גורי טרף

 

סדרת המשלים הנבואיים בספר נמשכת, ובפרק י"ט הנביא יחזקאל מתאר את תהליך הידרדרותה המדינית של יהודה בשנותיה האחרונות באמצעות אלגוריה מעולם החי והצומח. בשונה ממשלים אחרים, מטרת המשל כאן מוגדרת בפתיחה ובסיום – קינה על נשיאי ישראל. חלקה הראשון של הקינה (ב-ט) כולל משל מעולם החי המתאר לביאה וגוריה. הגורים מסמלים את מלכי יהודה האחרונים - ׳גור אריה יהודה׳, הנלכדים בידי זרים. החלק השני (י-יד) כולל משל נוסף מעולם הצומח, המקונן על גורלה של יהודה ועל צדקיהו מלכה האחרון.

א. שני הגורים מאופיינים בכך שלמדו לטרוף טרף אדם (ג, ו). מה משמעות איפיון זה? עיינו בפירושי רש"י ורד"ק ועמדו על ההבדל ביניהם בפירושו.

רש"י: ׳אדם אכל - גוזל את ישראל... ולפי המשל כל חיה שטעמה טעם בשר אדם מתגרה באנשים לעולם׳.

רד"ק: ׳וילמד לטרף טרף אדם אכל - למד זה הכפיר לטרוף טרף עד שאכל אדם, כי הארי או הכפיר רוב טרפו בחיות ופעמים טורף גם האדם. כן יהואחז נלחם בגדול ממנו והוא מצרים כמו שפירש בספר מלכים ובעבור זה אסרו פרעה נכה׳.

ב. תיאורו של הגור השני ארוך ומפותח יותר מזה של הגור הראשון. השוו בין התיאורים ועמדו על יתרונו של הגור השני, התייחסו לתיאור התפתחותו ולתיאור לכידתו. תיאור הגור הראשון מתאים לתיאורו של יהואחז, ראו מל"ב כ"ג,לא-לד. הגור השני מסמל ככל הנראה את יהויקים, ראו דברי הימים ב ל"ו,ה-ז.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

התשובה בספר יחזקאל

 

אחת השאלות המרכזיות בעניין התשובה, בה עוסק כמעט כל מי שדן בעניין התשובה, היא שאלת היחס שבין מעשה האדם ובין החסד הא-לוהי: האם תהליך התשובה מתמקד בעיקר במאמץ האנושי והאדם זוכה בתשובה בדין, לאור השינוי שחל בו, או שמא המוקד הוא בחסד הא-לוהי כאשר תפקיד האדם הוא בעיקר להתחנן ולבקש סליחה ומחילה.

פעמים רבות אנו מגלים שדיונים המעסיקים הוגים בני דורנו, העסיקו גם את חכמי ימי הביניים, אמוראים ותנאים ואף את הנביאים השונים. נדמה שהשאלה בה אנו עוסקים היא דוגמא יפה לכך.

יחזקאל מרבה לעסוק בשאלות הקשורות לתורת הגמול, לשכר ולעונש. בהקשר זה הוא עוסק גם בשאלת היתכנות התשובה. בפרק י"ח מתמודד יחזקאל עם טענת העם הבאה לידי ביטוי במשל:

מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה (ב)

העם טוען ולמעשה מתלונן, באמצעות משל, על כך שהבנים יענשו על חטאי האבות. בתגובה יחזקאל קובע נחרצות: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת" (ד). יחזקאל ממשיך בתיאור ארוך של איש צדיק שהוליד בן רשע, וקובע שזכות אביו לא תעזור לו, ובתיאור של איש רשע שהוליד בן צדיק וקובע שאף במקרה זה הבן לא ייענש בשל חטאי אביו ו"צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תּֽהְיֶ֔ה" (כ).

לאחר מכן עובר יחזקאל לתיאור של אדם שהוא בעצמו היה רשע ואז שב מכל חטאיו ומתאר אף מציאות הפוכה. גם במקרה זה קובע יחזקאל: העבר אינו חשוב אלא רק ההווה.

התפיסה העולה מדבריו של יחזקאל היא שהשתנות האדם זה מה שקובע. מה שהיה לא חשוב אלא רק מה שיש כעת. נדמה שההנחה המובלעת בדבריו של יחזקאל היא שהתשובה ממוקדת במעשיו של האדם. אם האדם השתנה הרי שהוא אדם חדש, לטוב ולרע, ומעשיו בעבר אינם נלקחים בחשבון.

