הנחמה שבקבורה בארץ

"אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ" (ירמיהו כ"ב, י)

 

מצודת דוד ירמיהו כ"ב פסוק י

אל תבכו למת - אין ראוי לבכות על מי שמת בארצו ונקבר בקברי אבותיו.

ואל תנודו לו - כן דרך המקונן להניע בראשו דרך אבל וצער.

בכו בכו להולך - אבל בכו על ההולך מארצו בשבי...

כי לא ישוב - על כי לא ישוב עוד לארצו ולא יראה ארץ מולדתו כי שם בגולה ימות ויקבר.

 

עוד על מעלת הקבורה בארץ ניתן לקרוא במדרש בראשית רבה

 

מצודת דוד ומצודת ציון - פירושים על הנ"ך שכתבו רבי דוד ובנו רבי הלל אלטשולר. רבי דוד בן רבי אריה לייב אלטשולר חי במאה ה-17 בפראג. הוא חיבר את פירוש 'מצודת דוד', שהושלם וחולק לשני פירושים על ידי בנו רבי הלל: 'מצודת דוד' הוא פירוש המסביר את תוכן הפסוקים על פי הפשט, בלשון ברורה וקצרה. 'מצודת ציון' מבאר את המילים הקשות.

Volver al capítulo

כלים שבורים

 

בפרק י"ט ירמיהו מוסר את נבואת "הבקבוק", הוא שובר את בקבוק החרס לעיני העם ואז אומר: "כה אמר ה' צבאות ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת" (י"ט, יא). בפרק כ' מתואר שבעקבות הנבואה הזו, פשחור מכניס את ירמיהו לבית המהפכת (=בית עינויים). עלינו להבין מה כל כך מיוחד בנבואה הזו שבגינה 'זוכה' ירמיהו להיכלא בבית המהפכת?

נשים לב שהנבואה שבפרק י"ט מאזכרת את נבואת "בית היוצר" שבפרק י"ח: "ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבר את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפה עוד..." (י"ט, יא). לפי הנבואה בפרק י"ט ה' ישבור את העיר ולא תהיה לה תקומה כפי שלא ניתן לחבר ולתקן כלי שבור.

בפרק י"ח הנביא מתייחס אחרת אל הכלי השבור: "ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות" (י"ח, ד). הנבואה שבפרק י"ח מדגישה כי גם אם הכלי נשבר, היוצר יכול לשוב ולייצר כלי אחר, חדש.

למעשה הנבואות שבפרק י"ח ו-י"ט משתמשות באותו מוטיב, אך מבטאות תהליכים שונים. בפרק י"ח הנביא מציג שיש עוד מקום לתשובה: "... הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה..." (י"ח, יא) ואילו בפרק י"ט, היוצר לא יכין כלי חדש, אלא יפרע בכלי: "הנני מבי [מביא] אל העיר הזאת ועל כל עריה את כל הרעה אשר דברתי עליה כי הקשו את ערפם לבלתי שמוע את דברי" (י"ט, טו).

הטוטאליות של הנבואה הזו אל מול הנבואה הקודמת לה, היא שהביאה כנראה על ירמיהו את פשחור, שהכניס אותו לבית המהפכת. 

Volver al capítulo

צדקיהו – התקווה שנכזבה

 

בפרקים כ"ב-כ"ג מזכיר ירמיהו את מלכי יהודה החל מזמן יאשיהו. את יהואחז הוא מזכיר בשם אחר שלו: "כי כה אמר ה' אל שלם בן יאשיהו מלך יהודה המלך תחת יאשיהו אביו..." (כ"ב, יא). לא ברור מדוע מכנה כאן ירמיהו את יהואחז בשם שלום, אך אזכור יהואחז כאן מסתבר על פי פשט הפסוק. בהמשך הוא מזכיר את יהויקים: "הוי בנה ביתו בלא צדק... התמלך, כי אתה מתחרה בארז?! אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה – אז טוב לו!... לכן כה אמר ה' אל יהויקים בן יאשיהו..." (שם, יג-יח). לאחר מכן ירמיהו מזכיר גם את יהויכין: "חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה..." (שם, כד)

אחרי שהנבואה מזכירה את כל המלכים שביהודה, ובפרק כ"ג עוסקת בהחלפת המנהיגים, עולה נבואת נחמה: "הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ... וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו" (כ"ג, ה-ו). ירמיהו מדבר על מנהיג חדש שיקום, שישפוט בצדק, ושמו יהיה – ה' צדקנו. נראה לומר שירמיהו דורש את שמו של צדקיהו, המלך העתידי שאמור למשול ביהודה, ורואה בו את התקווה החדשה. בעיני ירמיהו, צדקיהו הוא מלך המשיח הבא, זה שיגאל את העם ויעשה משפט וצדקה בארץ.

