חלקלקות באפלה

 

"לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּות בָּאֲפֵלָה יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ כִּי אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם ה'" (יב)

זו קללת האפלה הנוראה, הקשה פי כמה בחורף, עת עננים יכסו את עין הכוכבים, והחושך יתעבה עד לזועה. הרגל המנסה לצעוד במדרוני הגבעות מתחלקת על גבי הקרקע, אשר רק השכבה העליונה שלה נרטבה בגשם הקצר, ומחליקה על השכבה התחתונה הקשה יותר, שלא הספיקה להתרטב.

רגשות נוראים עוברים אז בלב האיש הנמצא בצרה, שאינו משער כלל כיצד יחלץ ממנה. כל טיילי המדבר המנוסים הרגישו זאת על גופם, ואף אני זכיתי מספר פעמים לטעום את ההחלקה הזאת. אולם בכל אברי הרגשתי את כל טעם הפסוק "כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה" באחד מסיורי-הלילה האחרונים במדבר, בחורף תש"ח:

היה לילה אפל ביותר והתחוללה סערת עננים. רוב המטיילים עייפו כבר עד מאוד מהליכת יום שלם וחצי לילה ללא הפסק. עלי היה לצאת מדי פעם עם מישהו מחברי ממקום-חניה ארעי, כדי לגשש באפלה ולמצוא דרך נוחה עד כמה שאפשר. באחד המקרים הללו, בהיותנו במרחק-מה מהחבורה שנשארה בראש גבעה תלולה, ירד עלינו גשם עז וקצר לאחר שמצאנו שביל נוח מאוד. חזרנו מיד למקום חניית אנשינו, אולם לא עברו רגעים ספורים וכל השטח התרטב בגשם ונעשה חלקלק עד להדהים. בקושי רב שירכנו הלאה את דרכנו. כאשר הגענו למרגלות הגבעה שעליה ישבו חברינו - לא יכולנו לעלות אליהם בשום אופן. ניסינו לטפס בכל מיני תחבולות, אך הקרקע החלקלקה הכריעה את כל מאמצינו. הרגשתנו - אין לתארה. רק כאשר גשם נוסף העמיק את הבוץ, רק אז יכולנו לעלות אט אט על ארבעתנו. היה זה פירוש חי ל"חלקלקות באפלה", שאין למצוא כמותו בהרים, אלא רק בקרקעות הגיר של המדבר.

וירמיהו הנביא נמצא בוודאי, לא אחת במצב כזה בתוך נדודיו הרבים במדבר, וידע היטב את האימה הזאת. לכן טבעי הדבר, שקללה כזאת תתפרץ בנבואתו בשעת זעמו על מורי העם המכשילים.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

בין אמת לשקר

 

בהמשך לתוכחה למלכים בפרקים כ"א-כ"ב, פרקנו פותח בתוכחה למנהיגי העם. המנהיגים מדומים לרועים שמעלו בתפקידם והביאו את העם למצבו הקשה. התוכחה מסתיימת בנבואת נחמה לעתיד המדברת על הקמת רועים חדשים ונאמנים, ועל העמדת מלך מבית דוד שימשיך את דרכו של מייסד שושלת המלוכה - דרך הצדקה והמשפט. בהמשך פונה הנביא לסוג שונה של מנהיגים - נביאי השקר, שההתמודדות איתם מהווה את אחת ההתמודדויות הקשות בחיי ירמיהו. נביאי השקר מתנבאים בשם ה׳, אך נבואותיהם כוזבות וחוזות שלום לעם החוטא. ירמיהו פונה אליהם ומבליט את הניגוד ביניהם ובין נביאי האמת, ואת יסוד השקר המאפיין את כלל התנהגותם. בנוסף, הוא מוכיח אותם על שבנבואות השקר שלהם הם מוליכים את העם שולל ומדרדרים את מצבו.