תפיסה שתדגיש את החסד הא-לוהי לא תוותר כל כך מהר על העבר של האדם ותדגיש את הצורך בבקשת סליחה ומחילה על שנעשה. תפיסה זו באה לידי ביטוי באופן מובהק בספר יונה שכל כולו נשען על ההנחה שהתשובה מבוססת על חסד א-לוהי המאפשר מחילה וסליחה גם כאשר התשובה מהירה ומפוקפקת.


סוכם מתוך שיעור שהועבר בישיבת הר עציון. לשמיעת השיעור המלא.

להרחבה ראו גם את מאמרו של איתמר ניצן 'התשובה – בין יונה ליחזקאל'. 

Volver al capítulo

יצחק

יצחק אבינו מייצג את מידת הגבורה, המסמלת תנועה של התכנסות ושמירה פנימה.

אברהם הוא איש החסד הפורץ החוצה, לעומת זאת, יצחק מתכנס פנימה. הוא אינו עוזב את הארץ, לא על מנת לחפש אישה וגם לא בשעת הרעב. הוא לא פורץ דרכים חדשות כמו אברהם ואף לא מקים משפחה גדולה כמו יעקב. ייעודו הוא לשמר את מה שבנה אביו.

מימד השמירה על הקיים בא לידי ביטוי גם במאבקים שיש לו עם אנשי אבימלך על הבארות. אברהם הוא זה שחפר את הבארות, ויצחק נקרא לשמור עליהן מפני הפלשתים.   

ייעוד ותפקיד זה יכול גם להסביר את המחלוקת בין יצחק ובין רבקה בשאלה מי יוביל בדור הבא: יעקב או עשו? יצחק אוהב את עשו "כי ציד בפיו" (כ"ה כח) ואילו רבקה אוהבת את יעקב עליו נאמר "איש תם יושב אהלים" (שם,כז). מה מצא יצחק דווקא בעשו, איש השדה המחוספס? הרב יואל בן נון קישר עניין זה למאבק עם הפלשתים. עיקר דאגתו של יצחק היא לראות כיצד מפעלו של אביו ממשיך להתקיים. מן הסתם היה זה עשו שבעיקר עזר ליצחק בחפירת הבארות המחודשות ובמאבק מול פלשתים. .

כולנו מכירים דמויות של 'חסד', פורצות דרך הממוקדות בחיפוש דרכים חדשות ואנשים חדשים. מנגד, מסתובבים ביננו רבים המייצגים את מידת הגבורה ועיקר ייעודם הוא בשמירה על הקיים. שתי התנועות הללו, שלא ניתן לוותר על אף אחת מהם, קיימות גם בכל אחד ואחד והאדם נקרא למצוא את האיזון הנכון בניהם.  

Volver al capítulo

יעקב

סיפור חייו של יעקב הוא קשה ומורכב, החל בהתמודדות עם עשיו, דרך התמודדויות רבות, עד למכירת יוסף וירידתו למצרים. יעקב יורד לתהומות עמוקים ביותר, מתמודד ונאבק, אך זה איננו המימד היחיד של חייו; בכל מהלך משמעותי מתגלה אליו ה' ונותן לו חזון משמעותי:

היציאה לחרן איננה רק כבריחה מעשיו, אלא עם יעוד למציאת אישה, ומלווה בברכת ה'.

החזרה לארץ ישראל איננה רק מפחד מפני לבן, אלא היא מלווה בהתגלות ה' אליו.

ההגעה לבית אל איננה רק מחשש שאנשי שכם יהרגוהו, אלא גם מתוך צו ה' לחזור לבית אל,

גם ירידתו למצרים איננה רק כדי לראות את יוסף, ודברי ה' מלווים את הירידה למצרים ומשווים לה מימד משמעותי.

יעקב יוצא אל הגלות, יורד אל המקומות הכי בעיתיים ומורכבים של המציאות ומתמודד איתם בעצמו, באופן אנושי ועצמאי. פן זה של חייו משתקף בשמו "יעקב". אך בתוך ליבו, באופן הפנימי והמהותי ביותר, מלווה אותו כל הזמן החזון הגדול, ומשום כך הוא נקרא בשם הנוסף "ישראל".

נראה שדווקא משום כך יעקב הוא תחילתו של עם ישראל. ההתמודדות עם המציאות על כל צדדיה, הקשים והבעייתיים ביותר, ועם זאת החזון הגדול המלווה לכל אורך הדרך - זהו היסוד המאפיין את עם ישראל, בני יעקב.

