קול ברמה נשמע


מעטות הן נבואות הנחמה בספר ירמיהו, אך אחת מנבואות הנחמה המרגשות, המושרות והמוכרות ביותר היא נבואת ירמיהו בפרק ל"א, פס' יד-טו:

"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. 
כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב"

בכיה של רחל אימנו על הגולים מניע את ה' להבטיח שישראל ישובו לארצם. בעקבות פסוק זה, במשך כל הדורות נוהרים המוני בית ישראל לקברה של רחל לבכות על צרותיהם ולבקש ישועה.

מדוע דווקא רחל היא הבוכה על בניה? מדוע דווקא לבכיה ה' נענה?

על כך תוכלו לקרוא בפוסטים ובמאמרים על פרק זה: 'זכותה של רחל', 'קבורת רחל בדרך' ועוד.

Volver al capítulo

למה לא לשתות יין?

"וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן. וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם... וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ" (ירמיהו ל"ה, ה-ח)

 

ושתית היין שמנעם, ממה שידוע מסבתו שמטרף דעת מי שישגה בו כמו שכתוב "כל שוגה בו לא יחכם" (משלי כ', א)...

וסבת גלות עשרת השבטים היה על הרבות שתית היין

כמו שנאמר "הוי עטרת גאות שכורי אפרים" (ישעיהו כ"ח, א) ואמר "הוי גבורים לשתות יין" (שם ה', כב) ואמר "משכימי בבקר שכר ירדפו" (שם, יא).

וגם יהודה ובנימן סבת גלותם - היין

כמו שכתוב "וגם אלה ביין שגו" (שם כ"ח, ז) וכל הענין כמו שכתוב.

וראשון ששתה היין אף על פי שהיה צדיק ותמים נשתכר בו ונתבזה בו.

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

להתרחק מעבודה זרה

 

מה פשרם של האיסורים שהטיל יהונדב בן רכב על צאצאיו לדורות עולם?

בימי הבית הראשון, בעת שעבודה זרה נפוצה בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט, נגררו רבים אחריה מפני שאדם התלוי בגשמים ובאיתני הטבע האחרים, נוטה בסופו של דבר לעבוד אותם ולהאלילם. תופעות אלו מצויות היו הרבה בעם ישראל בתקופת המקרא, ועבודת הבעל ביטאה זאת באופן מוחשי ביותר. הניתוק מהקרקע, אם כן, הוא גם ניתוק מעבודה זרה בכלל. פעמים רבות במקרא מתוארת הטהרה מחטאי עבודה זרה כהליכה למדבר, למקום צייה וצלמוות. כך ניבא ירמיהו "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולֹתיך לכתֵך אחרַי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיה ב', ב) וכן הושע "לכן הנה אנכי מפַתיה והולכתיה המדבר" ורק לאחר מכן "ונתתי לה את כרמיה משם" (הושע ב', טז-יז). שתיית יין מותרת רק אחרי תקופת טיהור במדבר .

אופיים של כל התיאורים האלה חד הוא: ניתוק והימנעות מעבודה זרה, ומעבודת הבעל בפרט.  

התהליך הזה של משפחת הרכבים מתחיל במעשהו של יהונדב בן רכב עצמו, בהוציאו לפועל את תכניתו של יהוא להשמדת בית אחאב אשר עבדו את הבעל (מלכים ב י'). הוא ממשיך בכל דורותיה של משפחה זו, בהקפדה על מצוות אבי המשפחה, המונעות מבני המשפחה את הסתאבותם הדתית. ולפי דברי המדרשים, שורשו של התהליך בעצם מקורהּ של המשפחה  - משבט הקיני, צאצאי יתרו. גם יתרו פרש מכהונת עבודה זרה, כדי להידבק בעבודת ה', יחד עם זרעו של אברהם.

עיון בעומק הדברים מצביע על אפשרות שהקֶשר של ירמיהו לפרשת הרכבים אינו רק בהיותו הנביא הניבא על כך, ומוכיח את העם על העבודה הזרה, אלא ייתכן שיש פה גם קשר אישי. על כך תוכלו לקרוא במאמר המלא.

