לעילוי נשמת של החייל אילן משה כהן ז"ל En recuerdo de Ilan Moshe Cohen z"l
Donar Mapa bíblico
Es
  • En
  • עב
  • שיעורים
  • Dedicar capítulo o parasha
  • Quienes hacemos el proyecto
  • Sobre el proyecto
  • Tanaj interactivo, Hainu Kejolmim
  • Versiones del Tanaj
  • Facebook
  • Youtube

צריך להיכנע. רק עד מתי?

 

הרוחות הסוערות של המרידות לא נפסקו במות יהויקים ובגלות יהויכין; בין הגולים שררה אווירה של ביטחון חזק בגאולה 'בקרוב ממש' - בבל, שהפכה לאימפריה בבת אחת, גם תקרוס בבת אחת, והגולים יחד עם כלי בית ה', ישובו לירושלִַם.

במחנות הגולים העקורים ישבו אנשים על חפציהם המעטים, באוהלים, וסֵרבוּ לקבל את הדין – הגלות לא יכולה להפוך למציאות קבועה בחיי היהודים! כך אמרו 'נביאים' רבים בקהילות הגולים במחנות; שניים מהם (אחאב וצדקיהו) אף התסיסו את הרוחות עד שמלך בבל שרף אותם באש (כא-כב).

"שְמַעיָהוּ הנֶחֱלָמי" שלח "ספרים" (=איגרות) לכהן הגדול בירושלם, כדי שימשיך את שיטות יהויקים, ויפעיל את עינויי "המַהְפֶּכֶת" (כ'), ו"הצינֹק" נגד "כל איש מְשֻגָע ומִתנַבֵּא" בסגנון התְבוּסתָני כ"ירמיהו העַנְתֹתי" (כו-כז). אכן, ירמיהו ניסה שוב ושוב להוציא את הרוח ממפרשי ההתלהבות והמרד, ואף שלח "ספרים" (א, כה) ביד משלחות ההכנעה הרשמיות של צדקיהו אל מלך בבל, כדי לומר לגולה – "אֲרֻכּה היא" (כח). קל להזדהות עם רוחות המרד - נגד כניעה והשפלות, נגד הצדקת האכזריות הבבלית, בעד חירות ועצמאות. קשה להזדהות עם ירמיהו - אבל אין ברירה!

ברור שהוא צדק; המורדים הטיחו ראש בקיר והביאו לחורבן ירושלם. אבל עד מתי?

היום, כ-2600 שנים אחרי האיגרות ההן של ירמיהו, עדיין מצטטים חכמים יהודים את הוראות ירמיהו כדי להצדיק ישיבת יהודים בארצות נכר – "בְּנוּ בתים ושֵבוּ... קחו נשים והולידו... ודִרשוּ את שלום העיר אשר הִגלֵיתי אתכם שמה, והתפללו בַעֲדהּ אל ה'..." (ה-ז).

היי, ירמיהו דיבר על 70 שנה בלבד (י). אילו אמרנו לו, שיפרשו את דבריו לאלפי שנים, היה אומר כי גם זו נבואת שקר!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

המדריך לגולה

Volver al capítulo

חנניה - נביא אמת שטעה

 

"... אָמַר אֵלַי חנניה בן עזור, הנביא אשר מגבעון..." (א), "ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא לעיני הכֹהנים, ולעיני כל העם העֹמדים בבית ה'" (ה), "ויקח חנניה הנביא את המוֹטָה מעל צַוָאר ירמיה הנביא, וַיִשְבְּרֵהוּ" (י), "חנניה הנביא... ירמיה הנביא..." (יב);

בילדותי חשבתי לתומי, שנביאי שקר היו מתהלכים עם איזו כתובת קעקע על המצח, וכל אחד ראה והבין שנביאי שקר הם – והנה הכתוב מציג את חנניה כנביא שקול לירמיה, וקשה היה מאד להכריע באותו רגע, מיהו נביא האמת.