 

Volver al capítulo

שאלת הגמול

 

שאלת הגמול הבין דורי הטרידה את דור החורבן, ויצרה תחושה של ייאוש וחוסר תקווה לעתיד בשל עוונות הדורות הקודמים, וממילא גם קעקעה את אפשרות התיקון והתשובה. המשל כאן הוא משל שמקורו בלשון העם, המבטא את התפיסה הרווחת בקרבם: ׳אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה׳. כנגד משל זה קובע הנביא: ׳הֵן כָּל הַנְּפָשׁותֹ לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה, הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת׳ (ד). האחריות האישית והבחירה החופשית של כל אדם באשר הוא, היא העיקרון היסודי החורז את הפרק.

א. חלקו הראשון של הפרק (א-כ) עוסק בשאלת הגמול הבין דורי. הוא בנוי ממסגרת (פסוקים א-ד ו-כ) השוללת את טענת העם, ומהדגמת עיקרון הגמול האישי באמצעות שושלת בת שלושה דורות: סב צדיק (ה-ט), אב רשע (י-יג) ונכד צדיק (יד-יט). עיינו בתיאור הראשון ושימו לב למעשים שבאמצעותם בוחר הנביא לתאר את צדקותו של האיש. מה מאפיין את המעשים הללו?

ב. הנביא מציב בתחילת החלק הראשון ובסיומו את דרך ההשגחה האלוקית - ׳הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת׳, המנוגדת לסיסמא הרווחת בעם - ׳אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה׳. מדוע נאבק הנביא בסיסמת העם? עיינו בדברי רש"י: ׳כך דרכו של הקדוש ברוך הוא האבות חוטאים והבנים לוקים. שהרי כמה שנים חטאו מלכי ישראל קודם שגלו, ואף אנו לא נדאג ללקות בעוונינו׳.

כיוון אחר עולה מדברי העם בסוף מגילת איכה (ה׳,ז): ׳אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ׳ – כיצד ניתן להסביר את ההתנגדות לסיסמת העם לאור נימת הייאוש שבקינה? (ראו את הקשרם של הדברים בקינה)

ג. בעוד שחלקו הראשון של הפרק עוסק בזיקתו של האדם לאבותיו, חלקו השני של הפרק מדגיש את עניין הגמול הפרטי ביחס לאדם עצמו. שימו לב לביטוי החוזר פעמיים מצד ה׳ (כג,לב), ולויכוח בינו ובין העם (כה, כט). עקבו גם אחרי השורש ׳שוב׳ המשמש מילה מנחה בפרק. מהו העיקרון של תורת הגמול המוצג בחלק זה, ומדוע העם מתנגד בעוצמה רבה לעקרון זה?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

אחרית ימי ממלכת יהודה

 

בנבואה זו מתאר יחזקאל, באמצעות משל מעולם החי והצומח, את המאורעות באחרית ימי ממלכת יהודה: גלות יהויכין, המלכת צדקיהו ומרידתו בבבל (א-י). בהמשך מוכיח הנביא את ממלכת יהודה על הפרת הברית עם נבוכדנאצר (טו-כ) וחוזה תוצאות חמורות למרידתו של צדקיהו במלך בבל. הנבואה נחתמת בדברי נחמה המבשרים על שיבת ציון (כב-כד).

א. עיינו במסכת האירועים ההיסטוריים הנוגעים באחרית ממלכת יהודה ועומדים ברקע המשל: מל"ב כ"ד,ח-כ; כ"ה,א-ז.

1) הנשר הראשון במשל (ג) מסמל את נבוכדנאצר מלך בבל, ואילו הנשר השני (ז) מסמל את פרעה מלך מצרים. עמדו על ההבדלים בדרך בה מתאר הנביא כל אחד מהם.

ב) הגליית יהויכין מתוארת בפסוק ד, והמלכת צדקיהו מתוארת בפסוק ה – במה נבדלים שני מלכים אלה לפי המשל? חשבו כיצד מבטאים הסמלים במשל את השינוי שחל בממלכת יהודה בעקבות ההגליה. תנו דעתכם לתיאורה של ממלכת צדקיהו כגפן: במשל (ה-ו) ובנמשל (יד).

ב. חטאו של צדקיהו מתואר פעמיים בפרק: טו-טז; יט-כ. עמדו על הפן השונה המודגש בכל אחד מהתיאורים.