עוד על האיסורים כדרך להתרחק מעבודה זרה ניתן לשמוע בשיעורה של ד"ר טובה גנזל


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות

Volver al capítulo

לימוד תורה בשמחה ושעשוע

"כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ" (ירמיהו ל', יח-יט)

 

ועל המשכנות הם הבתי כנסיות אמר (יט) "ויצא מהם תודה", ועל אהלי יעקב שהם בתי מדרשות שהם ארבע אמות של הלכה אמר "וקול משחקים", כמה דאת אמר [=כמו שנאמר] "משחקת לפניו בכל עת" (משלי ח', ל).

ועל פי דרכו ירמוז, כי אז לא יהיו מחלוקות שיהיו תלמידי חכמים כעושי מלחמה זה עם זה, כמה דאת אמר [=כמו שנאמר] "בספר מלחמות ה'" (במדבר כ"א, יא), כי אז לא תהיה רק שמחה וקולם קול משחקים ושמחים שלא תהיה "את והב בסופה" (שם), כי אם אהבה מתחלה ועד סוף

 

 

 

אלשיך - ר' משה אלשיך (1507-1600), נולד באדריאנופול, למד אצל ר' יוסף קארו. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם היה דיין, פוסק הלכה ועמד בראש שתי ישיבות. נסמך על ידי ר' יוסף קארו. פירושו על התורה נקרא "תורת משה", ומבוסס על דרשות שלו.

Volver al capítulo

שעבוד טוטאלי

 

תיאור מעשה העם שכבשו בחזרה לעבדות את העבדים שכבר שוחררו הוא קשה. נקל לשער מה הרגיש אותו עבד, אשר לאחר שנים של שעבוד ועבדות זכה לחופש, אך החרות נלקחה ממנו ברגל גסה כעבור כמה חודשים. האם אנו זקוקים לדמיון רב בכדי להבין את מפח הנפש העובר על אותו עבד מסכן? האם אין אנו תופסים באופן המוחשי ביותר את האכזבה המרה, המועקה הקשה והדכאון העמוק של אדם אשר ראה את החלום שהתגשם מתנפץ לנגד עיניו? האם אין אנו חשים בציניות הנוראה של השרים המשחררים את העבדים בעת המצור כאשר העתיד נראה כחסר תקווה ממילא, ושבים וכובשים אותם כאשר ענן המצור מורם מעט. ללא ספק, מדובר בעוול מוסרי ובמציאות חברתית מושחתת ביותר.

אולם, עיקר טענותיו של ירמיהו אינן על הפגיעה בחלשים כשלעצמה אלא על הפרת הברית הנובעת מכך. ישראל הוצאו מבית עבדים על מנת להיות עבדים למקום, ובכך מתבטא הסדר הראוי והנכון בבריאה. העבדות היחידה הראויה היא להיות עבד למלך מלכי המלכים בלבד – אין האדנות ראויה לבשר ודם.

כאשר העם שחרר את עבדיו ונתן להם דרור, ניתן בכך ביטוי וקיום לעקרון החבוי בברית סיני. נדמה היה לרגע שיש סיכוי לקיום מחדש של הברית. ואולם, לא רק שהם לא ניצלו הזדמנות זו כמנוף לחידוש הברית עם הקב"ה אלא עוד הוסיפו חטא על פשע על ידי כיבושם מחדש של החלשים להיות עבדים. הכיבוש מחדש מעיד יותר מכל על יחס השליטה בזולת שנטלו על עצמם תקיפי ועשירי הדור; מעשה ההשתלטות מחדש חייב להיות מנומק בכך שהשחרור הקודם לא היה תקף, דבר הנובע מתפיסה שהנכבשים הינם עבדים בעצם מהותם ולא בני חורין שנקלעו לצרות. הרי אם אין הם עבדים בשורש נשמתם אלא אנשים שמטה ידם, מדוע לא ימשיך השחרור הקודם להיות בתוקף? אמור מעתה, הכיבוש המחודש איננו רק נטילת החירות התעסוקתית וגזל מעשה ידיהם של הנעשקים אלא הוא הפיכתם מבני חורין עבדי המקום לעבדים לבשר ודם במהותם.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

אומרים שהיה פה שמח

Volver al capítulo

בין שתי תחינות

 

הפרק פותח בזמן תחילת מלכותו של צדקיהו, ומיד לאחר מכן מתוארת בקשתו של צדקיהו מירמיהו שיתפלל בעד העם :"וישלח המלך צדקיהו... אל ירמיהו הנביא לאמר: התפלל נא בעדנו אל ה' א-להינו" (ג). צדקיהו והעם נמצאים במצוקה ולכן בוחרים לפנות אל הנביא. ירמיהו מוסר את תשובת ה': "כי אם הכיתם כל חיל כשדים הנלחמים אתכם... ושרפו את העיר הזאת באש" (י). צדקיהו מצפה לשמוע מהנביא נפלאות, אך הוא שומע את ההפך.

