התפילה הנבואית האחרונה
נבואות נחמה מופלאות נאמרו בשעות הקשות ביותר*, כמו הקנייה ההזויה של שדה חֲנַמאֵל עם כל השטרות ולפי כל הכללים, בשעה ששוק הנדל"ן עמד על מחירי אפס, רגע לפני החורבן והגלות.
בתפילה האחרונה של הנביא התפרץ הפער הזועק בין הנבואה - "עוד יִקָנוּ בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת" (טו) לבין המציאות המרה - "והעיר נִתְנה ביד הכשדים הנלחמים עליה" (כד).
על התפילה הנבואית - מאברהם עד ירמיהו - כתבנו (לעיל, פרק ט"ו) - עתה נתבונן בתפילה הנבואית האחרונה**, שיש בה סיכום נבואי, ומתכון ראשון לתפילות הקבע, לדורות הבאים.
(שבח הבּוֹרֵא)
הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ
בְּכֹחֲךָ הגדול ובִזְרֹעֲךָ הנְטוּיה,
לא יִפָּלֵא מִמְךָ כל דבר;
(שבח הגְמוּל)
עֹשֶׂה חסד לאלפים, ומשלם עֲוֹן אבות אל חֵיק בניהם אחריהם,
הא-ל הגדול - הגבור - ה' צ-באות שמו;
גְדֹל העֵצה ורַב העֲליליָה,
אשר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת על כל דרכֵי בני אדם
לתת לאיש כִּדרכיו, וכִפרי מַעֲלָלָיו;
(שבח יציאת מצרים)
אשר שַׂמתָ אֹתוֹת וּמֹפתים בארץ מצרים…
ובישראל, ובָאדם…
וַתוֹצֵא את עַמךָ את ישראל מארץ מצרים...
(שבח הארץ)
וַתִתֵן להם את הארץ הזאת אשר נִשבַּעתָ לאבותם…
ארץ זָבַת חלב ודבש;
(וידוי)
וַיָבֹאוּ ויִרְשוּ אֹתהּ, ולא שמעו בקוֹלֶךָ, ובתורתך לא הָלָכוּ,
את כל אשר צִויתה להם לעשות - לא עשו.
וַתַקְרֵא אֹתָם את כל הרעה הזאת;
(זעקה)
הִנֵה הסֹלְלוֹת בָּאוּ העיר לְלָכְדהּ,
והעיר נִתְנהּ ביד הכַּשְׂדים הנלחמים עליה…
וַאשר דִבַּרתָ היה, והִנְךָ רֹאֶה
(תמיהה)
ואתה אמרת אֵלַי א-דני ה': קְנֵה לך השדה בכסף והָעֵד עֵדים?!
והעיר נִתְנה ביד הכַּשְׂדים!
_______________________________
* תזכורת לפרקי הנחמה בישעיהו
** ביחזקאל ובנביאי בית-שני אין תפילות נבואיות, כי המסך כבר ירד
באדיבות אתר 929
בזכות הנשים
בתחילת ספר שמות נשים דומיננטיות – המְיַלדות שִפרה ופוּעה הצילו את הילדים, וידעו להתחכם עם פרעה; בת לוי אֵם משה, אחותו ובת פרעה, מְחַיות, הצילו וגִדלוּ את משה; בנות כהן מדין רָעוּ את צאן אביהן; צפורה מָלה את הילד והצילה אותו - הנשים במצרים, הן היולדות והן המצילות.
ברוח זו של גאולת ישראל התלויה בנשים, קָשַר ירמיהו בין קיבוץ הגלויות והשיבה לארץ, לבין מַהפֵּכה פמיניסטית המונית, העתידה להתחולל -
"הַציבי לָך צִיֻנים...
שוּבי בְּתוּלַת ישראל,
שֻבי אל עָרַיִךְ אלה
עד מתי תִתחַמָקין הבת השוֹבֵבה (מלשוב אל הארץ ביוזמתך),
כי ברא ה' חדשה בארץ
נקבה תסובב גבר" (כ-כא);
רש"י ורד"ק (שם) פירשו, שה' יְשַנֶה את הנוהַג, שאיש מְחַזֵר אחרי אשה, לנוהַג חדש שאשה מְחַזֶרֶת אחרי איש שיִשָׂאֶנה; אז, כנסת ישראל לא תוכל עוד להתחמק מלשוב לארץ, ותחדל מלחכות שה' יחזיר אותה - כנסת ישראל תשוב מעצמה, וכך תשוב אל ה'.