א. במהלך הנבואה (ט-לב) ירמיהו מציג כמה קריטריונים להבחנה בין נביאי האמת לנביאי השקר:

1) אישיות הנביאים: עיינו בפסוקים יא-יב, יד, ועמדו על אישיותם המוסרית של נביאי השקר. מה ניתן ללמוד מכאן על הזיקה בין אישיותו של הנביא לתוכן נבואתו?

2) תכלית הנבואות ותוצאתן: עיינו בפסוקים יג-טו, יז, לב, והשוו בין ההשפעה שמשפיעים נביאי השקר על העם בנבואותיהם, לעומת תכלית נבואות האמת (ראו פסוק כב).

3) סגנון הנבואה: עיינו בפסוקים ל-לא. מה מאפיין את סגנונם של נביאי השקר? היעזרו בדברי רש"י: מגנבי דברי איש מרעהו - איש מאת רעהו. יש להם מרגלים אצל נביאי האמת ושומעין סגנון שלהם שהם מתנבאים בו ואומרין נבואת שקר באותו לשון, כמו שעשה חנניה בן עזור - שמע את ירמיה מתנבא בשוק העליון ׳הנני שובר את קשת עילם׳, והוא ניבא בשוק התחתון ׳שברתי את עול מלך בבל׳.

4) הנביא פונה אל נביאי השקר המשוכנעים שזכו לקבל נבואה, ומעמיד בפניהם קריטריון נוסף להבחנה בין נבואת אמת לנבואת שקר. הפעם מדובר בקריטריון פנימי, הקשור לטיב החוויה הנבואית. עיינו בפסוקים ט, כה-כט. במה נבדלת חוויית נבואת האמת מחווייתם של נביאי השקר? שימו לב לשימוש הרב שעושה הנביא בעניין החלום, וחשבו מה הוא רוצה להדגיש בכך. מניין לדעתכם נובע הבדל זה בחווית הנבואה?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

בין אמונה לבין עבודת אלילים

 

התיאור של העברת הבנים למולך הוא תיאור מזעזע. וירמיהו מעמיד זה מול זה, את התופת, שלא יקרא תופת כי אם גיא ההרגה, ועיקר: את העונש - "והאכלתים את בשר בניהם ואת בשר בנותיהם, ואיש בשר רעהו יאכלו, במצור ובמצוק אשר יציקו להם אויביהם ומבקשי נפשם" (ט). אין הבדל בין מסירת הבנים למולך, לבין אכילתם, כפי שמתואר בפרשת התוכחה בפרשת כי תבוא (דברים כ"ח, נג). ירמיהו מצטט את דברי התוכחה, ומחיל אותם על עובדי המולך.

אבל עניין אחר מטריד את ירמיהו. זיכרון פרשת העקדה עומד בסתירה לאיסור החמור של הקרבת הבנים למולך. וירמיהו מרמז לעניין זה, בפסוק רב משמעות: "ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל, אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ה). ופסוק עמום זה מקבל את הסברו בפי המדרש:

מדרש תנחומא (בובר) -פרשת וירא סימן מ ד"ה [מ] ד"א ויהי:
"כך שנו רבותינו, "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ירמיה י"ט, ה), לא צויתי ליפתח שיקריב את בתו, ולא דברתי למלך מואב שיקריב את בנו, ולא עלתה על לבי לומר לאברהם שישחוט את בנו"

הקרבת הבנים למולך היא פסגת החטא, והיא כל כך דומה לפסגת האמונה! הסכמתו של אברהם להעלות את יצחק היא יסוד אמונתו, ויסוד קבוע בתפילותינו. הקרבת הבנים למולך היא פסגת האטימות ועבודת האלילים. וירמיהו צריך להסביר לעם את ההבדל בין השניים.

כי דומים הם. הקדושה והטומאה, הצניעות והפריצות הם הפכים של אותו מטבע. וירמיהו מסביר לעם את ההבדל שבין האמונה לבין עבודת האלילים.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת

Volver al capítulo

Infographic for Parshat Hukkat

Volver al capítulo

כל עוד החומר רך

 

שני מהפכים עברה ירושלים – בימי יאשיהו ואחרי מותו.