ירמיהו לא ענה מיד בתחילת העימות שחנניה משקר, אלא אמר: "(הלוואי) אָמֵן! כֵּן יַעֲשֶׂה ה'! (הלוואי) יָקֵם ה' את דבריך" (ו). כיוון, שה' לא התגלה אליו באותו הרגע, ירמיה הלך לדרכו אחרי שבירת העוֹל שהיה על צווארו (יא), מבלי להשיב. תשובתו על מבחן האמת, הצפוי דווקא למי שניבא ישועה ושלום (ט), נשמעת כשיעור בפילוסופיה של הנבואה, בעוד חנניה שבר את העוֹל מעל ירמיהו (י-יא) והִדגים במלוא העוצמה את שבירת העוֹל הבבלי, 'בקרוב ממש'.

אכן, חז"ל למדו מלשון הכתוב, ש"חנניה הנביא" היה נביא אמת שטעה בדברי ירמיהו! (סנהדרין פט עמ' א); באמת, העימות לא היה על שבירת העול של בבל, כי ירמיהו עצמו – באותה שנה (שנת 4 לצדקיהו), שלח את מגילת הנבואות על נפילת בבל – לבבל, והורה לקשור אותה לאבן, ולהשליך אותה לנהר פרת, בקריאה: "ככה תִשקַע בבל..." (נ"א, נט-סד);

העימות היה רק על השאלה מתי זה יקרה – בעוד שנתַיִם וירושלִַם תינצל, או (לאסוננו) רק לסוף 70 שנה. תארו לכם 'נביא', שהיה עומד בערב שנת ה'ת"ש (1939), ואומר, שהנאצים יובסו בתוך שנתיים.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

נביא אמת מול נביא שקר

עוד על אותו עניין ניתן לקרוא בפוסט מתוך שיעורו של הרב אלחנן סמט 'מי אתה חנניה בן עזור?'

Volver al capítulo

כתיבת מגילת איכה

"וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה" (ירמיהו ל"ו, לב)

 

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) איכה הקדמה

ובאי זה זמן נכתבה מגילת איכה? בשנה הרביעית ליהויקים, דכתיב (ירמיה ל"ו, א-ב): "ויהי בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת יי' לאמר קח לך מגלת ספר וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים מיום דברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום הזה"... וכתיב (שם, כג): "ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח" (וכתיב שם, כז-כח): "ויהי דבר יי' אל ירמיהו אחרי שרף המלך את המגלה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר שוב קח לך מגלה אחרת וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים" וגו', (וכתיב שם, לב): "וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הסופר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה" -

"ויכתב" - זו פרשת "איכה ישבה בדד" (איכה א').

"ועוד נוסף" - זו פרשת "איכה יעיב" (שם ב').

"דברים" - זו פרשת "איכה יועם זהב" (שם ד').

"רבים" -  זו "אני הגבר" (שם ג')...

"כהמה" - זו פרשת "זכור יי' מה היה לנו" (שם ה') כנגד אלפא ביתא כ"ב פסוקים איכה.

 

 

 

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

מה התרחש בשנה החמישית ליהויקים?

 

פרק ל"ו עוסק רובו ככולו בכתיבת מגילת התוכחות שנאמרו מימי יאשיהו ועד ימי יהויקים בתקווה שהעם ישוב בתשובה. ברוך בן נריה כותב את הספר בציווי ירמיהו בשנה הרביעית ליהויקים, וקורא אותו בשנה החמישית ליהויקים: "ויהי בשנה החמישית ליהויקים... בחדש התשיעי קראו צום.. ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו..." (ט-י)

מה מיוחד בשנה החמישית ובחודש התשיעי? מדוע הכתוב מדגיש תאריך זה? מעבר לכך, העם קובעים צום בזמן זה, מה שלא מצאנו במקום אחר בספר ירמיהו - מדוע קבעו צום, ומדוע דווקא בתאריך זה?