כפי שכולנו יודעים, הנבואה הזו לא התקיימה בימי צדקיהו, מכיוון שהיה רחוק מלהיות המלך המשיח. בימי צדקיהו חרבו ירושלים ובית המקדש והנבואה הזו נשארה עומדת ומחכה להתגשמותה. 


סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

שנת ההכרעה במלחמת העולם העתיקה

 

כבר נכנסנו (מפרק כ"א) לעומק ימי צדקיהו, והנה אנו חוזרים אל פרשת הדרכים ההיסטורית - שנת 4 ליהויקים "היא השנה הרִאשֹנית לנְבוּכַדרֶאצַר מלך בבל" (א), שנת ההכרעה במלחמת העולם העתיקה (בכַרכְּמיש, על נהר פרת; מ"ו, ב), כשצבאות בבל הכריעו סופית את שרידי צבא אשור, יחד עם פרעה נְכוֹ המצרי.

על פרשת הדרכים סיכם ירמיהו 23 שנה של שליחותו הנבואית, והיא כתובה לפנינו בעשרים הפרקים הראשונים בספר – הרעה שתיפתח "מצפון" נזכרת בפרק ההקדשה (א', יג-טו), ועוד כמה פעמים היא מופיעה בנבואות התוכחה (='מגילת התוכחות'), אבל "נְבוּכַדרֶאצַר מלך בבל" לא נזכר בפרקים אלו, אפילו פעם אחת. פרק כ"ה הוא הפעם הראשונה שירמיהו קרא בפירוש בשם המלך הבבלי-הכובש, המנצח במלחמת העולם, ואמר – הנה ראו את ה'רעה מצפון' עליה דיברתי והזהרתי 23 שנה ולא שמעתם – לרעה הזאת קוראים 'נְבוּכַדרֶאצַר'!

מרגע זה, אי אפשר עוד לשנות דבר בהיסטוריה - להכרעה ההיסטורית קוראים "כּוֹס התַרעֵלה", וכעת יִמְנֶה הנביא את רשימת העמים אשר ישתו יחד עם ירושלִַם את הכּוֹס, אם יִרצוּ ואם יְמָאֲנוּ.

מכאן ואילך, לא יאמר עוד ירמיהו תוכחות וזעקות לתיקון "בטרם יַחְשִךְ" (י"ג, טז), אלא רק קבלת הדין וכניעה, כי ההכרעה נפלה, והזמן לתיקון ולשינוי חלף.

רק כעבור 70 שנה (לדעתי, מנפילת יאשיהו עד הצהרת כורש, 539-609 לפנה"ס) ייפתחו מחדש שערי גאולה.

19 שנה (שנות יאשיהו, מ-13 עד 31) היה ירמיהו נביא מובהק של אזהרות עם תקוות חזקות, ורק 4 שנים היה ירמיהו נביא שנוא ונרדף על תוכחות זעם נוראיות; אבל רוב הנבואות הן מ-4 שנות הכרעה אלו, ובהן נצרפה דמותו של ירמיהו בתודעת הדורות.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

גם לאחר הגזירה יש סיכוי

Volver al capítulo

הגת המקראית

Volver al capítulo

התקווה לא תצמח מהשארית

 

כבר עמוס (ח', א-ב) ראה במראה הנבואה "כלוב קיץ", דהיינו תאנים, והמשמעות בדבר ה' לעמוס: "בא הקֵץ אל עמי ישראל" – כמו קֵץ-התאנים של סוף השנה, כך הראה ה' לעמוס את קֵץ-שומרון.