הפרק מסתיים בסצנה דומה לזו, רק שהפעם התפקידים מתהפכים. ירמיהו נמצא בבית הכלא, לאחר ששרי צדקיהו כלאו אותו שם על נבואתו הקשה. ירמיהו הוא זה שנמצא כעת בשעת צרה ולכן הוא פורס את תחנוניו בפני המלך: "מה חטאתי לך ולעבדיך ולעם הזה כי נתתם אותי אל בית הכלא?... תפל נא תחנתי לפניך ואל תשבני בית יהונתן הספר ולא אמות שם" (יח-כ). המצב הזה אירוני כל-כך. הנביא שה' איתו, מתחנן בפני צדקיהו להשתחרר מבית הכלא, בעוד המלך עצמו עתיד להירצח על ידי הבבלים. ירמיהו יודע שאין עניין לסמוך על האדם: "ארור הגבר אשר יבטח באדם..." (י"ז, ה), ובכל זאת הוא פונה אל צדקיהו בבקשת עזרה – מדוע הוא לא פונה אל ה'?!

נראה שירמיהו יודע ומבין שצדקיהו הוא מלך חלש, כפי שגם עולה מההתערבות הבוטה של השרים במלכות צדקיהו. במקום לנצל את חולשתו של צדקיהו, כפי שעושים השרים, ירמיהו מתחנן בפניו להשתחרר מבית האסורים. תחינתו של ירמיהו מחזקת את מעמד צדקיהו כשליט. שרי צדקיהו האשימו את ירמיהו ש"אל הכשדים אתה נפל" (=אתה נכנע) (יג), אך האמת שהדבר הפוך, בשעה זו ירמיהו "נכנע" דווקא לשלטון צדקיהו ובכך מחזק אותו.

Volver al capítulo

למי מופנית הנחמה?

 

נבואת הנחמה שבפרקנו מתרכזת בעיקר באותם המכונים יעקב וישראל: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ז); "ואתה אל תירא עבדי יעקב... ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד" (י); "הנני שב שבות אהלי יעקוב..." (יח). מדוע מזכיר ירמיהו את "יעקב", המסמל את עשרת השבטים, מספר כה רב של פעמים?

בפסקה אחרת עוסק הנביא ביהודה: "כי כה אמר ה' אנוש לשברך נחלה מכתך... כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי... כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה'" (יב-יז) מהמשך הכתוב ברור שהנחמה כאן היא ליהודה. אך הנחמה ליהודה נאמרת רק בגלל שציון הגיעה למצב מחפיר: "כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה!" (יז). אין מי שידרוש לציון ולכן ה' נאלץ לנחמהּ.

באופן דומה אנחנו מוצאים את ה"אפליה" בין שבטי ישראל ויהודה בנבואה מימי יאשיהו שמופיעה בתחילת הספר. שם ירמיהו מנבא נבואת נחמה לישראל: "הלך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל..." (ג', יב). אך אחותה יהודה לא זוכה לנבואת נחמה כזאת אלא: "כי כה אמר ה' לאיש יהודה ולירושלם... המלו לה' והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם" (ד', ג-ד).

בימי יאשיהו מתקשה הנביא לנחם את ממלכת יהודה ומתרכז בשיבת שבטי ישראל ארצה. חז"ל ראו בירמיהו כמי שביקש להשיב את שבטי ישראל ארצה: "שירמיה החזירן ויאשיהו מלך עליהן" (מגילה יד ע"ב). כך גם פרק ל' עוסק בעיקר בנחמת ישראל, ובקושי רב מזכיר את נחמת יהודה, שתבוא רק משום "כי נדחה קראו לך ציון היא!" (יז), כל זאת משום שכרגע יהודה מועדת לפורענות ואין מנוס, ובשל כך לא ניתן באמת לנחמה. שבטי ישראל, לעומת זאת, הנמצאים כבר בגלות "מועדים" בימי יאשיהו לנחמה ועל כן ירמיהו יכול לנחמם.