ג. בחלקו האחרון של הפרק (כב-כד) מופיעים דברי נחמה לעתיד. מעשי ה׳ בחלק זה מקבילים למעשיו של נבוכדנאצר בתחילת הפרק, אולם ניכרת המגמה השונה בכל אחת מהפעולות הללו. השוו בין הפעולות השונות וחשבו כיצד מתבטאת בהן המגמה השונה. העזרו בדברי הרד"ק: ׳ממנו אקטוף ענף רך לנוטעו במקומו ... לטובתו אקטפנו כי לנטוע אותו בארצו  אקטפנו.׳


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

עוונות נהפכים לזכויות

"וַיִּרְאֶה וַיָּשָׁב מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת" (י"ח, כח)

 

מפרש המלבי"ם :

אבל אם יראה בעין שכלו, וישב מכל פשעיו אשר עשה ויעשה תשובה על העבר, אז מכל פשעיו אשר עשה חיו יחיה שאז יתהפכו העונות לזכיות, וזה ג"כ מטעם שישקיף על הערך הצרופיי, שכפי מה שהרשיע קודם כן יגדלו זכיותיו אח"כ:

 

ברוח דומה אומר הרב קוק בספרו 'אורות התשובה':

ההויה, המעשה הבחירי של האדם, ורצונו הקבוע, הנם שלשלת אחת גדולה, שמעולם אינם נתקים אחד מחברו. חפץ האדם קשור במעשיו. גם המעשים של העבר אינם נתקים ממהות החיים והחפץ במקורו. כיון שאין דבר מתנתק לגמרי, יש ביד החפץ להטביע צביון מיוחד גם על המעשים שעברו. וזהו סוד התשובה, שברא אותה הקב"ה קודם שברא את העולם. כלומר: הרחיב את כח היצירה הנפשית הרוחנית ביחושה אל המעשים וההויה, עד שתהיה תופסת ברשותה גם את העבר. הפעולה הרעה הולכת ומתגלגלת, מסבבת כעור ורע, הפסד וכליון, כל זמן שלא הטביע הרצון עליה צביון חדש. הטביע עליה הרצון צביון של טוב, מגלגלת היא עצמה טוב ונועם, חדות ד' ואורו.

 

 

 

הראי"ה קוק - הרב אברהם יצחק הכהן קוק נולד בגריבה אשר בלטביה בשנת ה"א תרכ"ה (1865) ונפטר בירושלים בשנת ה"א תרצ"ה (1935). כרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל היה הרב קוק דמות בעלת השפעה מרכזית בתולדות היישוב החדש שבארץ ישראל. אהבתו לחלוצים, אף לכופרים שבהם, ידועה ומפורסמת. עזבונו הספרותי והתורני הוא רחב ביותר - קבלה, פילוסופיה, הלכה, פירושים לגמרא, תשובות ופיוטים - בכתב יד ובדפוס

Volver al capítulo

אברהם

הציווי הראשון שניתן לאברם הוא "לך לך... אל הארץ אשר אראך" (א). בהליכה זו, היעד והדרך אינם מוגדרים על ידי ה'. באיזה כיוון ילך? היכן יחפש את הארץ הזו? בהליכה אל היעד הלא מוגדר, יש שני פנים: מצד אחד - הליכה אחרי ה' וחיפוש אחר רצון ה', ומצד שני - הרבה מאוד יוזמה אישית וחשיבה עצמאית.

גם כאשר אברם מגיע אל הארץ, ה' לא מודיע לו מה עליו לעשות בארץ הזו. אברם יוצק תוכן לבחירה שה' בחר בו - הוא מבין שתפקידו הוא לקרוא בשם ה'.

לעתים ה' מצווה עלינו במפורש מה לעשות, אך לעתים, מוטל על האדם להבין בעצמו מהו רצון ה'. ואז, ההכרה בה' איננה מתוך ציווי חיצוני, אלא הכרה עצמית פנימית עמוקה ואמתית. אברהם מסמל את ההליכה והתהליך, של חיפוש פנימי מתמיד אחר רצון ה'.

Volver al capítulo

יתרו - אין מוקדם ומאוחר בתורה?

Volver al capítulo

להסתדר בשלשות

 

כאשר אמר ירמיהו (ט"ו, ד) שחטאי מנשה יביאו חורבן, אמרו בירושלִַם - "אבות יֹאכלו בֹסֶר, ושִנֵי הבנים תִקְהֶינָה"? תשובת ירמיהו (כ"ב, יג-יז) -  יהויקים חזר לדרכי מנשה! ועל המשל הגיב (ל"א, כד-כה) - "בימים ההם (בימי הגאולה), לא יֹאמרו עוד אבות אָכלוּ בֹסֶר, ושִנֵי בנים תִקְהֶינָה; כי אם איש בַּעֲוֹנוֹ ימות - כל האדם האֹכֵל הבֹּסֶר, תִקְהֶינָה שִנָיו". והנה יחזקאל (י"ח, ב; כ) סירב להמתין 70 שנה, וקבע נחרצות - "הנפש החֹטֵאת היא תמות".

