יחד עם החורבן הקרב ובא, באה גם שעת המשפט שבו נשפטת ירושלים על כל חטאיה מימים ימימה. פרק כ"ב מהווה מעין ׳כתב אישום׳ חמור וקשה כנגד ירושלים, והוא נחלק לשלושה חלקים: חלקו הראשון (א-טז) כולל רשימה מפורטת של חטאי ירושלים השונים, החלק השני (יז-כב) מתאר את העונש – חורבן העיר, תוך שימוש בדימוי של התכת כסף בכור. בחלק השלישי (כג-לא) מופיעה רשימה נוספת המפרטת את החוטאים בעיר ואת חטאיהם.
א. החטא המרכזי השוזר את הרשימה הוא שפיכות דמים. בפסוקים ב-ד נזכרת שפיכות דמים באופן כללי, וירושלים אף מכונה ׳עיר הדמים׳. בהמשך מפורטים כמה סוגים של שפיכות דמים הנובעים מקלקולים מוסריים שונים. נעקוב אחרי הביטוי ׳למען שפוך דם׳ המופיע שלוש פעמים בנבואה:
1) מיהם שופכי הדם בפסוק ו ומהו העיוות החברתי המוצג כאן? לעומת זאת, מה שורשה של שפיכות הדם בפסוק יב?
2) ׳אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם׳ (ט) - איסור הליכת רכיל מופיע בתורה בפרשת קדושים (ויקרא י"ט,טז), וגם שם הוא נסמך לעניין שפיכות דם – ׳לא תעמוד על דם רעך׳. חשבו – מה הקשר בין שני האיסורים? העזרו בפירוש ראב"ע לויקרא: ׳רכיל... והטעם (פירושו) המלשין, כי הרוכל מעתיק, יקנה מזה וימכור לזה, והרכיל יגלה לזה מה ששמע מזה. לא תעמד על דם רעך - שלא יתחבר עם אנשי דמים, וידוע כי כמה נרצחו ונהרגו בעבור המלשינות, ודואג האדומי לעד (=הוכחה לקשר בין העניינים)׳.
ב. לאחר פירוט החטאים במשפט שנערך לירושלים בא העונש. בית ישראל החוטא מדומה לסיגי מתכות שונות המעורבים בכסף, ועונשו יהיה בהכנסתו אל כור האש. דימוי קשה זה מקביל לדימוי בנבואת ישעיהו על ירושלים (א׳,כא-כו), בתיאור החטא ועונשו. השוו את תפקיד הכור בשתי הנבואות, ועמדו על חומרתה של נבואת יחזקאל ביחס לנבואת ישעיהו.
ג. חלקה השלישי של הנבואה מפרט את חטאי העיר. בשונה מהרשימה הראשונה, כאן המוקד הוא החוטאים ולא החטאים.
1) רשימת החוטאים כוללת את המנהיגות הרוחנית פוליטית – כהנים, שרים, נביאים ולבסוף מגיעה ל׳עם הארץ׳. בחנו את הקשר בין כל קבוצה לבין חטאיה.
2) הנבואה חותמת בחיפוש אחר מנהיג ראוי שיציל את העם – לשווא (ל-לא). מהו המאפיין העיקרי של המנהיג הראוי, המנוגד לזה של המנהיגות הכושלת? תיאורו של המנהיג כאן דומה לזה של משה בחטא העגל, בתהלים ק"ו,כג. ראו גם את התיאור בנבואה לנביאי השקר לעיל י"ג,ה.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"