יאשיהו הפך את דרך מנשה מקצה לקצה, טיהר מעבודת אלילים והחזיר את הממלכה לברית יציאת מצרים ולספר התורה, עם הפסח הגדול:
"רגע אדבר על גוי ועל ממלכה
לִנתוֹש ולִנתוֹץ וּלהַאֲביד –
ושב הגוי ההוא מֵרָעָתוֹ אשר דברתי עליו,
ונִחַמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו" (י"ח, ז-ח);

יהויקים, בחסות פרעה ומצרים, חזר לדרך מנשה, בעיקר ברדיפת נביאים ובשפיכת "דם נקי" (כ"ו, כ-כג; מלכים ב כ"ד, ג-ד) ובמתן לגיטימציה לבמות ה"תֹפֶת" ב"גֵיא בן הִנֹם" (י"ט, ה-ו). בית ה' אמנם נשאר בטהרתו מימי יאשיהו, אבל בעיר ירושלים האלילות הרימה ראש:
"ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע –
ועשה הרע בעינַי לבלתי שְמֹעַ בקולי,
ונִחַמתי על הטובה אשר אמרתי להֵיטיב אותו" (י"ח, ט-י);

הקַדָר ב"בֵית היוצר" יכול לשנות את הכלי שהוא מעצב כל הזמן, מכלי רחב ופתוח לכלי צר ועמוק, ולהיפך. הכל הפיך, כל עוד החומר רך "על האָבְנָיִם" (י"ח, ג). 

לנוכח המהפך החוזר בראשית ימי יהויקים, צפה ועלתה במשל "בית היוצר" נבואת ההקדשה של ירמיהו בהיותו נער:
"רְאֵה הִפקַדתיך היום הזה על הגוֹיִם ועל הממלכות
לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, לבנות ולנטוע" (א', י).

זמן קצר אחר כך כבר נשלח הנביא עם "בַּקְבֻּק יוֹצֵר" מחרס, "כלי היוֹצֵר אשר לא יוּכַל לְהֵרָפֵה עוד" (י"ט, א; י-יא), ולשבור אותו כמשל נבואי על חורבן העיר, בסתירה חריפה למשל "בית היוצר".

יש תקופות ארוכות בהן ההיסטוריה מתעצבת "על האָבְנָיִם" והיא הפיכה, אבל יש רגעי הכרעה בהיסטוריה בהם "כלי היוצר" כבר נצרף בתנור והתקשה, ואי אפשר עוד לעצבו מחדש.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הנביא הוא גם אדם

Volver al capítulo

חילול שבת בירושלים

 

מהי שמירת שבת ומהו חילול שבת בתפיסה המקראית?

גם בתורה, וגם בנביאים, אנו מוצאים את אותה התשובה –
א. בספר שמות (ט"ז, כב-ל), שמירת שבת אוסרת לצאת וללקוט אוכל (=מָן), ולהביא לאוהל.
ב. בהקמת המשכן (שמות ל"ו, ו-ז), הבאת חומרי בנייה על ידי כל "איש ואשה" אל מקום הבנייה, היא "מלאכה", וחלה עליה אזהרת השבת (שם ל"ה, ב).
ג. בימי עמוס (ח', ה) וישעיהו (א', יג) היה השוק סגור בשבתות וגם בראשי חודשים, גם בממלכת ישראל – הרמאים נאלצו להמתין עד אחרי שבת;
ד. ירמיהו (י"ז, יט-כז) הזהיר מפני הוצאת משא והבאת משא (=שוק פתוח) בשערי ירושלים ביום השבת;
ה. נחמיה (י"ג, טו-כב) נאבק בכל כוחו נגד השוק הפתוח בשבת, וסגר אותו בפיקוח צמוד. סגירת שערי ירושלים, הפרידה בפועל בין מוכרים מבחוץ לבין קונים מתוך העיר – כשלא היו קונים, גם לא באו מוכרים, לא דרכו יין, ולא עמסו תבואה על חמורים – כל המלאכות נעצרו.