אפשר להציב 3 שלשות של מלכים ביהודה, כפתרון למָשָל של יחזקאל -

יותם               חזקיהו         יאשיהו

אחז                מנשה          יהויקים

חזקיהו            יאשיהו         צדקיהו

בשלשה הראשונה - יותם נחשב הצלחה גדולה, ומלך 'תם', חף מכל עוון. אחז נחשב כישלון בכל המובנים. חזקיהו הצליח מאוד עד המרד (שהביא למסע סנחריב ולחורבן לכיש), אבל ירושלם ניצלה. בשלשה זו קביעתו של יחזקאל, ש"הנפש החֹטֵאת היא תמות", עומדת במבחן.

השלשה השנייה מציבה קושי - מדוע מנשה האריך ימים בשלווה, הלא מנשה הוא "נפש חוטאת"? השיב יחזקאל (י"ח, כא-כג) - "והרשע כי ישוב מכל חַטֹאתָו אשר עשה... כל פשעיו אשר עשה לא יִזָכרוּ לו... הֱחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רשע? ...הֲלוֹא בשוּבוֹ מדרכיו וְחָיָה". לפי זה, יש עדות מוקדמת לתשובת מנשה, שנזכרה בפירוש רק בדברי-הימים ב (ל"ג, יב-כ). מדוע לא נזכר הדבר במלכים ובירמיהו? - כנראה, מפני שאָמוֹן בנו כבר תפס שלטון בעת הגליית אביו, והמשיך את אשמות אביו (שם, כג), עד שנרצח בביתו.

לגבי השלשה השלישית עולה שאלה - מדוע נכשל צדקיהו, שהתחיל כמלך צדיק בברית שחרור העבדים (ירמיהו ל"ד)? מפני שחזר לדרכי העוול - "כל צִדְקֹתָיו... לא תִזָכַרְנָה" (י"ח, כד). ואולי יש רמז גם ליהויכין בן יהויקים (בגוֹלָה) - "ובשוב רשע מרשעתו... הוא את נפשו יְחַיֶה" (י"ח, כז);

על שאלה נוקבת אחת לא השיב יחזקאל - מדוע נפל יאשיהו? - ירמיהו יכול לתלות בחטאי הדור, אך לא יחזקאל.

-----------------

ביטויים מספרי התורה השונים
אי אפשר שלא להתבונן ברשימת "חֻקוֹתַי... וּמִשפָּטַי", שהציב יחזקאל (י"ח, ה-יח). היא כוללת חוקות שבין אדם למקום ("אשה נִדה"), ומשפטי צדק בין אדם לחברו (איסורי אונאה וגזל, נשך וריבית). היא רומזת לפרשיות מבראשית(ל"ד, ה,יג; "טִמֵא את דינה"/ "אשת רעהו טִמֵא"); משמות ("אם חָבֹל תַחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עד בֹּא השמש תשיבֶנוּ לו"/ "חֲבֹלָתוֹ חוב ישיב"); מויקרא (י"ח, י"ט,כ"ו; "ואל אשה בנִדַת טֻמאָתהּ לא תִקרַב"/ "ואל אשה נִדה לא יִקרַב"; "חֻקוֹתַי... וּמִשפָּטַי"; י"ט, טו,לה; "לא תעשו עָוֶל בַּמשפט"/ "מֵעָוֶל ישיב ידו, משפט אמת יַעֲשֶׂה"; כ"ה, לו-לז; "אל תִקַח מֵאִתוֹ נֶשֶך ותַרבּית..."/ "בנֶשֶך לא יִתֵן, ותַרבּית לא יִקָח"); מבמדבר (ה', יג; "ושכב איש אֹתָהּ... והיא נִטְמָאה"/ "ואת אשת רעהו טִמֵא"); מדברים (י"ב, ב; "...על הֶהָרים הרָמים..."/ "אל הֶהָרים אָכַל..."; כ"ד, יד; "לא תַעֲשֹק שָׂכיר עני ואביון"* "עני ואביון הוֹנה"; "החֻקים... המשפטים");

אבל הרשימה מנוסחת בלשון נבואית, ורק משתמשת בביטויים מספרי התורה השונים - בעולמו הנבואי-מוסרי של יחזקאל מהדהדת התורה כולה (ולא רק 'תורת כוהנים'), והדגשת העוול המוסרי קרובה מאד לעולמם של הנביאים, ישעיהו, עמוס ומיכה.

--------------------------------------------------------

* אין 'אביון' בספר ויקרא!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.