אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּם: שֵׁשׁ בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה הָיָה מְכַסֵּךְ: (כ"ז, ו-ז).

הנבואה השנייה על צור היא קינה עצובה ומרתקת. צור נמשלת בה לספינת ענק מפוארת ומעוצבת במוצרי יבוא יקרים מעמים רבים. גם מלחיה, חובליה ולוחמיה -  מאבטחיה הם בני עמים רבים, והיא בעלת הבית השולטת בכולם. הנבואה מתארת את שקיעתה של הספינה היקרה ואת השמדתה, ונושאת על כך קינה.

דימויה של צור לספינת פאר קשור לשני דברים: א. צור הייתה בנויה על אי במרחק כשבע מאות מטרים מן החוף. היא הייתה עיר מפוארת ומוגנת היטב בשל מקומה בים, ולאויבים, גם לחזקים שבהם, לא היו די כלים מתאימים להתמודד עם עיר היושבת בלב ים. לימים, שפך עליה אלכסנדר מוקדון סוללה, הופך אותה לחצי אי המחובר ליבשה, וכך היא גם היום. כאי מפואר היא נראתה כספינת ענק מפוארת. ב. פרנסתה של צור באה בעיקר ממסחרה הימי (יש הטוענים שסוחרי צור הגיעו עד לאמריקה), והיא אכן העסיקה גויים רבים בספינותיה. 

אפשר שחשיבות הדימוי של צור לספינה באה להדגיש את הקושי הגדול לכבוש אותה. פלאוויוס מתאר בקדמוניות את המצור שהטיל נבוכדנאצר על צור, מצור שנמשך שלוש עשרה שנים, ונבוכדנאצר לא הצליח לגבור בו על צור. לא ייפלא שבטחונה העצמי של צור בכוחה היה כה גדול. יחזקאל מאריך בנבואות החורבן על צור כדי להדגיש שהנקם עליה בוא יבוא, למרות עוצמתה. חורבנה של צור ובגידתן של כל רעותיה בה, בא בסופו של יום על ידי אלכסנדר מוקדון שחיבר אותה ליבשה. רבים מבניה נהרגו או נצלבו, ורובם הגדול נמכרו לעבדים.