בכל המקומות (וגם כיום), חילול שבת פירושו – שוק פתוח לאוכל ולחומרי בנייה; שמירת שבת פירושה – שוק סגור!

מתי ואיך נפרצה חומת השבת בין עמוס לירמיהו?

בימי מנשה כשנפרצה חומת האלילות, נפרצה גם חומת השבת.

לפיכך, נבואת השבת של ירמיהו נאמרה בימי יאשיהו, כשעדיין היה סיכוי טוב לבית דוד:
"והיה אם שָמֹעַ תִשמעוּן אֵלַי, נְאֻם ה',
לבלתי הָביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת,
ולקדש את יום השבת לבלתי עֲשׂוֹת בֹּה כל מלאכה –
ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יֹשבים על כסא דוד...
וישבה העיר הזאת לעולם" (י"ז, כד-כה).

הנה מצאנו עוד נבואה חשובה של ירמיהו (הצעיר) מימי התשובה הגדולה של יאשיהו.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

סגירת השערים בשבת

Volver al capítulo

נביא במשבר

 

אחרי סתימת התפילה הנבואית (ט"ו, א), כל שנותר הוא לבשר חורבן נורא, ולהדגים אותו בחיים אישיים ללא אופק וללא עתיד, כמצבה חיה לדור שלם, בדבר ה' (א-ב):

"לא תִקַח לך אשה,
ולא יהיו לך בנים ובנות,
במקום הזה"...

כי הבנים והבנות "הַיִלוֹדים במקום הזה" ימותו בהמוניהם, ואיש לא יוכל אפילו להתאבל עליהם (ג-ח); שמחת חתונות תיעלם כליל (ט):

"הנני מַשְבּית מן המקום הזה לעֵינֵיכם ובימֵיכם,
קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה";

במצב הזה, ירמיהו חש זעם עצור, כאב נורא וחוסר אונים, בייחוד כנביא נרדף, שרודפיו (עדיין) לא מקבלים את עונשם הראוי להם, עד שמאס בחייו (ט"ו, י):

"אוי לי אִמי כי יְלִדְתִני
איש ריב ואיש מָדוֹן לכל הארץ.
לא נָשיתי (חובות), ולא נָשוּ בי,
(ובכל זאת) כֻּלֹה מְקַלְלַני";

המשבר האישי של ירמיהו בא לידי ביטוי חריף בהתפרצות דומה לאיוב (המתוארת בהרחבה בסוף פרק כ'). הנביא סובל בגלל דבר ה' שבפיו, אבל עזרת ה' המובטחת לא תמיד מגיעה, והוא מרגיש לעתים כמו בנחל אכזב (ט"ו טו-יח):

"דַע שְׂאֵתי עליך חרפה...
מפני יָדךָ בָּדָד ישבתי,
כי זַעַם מִלֵאתָני;
למה היה כְאֵבי נֶצַח...?
הָיוֹ תהיה לי כמו אַכזָב – מים לא נֶאֱמָנוּ!"

על זה ה' כעס על ירמיהו, ודרש ממנו לשוב ולבטוח בו ובישועתו (ט"ו, יט);

בהמשך נמצא מצידו טענות נוספות (י"ז, טו-טז) – רבים לועגים, חושבים שירמיהו מגזים בטירוף, וכל הרעה הזאת כאילו נשפכת מליבו, מתסכוליו האישיים:

"הִנֵה הֵמה אֹמְרים אֵלָי
אַיֵה דְבַר ה' יָבוֹא נא!
ואני לא אַצְתי מֵרֹעֶה (=מהיותי רועה צאן) אחריך,
ויום אָנוּש לא הִתאַוֵיתי – אתה ידעתָ –
מוֹצָא שְׂפָתַי – נוכח פניך היה".


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

המחיר האישי של התפקיד הציבורי

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.