הכרוניקות הבבליות יסייעו בידינו להבין את ההקשר של סיפור קריאת המגילה וקביעת הצום בחודש התשיעי, חודש כסלו. בכרוניקה הבבלית מופיע כך:

"בשנה הראשונה של נבכודראצר בחודש סיון הוא ערך את צבאו... הוא התקדם לעיר אשקלון ותפס אותה בחודש כסלו. הוא תפס את מלך אשקלון ובזז את העיר..." (מתוך D.J Weisman, Chronicles of chaldaean Kings, London 1956, עמ' 69)

כפי שעולה מהכרוניקה הזאת, נבוכדראצר כבש את אשקלון בשנה הראשונה למלכותו בחודש כסלו, הוא החודש התשיעי. אמנם השנה הראשונה של נבוכדראצר היא שנתו הרביעית של יהויקים, בה הבבלים ניצחו בקרב כרכמיש והכריעו את אשור, אך כנראה שחודש כסלו הוא כבר השנה החמישית של יהויקים. כך מובן מדוע יש פער בין כתיבת הספר בשנה הרביעית למלכות יהויקים והקראתו רק בשנה החמישית בחודש התשיעי. בשנה הרביעית ליהויקים, הבבלים ניצחו והפכו לאימפרייה של המזרח התיכון ועל כן ה' מצווה את ירמיהו לכתוב את הנבואות בספר. בשנה החמישית למלכות יהויקים בחודש התשיעי, חודש כסלו, לאחר כיבוש אשקלון, העם קובע צום מתוך פחד שהבבלים יגיעו במהירות גם לירושלים ואז גם נקראת המגילה. 

קביעת הצום וקריאת המגילה דווקא בשנה החמישית ליהויקים מהותיות – ה"גוי מצפון" קרוב מתמיד ליהודה, והוא נושף בערפה.

Volver al capítulo

הזקנים - בעד מי אתם?

 

משפט ירמיהו מתנהל בעקבות הדברים החריפים שאמר ירמיהו בבית ה' "ונתתי את הבית הזה כשלה" (ו) בכמה שלבים, עד שמגיעים "אנשים מזקני הארץ" (יז), ומביאים תקדימים למקרה של ירמיהו.

התקדים הראשון - מיכה המורשתי ניבא בימי חזקיהו על חורבן המקדש, וחזקיהו - במקום להכניס אותו לכלא או להורגו ערך ביהודה תשובה המונית שהובילה לדחיית הפורענות.

בפסוק כ הזקנים עוברים ועוסקים בסיפור דומה, שבו הדין היה שונה לחלוטין. אוריהו בן שמעיהו (שכנראה אנחנו לא יודעים עליו דבר) ניבא "ככל דברי ירמיהו" (כ), לאחר מכן ברח מצרימה, ויהויקים תפס אותו והרג אותו.

למי הזקנים מנסים לדמות את ירמיהו – למיכה או לאוריהו? או במילים אחרות, לדעתם, מה דינו של ירמיהו – לחיים או למוות?

נראה שהזקנים מעוניינים להשוות את ירמיהו דווקא לאוריהו ולא למיכה. המקרה של אוריהו קרוב יותר לשומעים – זהו מקרה מימי יהויקים, שארע כנראה, לא מזמן. אוריהו בניגוד למיכה מנבא בדיוק את מה שניבא ירמיהו: "וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו" (כ). כמו כן הזקנים לא מבקרים את הדין שחרץ יהויקים על אוריהו ורואים בכך לכאורה מעשה לגיטימי.

כל זה מתחבר לסיום הפרק: "אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אתו בידי העם להמיתו" (כד) הזקנים מצליחים לשכנע את העם שדין ירמיהו כדין אוריהו, על אף שלפני כן העם היה נגד הריגת ירמיהו: "ויאמרו כל השרים וכל העם... אין לאיש הזה משפט מות, כי בשם ה' א-להינו דבר אלינו" (טז)

כך הזקנים מצליחים להתל בכולם – הם מנסים לערוך משפט צדק עם תקדימים, אך מאחורי הקלעים מגמתם הייתה ברורה – "משפט מות לאיש הזה".