אבל לירמיהו הראה ה' "שני דוּדָאֵי (=דוּדים, כלובים) תאנים" (א); טובות מאד – קֵץ עם תקווה; ורעות מאד – קֵץ בלי תקווה; כאן ייאלץ ירמיהו לשַנות דבר שכבר אמר על שני המלכים הגולים מיהודה (בסיכום הנבואי "לבית מלך יהודה"; כ"ב, י-יב; כו-כח) – "אַל תִבכּוּ לְמֵת ואַל תָנֻדוּ לו – בְּכוּ בָּכוֹ לַהֹלֵך, כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו";  

והנה התברר במראה, שדווקא לגלות יהויכין יש תקווה עתידית, וצאצאי יהויכין (=זרובבל) ישובו לארץ, בעוד לנשארים בארץ עם צדקיהו, אין תקווה וסיכוי כלל.

מתוך השינוי הזה אנו יכולים להבין, את גודל התקווה שתלו בצדקיהו. אחרי שחלפה רשעת יהויקים, רודף הנביאים (כמו מנשה), אחרי שהתקיימה נבואת הפורענות על הרעה שתבוא "מִצפון", ואחרי שה' השאיר ליהודה פתח תקווה עם מלך שרצה לשמוע דברי נביאים ותפילתם – מדוע לא יְיַצגוּ התאנים הטובות את השארית בארץ, והתאנים הרעות את הגולים, שלא יראו עוד את ארץ מולדתם?

רק בדבר אחד תלויה עכשיו השארית של צדקיהו – בכניעה של קבלת הדין!

ואולם הרוחות בירושלים סערו – השרים והממשל היו מלאים באנשי יהויקים; אם בימי יהויקים עוד היו שרים חשובים מימי יאשיהו, שיכלו להציל את ירמיהו (כ"ו, כד), הרי דווקא בימי צדקיהו שלטו אנשי יהויקים; צדקיהו היה חלש, ולא יכול לעצור אותם מאשליית המרד הנוסף בבבל – כמו 'ראש בקיר', בעיוורון גמור, מרד מיותר, שיוביל את ירושלִַם לקץ החורבן. התקווה תצמח דווקא מן הגולה.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מי ימשיך את העם?

Volver al capítulo

המדריך המלא לנביאי שקר

 

נביאי שקר מסוגים שונים:

1. נביאי הבעל ה"מנאפים", שגרמו לנפילת שומרון, בדורות שעברו (ט-יג).

2. נביאי שלום 'חֲנֵפים', שהרדימו את אנשי ירושלים באשליית "שלום יהיה לכם". "חזון לִבָּם יְדַבֵּרוּ, לא מפי ה'" (יד-כב); בגללם, לא הקשיבו אנשי ירושלים לאזהרות ירמיהו, ולא עצרו את הדרך הרעה מבעוד מועד.

3. נביאי החלומות הטועים (כג-לב) – הסוג המעניין ביותר – וכי מה ההבדל בין חלום לנבואה? "מה לַתֶבֶן את הבָּר, נְאֻם ה'" (כח) – התבן והבר גדלו ביחד על אותן שיבולים, אלא שחלום כשלעצמו עלול להיות 'קליפה' של נבואה; נבואת האמת היא 'גרעין'. אז איך מבדילים בין חלום לנבואה? האחריות העיקרית לדברי ירמיהו רובצת על החולמים ועל הנביאים עצמם – אם יגיד כל אחד בדיוק את האמת, שהוא היחיד היודע אותה - זה יאמר "חלמתי", וזה יאמר "נְאֻם ה'", יקשיבו לכולם, אבל ייקחו ברצינות יתר את הנביא, שיש לו תביעות ודרישות. תארו לכם רופא משפחה, חכם, מוכשר וידען, שמקבל החלטה רפואית כאילו הוא רופא מומחה. אם יקרה אסון, תחול האחריות על ראש הרופא.

4. נביאי "מַשָׂא ה'" (לג-מ) – זה הגבול הדק ביותר, והקשה ביותר לאבחנה. בספר ישעיהו (י"ג עד כ"ג) יש קובץ שלם של נבואות 'משא', שעיקרן העונש הגדול הצפוי לגויים הרשעים, ובקיצור תמציתי, דברי נחמה וישועה לישראל; והנה, אנו מוצאים נבואות אלה גם בספר ירמיהו עצמו (למשל, הנבואות על בבל), אלא שירמיהו השמיט את מילת הקוד 'משא' – מדוע? כי אנשי ה'משא' בימי ירמיהו הסיקו מנבואות האמת מסקנה מוטעית, לפיה נפילת בבל תתרחש 'בקרוב ממש', וירושלים תינצל. המאבק נגד ה'משא' התנהל רק על השאלה, מתי בבל תיפול.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

בין אמת לפרשנות

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.