע בעיר: "עלו בשרותיה ושחתו... הסירו נטישותיה כי לוא לה' המה – כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם ה'" (י-יא)

Volver al capítulo

מלכות בשפל

 

קובץ הנבואות על מלכי יהודה נמשך גם בפרק כ"ב. ארבעה מלכים מלכו ביהודה לאחר מות יאשיהו: יהואחז בן יאשיהו, המכונה בנבואתנו ׳שלוּם׳, מלך שלושה חדשים והוגלה על ידי פרעה נכה; יהויקים בן יאשיהו שמלך אחת עשרה שנים; יהויכין בנו שמלך שלושה חדשים והוגלה על ידי מלך בבל יחד עם אמו; וצדקיהו בן יאשיהו, שמלך אחת-עשרה שנים והיה המלך האחרון ביהודה. הפרק פותח בדברי תוכחה כלליים המופנים למלך יהודה (א-ט), לאחר כך מופיעות נבואות הפורענות על שלוּם-יהואחז (י-יב), על יהויקים (יג-יט), ועל יהויכין (כד-ל). בנבואות אלה משרטט הנביא את דמותה של המלכות האידיאלית והראויה, הניצבת בניגוד חריף למצבה המוסרי הירוד של המלכות המצויה בזמנו.

א. הנבואה הראשונה בפרק (א-ה) הינה נבואה כללית המופנית ל׳מלך יהודה׳. מהו תפקיד המלך על פי נבואה זו?

ב. פתח התקווה הצר בנבואה הראשונה למלך יהודה - שחזתה עתיד טוב במידה והמלכים יחזרו בהם וישפטו בצדק, הולך ונסגר בנבואות הבאות כאשר מלכי יהודה ממשיכים בדרכם הרעה. פסוקים יג-יט מתארים את המצב המוסרי השפל בימי יהויקים, המנוגד באופן בולט לתיאור האידאלי של המלוכה שהציג ירמיהו בתחילת הפרק:

1) עיינו בפסוקים יג-יז בהם מתאר ירמיהו את חטאיו של יהויקים, ועמדו על ההדרגה וההחרפה בהאשמות אלו.

2) הנביא משווה בין מלכות יהויקים למלכות יאשיהו אביו ומלכי בית דוד. מהו סולם הערכים הראוי למלך על פי יהויקים ועל פי ירמיהו? ראו גם את דברי הרד"ק:

׳התמלוך - התחשוב לעמוד במלכותך בעבור זאת ההנאה שאתה נהנה בבתים הנאים הבנויים בחמס. מתחרה בארז - מתערב בארז, כלומר בבנין הארזים אתה מתערב ונאחז להנאתך: אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה - כלומר איני תופש אותך בהנאותיך אם היית עושה משפט וצדקה. כי אביך יאשיהו אכל ושתה כדרך המלכים ונהנה בטובתו, וכיון שעשה משפט וצדקה אז טוב לו והיה בטוב כל ימיו, אבל אתה נהנה בטובת העולם הזה בדרך רעה, שבניניך שאתה נהנה בהם אינם ביושר ובמשפט כי אם בעושק. וכן מאכלך ומשקך ושאר הנאותיך הם בחמס, כמו שאמר: כי אין עינך ולבך כי אם על בצעך׳.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

ירושלים - יושבת העמק?

 

מימי שחרותו עבר הנביא פעמים רבות לאין ספור את הדרך אשר בין ענתות לירושלים, וכל מראותיה, בשעות היום השונות ובתקופות השנה לירחיהן, נקבעו עמוק בנפשו הסוערת והקולטת את מראות ה'.

נעבור נא בעקבותיו את הדרך הזאת ונשים אל לבנו: מכתף ההר, שעליה בנוי הכפר ענתות כיום, עוברת הדרך על יד ראש ההר שבגבול הכפר ומשם יורדת היא במורד איטי ונוח אל נחל יבש קטן; היא חוצה באלכסון את האפיק הזרוע אבנים, ועולה במעלה נוח למדי אל "אוכף" הר הצופים, במקום שנמצאת עכשיו הדרך בין בית-החולים "הדסה" ובין בית-הקברות הצבאי. כאן מתגלה לנגד עיני העובר מראה מרהיב:

ירושלים העתיקה משתרעת שם הרחק למטה, והמישור הנהדר של מקום המקדש בולט מתוכה. הצורות הטופוגרפיות של הסביבה נראות ממקום זה כך, שהן מסתירות את כל הגיאיות אשר סביב ההר שעליו בנויה העיר, ומתקבל הרושם, שאכן יושבת היא ירושלים בעמק ממש, ולא על הר מוקף גיאיות תלולים משלושת עבריו.

היום אפשר לראות את המראה הזה מחלונות ספריית בית הספר לחינוך אשר באוניברסיטה העברית בהר הצופים.

אין תימה, אפוא, שהנביא ירמיהו ספג אל נפשו את המראה המיוחד והנהדר הזה במשך כל שנות התפתחותו. וזוהי הצורה אשר קיבלה ירושלים במעמקי נפשו: יושבת העמק. ואף כי ידע גם ידע את מעמדה הטופוגרפי האמיתי של העיר - לא יכול היה לתת לירושלים כינוי אחר בשעה שהייתה עליו יד ה', מאשר הכינוי אשר נחרת עמוק בחדרי נפשו מן הרגע שהופיעה לפניו הבירה בימי ילדותו הרחוקים, כאשר יצא מענתות עירו בפעם הראשונה, והנה נתגלתה לפניו לפתע ירושלים הנכספת - "יושבת העמק" ומבהיקה למרחוק.

בצורה זו, ורק בצורה זו, מתברר לנו הביטוי המיוחד הזה של הנביא אשר היה לחידה בעיני החוקרים, ואשר רק ירמיהו לבדו מבין כל הנביאים יכול היה להגותו.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.