לנגד עינינו הנפעמות מתחולל נס קיבוץ גלויות, ובמקביל, מהפכה פמיניסטית עולמית - גם בעם ישראל קמות נשים רבות, ומבקשות ללמוד תורה ולעבוד את ה' (כמו הגברים, ולפעמים אף יותר מהם); רבים מן הרבנים חוששים מן 'המראות הצובאות' האלה (שמות ל"ח, ח), ומי יגיד להם דברי רש"י, ש'אלו חביבות לפני ה' יותר מן הכל'.
כל זה הוא חלק ממהפכה עוד יותר מקיפה לפי ירמיהו (לב-לג) - תורת ה' מתוך הלב, מתוך רצון ובלי כפייה, "ולא יְלַמדוּ עוד איש את רעהו... לֵאמֹר: דְעוּ את ה', כי כוּלם יֵדעוּ אותי למִקטַנָם ועד גְדוֹלָם, נְאֻם ה'...".
גם את זאת אנו מתחילים לראות – דעת ה' מתוך רצון פנימי ושמחת הלב.
באדיבות אתר 929
להרוס ולהתחיל מחדש
בשעה שירושלים הייתה נתונה במצור, והעם דאג וחשש - הנביא ירמיהו פנה אל העם ואל המלך צדקיהו וניסה לשכנעם לצאת מחומות ירושלים ולהיכנע למלך בבל.
תגובת ראשי העם לקריאתו של ירמיהו צפויה - הם חוששים שדבריו ירפו את ידי העם.
ואכן, דבריו של ירמיהו אינם ברורים: מדוע ירמיהו מנסה לשכנע את העם להיכנע לאויב? לכאורה, נבואה זו עומדת בניגוד למסר הגבורה היהודית, שכולנו אמונים עליו, לפיו יש לבטוח בחסד ה' ובהשגחתו על ישראל! מדוע אין ירמיהו קורא לעם לשפר את דרכיהם, ומבטיח להם שיישארו בארצם אם יחזרו בתשובה?
מסתבר, שירמיהו היה בטוח שירושלים תיחרב, ולא ראה ערך בהמשך מלכות ישראל כפי שהיא. זה היה ההבדל הבולט בין נבואת ירמיהו לבין נבואתם של נביאי השקר: נביאי השקר ניבאו על גאולה קרובה, ואילו ירמיהו ניבא שהגאולה תחל רק שבעים שנה אחרי החורבן. ירמיהו שב ומדגיש שהגאולה אינה עומדת בפתח, וכי העם יכול להתיישב באורח כמעט-קבוע בארצות שיגלה אליהם.
שבעים שנות הגלות הם הזמן הדרוש כדי שימותו כל בני הדור הזוכרים את ירושלים בניוולה.
לאחר החטאים החמורים של ערב חורבן הבית, יש צורך לפרק את הממסד הקלוקל לחלוטין ולהקים דור חדש. בדומה לדור יוצאי מצרים, המומת כולו במדבר - אף הדור שראה את הבית הראשון צריך למות לפני שיוקם הבית השני.
נבואת ירמיהו אינה מכילה קריאה לחזרה בתשובה ולתיקון, אלא מנבאת הרס, חורבן, ולידה מחודשת. נבואתו מתייחסת לממסד - שצריך להישמד ולצמוח מחדש, ולא ליחידים - שצריכים אמנם לחזור בתשובה ולהינצל. ירמיהו קורא לכניעה למלך בבל, כדי שהממסד יתפרק. הקב"ה לא מאס בישראל, אך רק אחרי שהעם ישוב ויקים שלטון של צדק - רק אז יוכל לשוב ולשלוט בירושלים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון
שיבת ישראל ויהודה
המסכת הרביעית בספר ירמיהו (פרקים ל' עד ל"ג) היא מסכת גאולה, וירמיהו קיבל ציווי מיוחד לכתוב אותה "אל ספר" (ל', ב) כסֵפֶר עֵדוּת, לעתיד.