עוד על השאלה האם היה כאן משפט צדק עיינו בפוסט מאת ד"ר חגי משגב

Volver al capítulo

הכל כדי למנוע את החורבן

 

בתפיסתנו המצור הוא השלב שבו כמעט וכבר אין דרך חזרה, אך בעת התרחשות הדברים, העניינים מתנהלים אחרת. צדקיהו פונה לירמיהו בבהלה ומבקש ממנו עצה. ירמיהו אומר לו דברים מפתיעים: "אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר הזאת לא תשרף באש וחיתה אתה וביתך. ואם לא תצא אל שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש ואתה לא תמלט מידם" (ל"ח, יז-יח)

כבר שמענו בעבר את ירמיהו קורא לצדקיהו להיכנע לבבל: "הנני נתן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות. הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר. והיוצא ונפל על הכשדים הצרים עליכם – יחיה [וחיה]" (כ"א, ח-ט) וכך גם נאמר בפרק ל"ז. אך בשני המקומות האלו מאוד ברור מה גורל העיר: ".. ונלחמו על העיר הזאת ולכדה ושרפה באש" (ל"ז, ח). כיצד ירמיהו מתנה את מניעת שריפת העיר בכניעת צדקיהו לבבלים?!

מסתבר שירמיהו מנסה להראות לעם ולמלך שתמיד יש אפשרות לבטל את גזרת החורבן. בימי יאשיהו ויהויקים ירמיהו קרא לחזרה בתשובה בהזדמנויות שונות. העם לא חזר בתשובה, ולכן מזכיר ירמיהו לעם את דרך החיים ואת דרך המוות. משזה לא מועיל, מנסה ירמיהו בהזדמנות האחרונה להציל את העיר: צדקיהו צריך להיכנע, זה הכול.

אך צדקיהו מתנהג באנוכיות: "אני דאג את היהודים... פן יתנו אתי בידם והתעללו בי" (ל"ח, יט). צדקיהו לא מוכן להיכנע ולהציל את העיר, רק משום הפחד שיתעללו בו. ירמיהו מדגיש: "שמע נא בקול ה' לאשר אני דבר אליך וייטב לך ותחי נפשך" (שם, כ). כל זה לא מועיל, והפרק נחתם במילים המצמררות: "והיה כאשר נלכדה ירושלם....." (שם, כח). החורבן מגיע.

Volver al capítulo

עוד ישמע בערי יהודה


בכמה מקומות מתאר ירמיהו את השבתת השמחה מירושלים בזמן החורבן, על ידי תיאור ביטול שמחת הנישואין: "וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (כ"ה, י).

כנגד זה, נבואת הנחמה של ירמיהו בפרקנו (פס' י-יא) משתמשת בדיוק באותן מילים, המתארות את שמחת הנישואין, כדי להראות את המהפך שיחול בעת הגאולה:

"כֹּה אָמַר ה' עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה

אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה

בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם

הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה: 

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת

כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'

כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה'"


השיר הידוע, המושר בכל חתונה, משתמש במילים המודגשות מתוך הפסוקים הללו.  

הנישואין הם שמאפשרים את המשכיות קיומו של עם ישראל, ולכן שמחת הנישואין היא המאפיינת את גאולתם של ישראל.


לחן: עממי   ביצוע: להקת מנגינות  

Volver al capítulo

Pages

  • « first
  • ‹ previous
  • …
  • 1428
  • 1429
  • 1430
  • 1431
  • 1432
  • 1433
  • 1434
  • 1435
  • 1436
  • …
  • next ›
  • last »
x
  • Herzog----
  • Masuah------
  • United
  • AMIA----
  • Vaad ha ji
  • FEJA
  • Dedicar capítulo o parasha
  • Hainu Kejolmim
  • Quienes somos
  • Sobre el proyecto

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.