Volver al capítulo

מי אתה חנניה בן עזור?

 

בשנת ארבע לצדקיהו, ירמיהו וחנניה בן עזור מתווכחים ביניהם האם "בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' אשר לקח נבוכדנאצר מלך בבל... ואת כל גלות יהודה... אני משיב אל המקום הזה נאם ה'" (ג-ד). חנניה טוען שגולי יהודה, מגלות החרש והמסגר שבימי יהויכין, יחזרו לירושלים בעוד שנתיים.

ירמיהו לא שמע על כך מאת ה', ויודע מצדו שההיפך הוא הנכון. לצערו פורענות קשה ביותר עתידה להתרחש ביהודה.

בהמשך חנניה משתמש באמצעי בו משתמש גם ירמיהו. הוא שובר את המוטה שעל ירמיהו כאות נבואי המעיד על שבירת עול בבל. ירמיהו עושה דברים דומים במקומות אחרים (נבואת כלי היוצר; נבואת בקבוק החרש; נבואת כוס התרעלה ועוד).

ירמיהו אינו מגיב כלל למופת של חנניה, ונראה כאילו הוויכוח ביניהם לא הוכרע. העם לא יודע למי להאמין: לירמיהו או לחנניה בן עזור? ומסתבר שלא רק העם, גם ירמיהו לא יודע האם חנניה הוא נביא אמת או שקר.

את התשובה לכך הוא מקבל רק מאת ה', ורק לאחר מכן אומר ירמיהו לחנניה בצורה מפורשת ובהירה: "לא שלחך ה' ואתה הבטחת את העם הזה על שקר!" (טו). העימות הזה שבין נביא האמת ונביא השקר מלמד על הקושי בזיהוי הנביא האמיתי. אפילו נביא האמת מסופק אם עומד מולו נביא שקר או נביא אמת, ורק תשובה מה' מתירה את הספק.


סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

אתה עבד לה' או אדון משעבד?

 

ירמיהו מדגיש שכבישת העבדים היא הפרת ברית חמורה ביותר, ובשל כך יגיע החורבן. על איזו ברית מדבר ירמיהו? ומדוע העבדות היא חמורה כל כך?

כאשר מעיינים בפרשת משפטים, הפותחת במצווה לשחרר עבדים, ומסתיימת בכריתת הברית בין ה' לישראל לאחר מעמד הר סיני, מתברר שהברית בסיני נכרתה אמנם על כל המצוות, אך הבסיס לכל המצוות ולקיומה של הברית הוא החירות. האמונה בה' מושתתת על "היציאה מבית עבדים" - היציאה לחירות, והמצווה הראשונה מתוך מצוות הברית של פרשת משפטים היא מצוות שחרור העבדים, המאפשרת חירות לכל אדם מישראל. זהו הבסיס של הברית.

מתוך הבנה זו, ניתן להבין את החומרה הרבה שמייחס ירמיהו למעשה העם בתקופתו. כאשר תופעת העבדות נפוצה בעם ישראל, בניגוד לחוקי התורה, מושמט הבסיס של האמונה בה'.

העבדות פוגעת ב"אנכי ה'" בשני מובנים, משני צידי המתרס:

ראשית - העבדים אינם בני חורין להיות עבדי ה'; ושנית - האדונים עצמם אינם מבינים את משמעות השעבוד שלהם לה', ולכן הם מרגישים את עצמם כאדון היכול לשעבד אדם אחר. העובדה שהם מרשים לעצמם לשעבד אנשים אחרים מעידה לא רק על אי-קיום של מצווה אחת, אלא על הפרת ברית כוללת יותר.

אילו היו ישראל מקיימים את הברית של שחרור העבדים בזמן צדקיהו, רגע לפני החורבן המתקרב, יתכן שהם היו מראים בכך שהם מוכנים לחזור ולהשתעבד לקב"ה. אולם, בכך שהם חזרו לשעבד את העבדים הם הוכיחו שהם מפרים את הברית - לא רק את הברית של צדקיהו, אלא את הברית הכללית יותר בין ישראל לה'.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.