לא רק יהודים ישובו לארץ יהודה, אלא בני יעקב כולם, ישראל ויהודה (ל', ג), ובהרי שומרון ואפרים יקראו "קוּמוּ ונַעלֶה ציון אל ה' א-לֹהינו" (ל"א, ג-ה). החזון של חזקיהו ויאשיהו להקים מחדש את מלכות דוד עִם עַם ישראל כולו, עומד כאן במרכז. ירמיהו חזר אל נבואתו מימי יאשיהו (ג', ו-יח), והפך אותה לנבואה מכוננת עתיד.
"רחל מְבַכּה על בניה, מֵאֲנה להִנָחֵם..." – "מִנעי קוֹלֵך מִבֶּכי... ושבו בנים לגבולם" (ל"א, יד-טז). במהלך הדורות, קבר רחל סופח אל בית לחם יהודה, והפכו אותה ל'אֵם יהודיה', אבל בניה של רחל הם יוסף ובנימין, עם אפרים ומנשה, הישראלים! עליהם היא בכתה, על 'עשרת השבטים', וירמיהו עם הקשר האישי שלו לאפרים ולשילֹה, העצים את בכיה של רחל.
מתי שבו ישראלים לגבולם? יש מחז"ל (רש"י לעזרא ב', סד, לפי סדר עולם) שסברו ששיבת ציון בימי זרובבל כללה כ-12 אלף משאר שבטי ישראל, כי הפירוט של אנשי יהודה ובנימין מסתכם רק בכ-30 אלף, ועליית זרובבל כולה מנתה 42360 איש (גברים).
אבל בכל ימי בית שני הישות המוכרת הייתה 'יהודה'. 'ישראל', עם ישראלים וישראליות, חזרו לתודעה רק בימינו. גם קיבוץ גלויות "מארץ צפון... מִיַרכְּתֵי ארץ" (ל"א, ז) מתחולל רק בימינו, והחזון הציוני יונק בוודאות מנבואות הגאולה בירמיהו (ובנביאים אחרים)* על איחוד מחודש של יהודה וישראל.
'מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל'.
___________________________________
* ישעיהו י"א, יא-טז; הושע ב', א-ג; יחזקאל ל"ז, טו-כב – בחזון שני העצים שחוברו לעץ אחד.
באדיבות אתר 929
עד כמה התאמץ עבד מלך למען ירמיהו?
"וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן: וַיֵּצֵא עֶבֶד מֶלֶךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ..." (ירמיהו ל"ח, ז-ח)
דעת מקרא לספר ירמיהו פרק ל"ח
וישמע עבד מלך הכושי - עבד מלך - כך שמו...
הכושי - איש מארץ כוש, שמדרום לארץ מצרים.
מלכי ישראל החזיקו משרתים מעמים אחרים. כנראה סמכו המלכים על משרתים מארץ נכר שיהיו נאמנים למלך ולא יתנו ידם למורדים.
והמלך יושב בשער בנימין - בית המלך היה בדרומה של העיר ושער בנימין היה בחומתה הצפונית. כנראה, יצא צדקיהו לשם כדי שיוכל לעקוב אחרי מהלך הקרבות ולהתיעץ עם ראשי הצבא.
ויצא עבד מלך מבית המלך - ההליכה מבית המלך לשער בנימין היתה כרוכה בסכנה, מפני שכל הנמצא בחוץ היה עשוי להפגע בחץ או באבן שירה האויב לתוך העיר. אלא שבא עבד מלך וסכן בנפשו, משום שרצה להציל את ירמיהו, ולא המתין עד שישוב המלך לביתו, שמא בינתיים ישקע ירמיהו בבוץ וימות.
דעת מקרא - מפעל פרשנות לתנ"ך, שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק. ייחודו של הפירוש הוא בלשונו הבהירה, ובשילוב בין פרשנות מסורתית לממצאי המחקר התנכ"י המודרני (התואם את המסורת), בעיקר בתחומי הגיאוגרפיה והארכיאולוגיה של ארץ ישראל. מחברים רבים השתתפו בכתיבת ספרי דעת מקרא. הפירוש לספר ירמיהו נכתב על ידי ד"ר מנחם בולה.