יום ה'

כִּי קָרוֹב יוֹם וְקָרוֹב יוֹם לַה' יוֹם עָנָן עֵת גּוֹיִם יִהְיֶה: וּבָאָה חֶרֶב בְּמִצְרַיִם וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ בִּנְפֹל חָלָל בְּמִצְרָיִם וְלָקְחוּ הֲמוֹנָהּ וְנֶהֶרְסוּ יְסוֹדֹתֶיהָ: (ל', ג-ד)

הנביא רואה במצרים תחת מלכותו של פרעה חפרע את האחראית העיקרית מבין כל הגויים על דחיפת צדקיהו וירושלים עמו לתהום המרד בבבל והחורבן שבעקבותיה. נבואת חורבנה בעקבות זאת מפורטת וטוטאלית.

הנבואה כוללת רשימת ארצות ורשימת ערים גדולה, שכולן תחרבנה. צוען, און פי בסת ותחפנחס, שכולן בדלתה הצפונית של הנילוס, נוף הנמצאת על הנילוס מעט דרומה מן הדלתה, נוא אמון (לוקסור) שבמצרים העליונה, הדרומית, בחלקו העליון של הנילוס וסוונה (אסואן) הנמצאת מדרום לה. יחד עם מצרים תחרבנה הארצות המסופחות לה, פוט שעל חוף הים התיכון במערב מצרים, לוד המזוהה בדרך כלל עם לוב, פתרוס, שהיא מצרים הדרומית, העליונה וכוש, הנמצאת מדרום לה וממשיכה לסודן ואתיופיה. גם סין (אולי זו הנמצאת במדבר סין שבמערב סיני) ובני ארץ הברית (שמא העיר היהודית שבמצרים, יב, הסמוכה לסוונה - אסואן). כל זה יבוא ביום ה' על מצרים.

יום ה' היסודי במקרא הוא כנראה יום יציאת מצרים ומכת בכורות שקדמה לה. אפשר שהכוונה ל'יום' ארוך יותר, הכולל את כל מכות מצרים. ה' הופיע בכבודו במצרים, ולא באמצעות שליח, והטביע במידת הדין את קיומו בתודעה המצרית המסרבת לדבר ה' לשלח את ישראל. עתה מופיע יום ה' שוב על מצרים על חלקה במה שקרה לירושלים, ונפרע ממנה על כך.

יום ה' מופיע פעמים רבות בנביאים, ולעולם הוא בבואה של יום ה' על מצרים. כך ביואל (ב') בדמות מכת הארבה המחשיכה את הארץ: ... כִּי בָא יוֹם ה' כִּי קָרוֹב: יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים עַם רַב וְעָצוּם כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר:

ושוב ביואל (ג') בדם, בחושך, במופתים ובשפיכת רוח ה' על העבדים והשפחות, כמו ביציאת מצרים: וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי: וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן: הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:

ישנן דוגמות רבות לכך. אך יום ה' בפרקנו הוא על מצרים עצמה, והוא בבואה של ממש של יום ה' שהיה ביום יצאת מצרים.

פרעה חפרע אכן הוכה קשות בידי נבוכדנאצר. אך מצרים איבדה את עצמאותה רק כעבור עשרות שנים – לאימפריה הפרסית החדשה.

Volver al capítulo

קורות המצור הבבלי על ירושלים

וְיָדְעוּ כָּל יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל: בְּתָפְשָׂם בְּךָ בכפך בַכַּף תֵּרוֹץ וּבָקַעְתָּ לָהֶם כָּל כָּתֵף וּבְהִשָּׁעֲנָם עָלֶיךָ תִּשָּׁבֵר וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל מָתְנָיִם: (כ"ט, ו-ז)

המצור החל בעשרה בטבת, החודש העשירי לשנה התשיעית של צדקיהו. הוא נמשך שנה וחצי בדיוק עד לתשעה בתמוז, החודש הרביעי לשנה האחת עשרה, אז הובקעה העיר:

וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב: וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ: בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ: וַתִּבָּקַע הָעִיר (ירמיהו נ"ב).

המצור נחלק לשני חלקים. הוא פסק לימים מספר, ובירושלים הייתה רווחה ותחושת ישועה וניצחון, בעת שפרעה מלך מצרים לכאורה מימש את הבטחתו לצדקיהו בברית המרד נגד מלך בבל, ושלח את צבאו אל עורפו של צבא מלך בבל הצר על ירושלים:

וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלִַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלִָם (שם ל"ז):

בני ירושלים ראו כי הייתה הרווחה, ומיד הפרו את ברית בין הבתרים שכרתו עם ה' על שחרור העבדים בירושלים (כברית בין הבתרים עם אברהם על שחרור ישראל מידי המצרים). אז הבטיח להם ירמיהו את חזרת המצור ואת החורבן.

וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו ... וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם: הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב (שם ל"ד):

נבואת יחזקאל שאנו עוסקים בה עוסקת בבגידת חיל מצרים במשימתם, בבריחתם מן העימות עם הכשדים, ובהיותם משענת קנה רצוץ לבית ישראל.

נבואתנו נאמרה עם בריחתם של המצרים 'בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית בָּעֲשִׂרִי בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ', בי"ב טבת בשנה העשירית לצדקיהו. למדנו ממנה, שחלקו הראשון של המצור היה בדיוק שנה, מטבת של השנה התשיעית עד טבת של השנה העשירית. חלקו השני של המצור עד לבקיעת העיר היה אפוא חצי שנה, עד לתשעה בתמוז.

Volver al capítulo

המלבוש והבריחה מאחריות

Volver al capítulo

החכם אתה מדניאל?

צור מקבלת נבואה רחבה על גדולתה וחורבנה, בגלל גאוותה וגבהות הלב של נגידה, שהחשיב את ליבו-חוכמתו "כלב א-לוהים". הצלחת צור בסחר הימי ובאוסף האוצרות הרבים מרחבי העולם, הביאו את נגיד צור לראות עצמו כאל.

יחזקאל מביא את דניאל כחלק מתוכחתו לנגיד צור. מדוע?

דניאל, כמו יוסף לפניו, מייצג חוכמה נסתרת מופלאה- ידיעת חלומות ופתרונם. חוכמה זו נתפיסת בעיני העם כחוכמת האל בלבד, ונבוכדנצאר כמעט סוגד לדניאל.

לפי ספרו של נפתלי הרץ ויזל, דניאל מובא כאן כדי להראות לנגיד שאין הוא יכול לראות עצמו כאל, כי אין הוא מבין בנסתרות ובחוכמות המיוחסות לדניאל, ונתפסות אצל האנשים כחוכמות שרק א-לוהים יכול להבין.

נשלים דברים אלו כשנאמר, שאכן חוכמה של אדם היודע דרכי הים, המבין זרמי המים ומזג האוויר, בניית ספינות מתאימות וחוכמת הסחר עם גויי הים הן חוכמות גדולות שהעצימו ופיארו את צור, אך אמירתו של הנביא היא שאל לנגיד צור להתבלבל מה היא באמת החוכמה הא-לוהית המגלה צפונות. הבאת דוגמה אנושית ועכשווית המוכרת לנגיד צור תהדהד אצלו הרבה יותר ממשלים על גבי משלים. היא גם הנותנת לו תשובה ניצחת: אין אתה אפילו החכם באדם, וודאי שאינך יכול להיות חכם כאל. תוריד את גובה לבבך כשתראה בהחרבת פארך.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער

Volver al capítulo

צער על נפילת מעצמה

תיאוריה המרהיבים של צור, אנשיה וחכמיה, המסחר העצום והדרת תפארתה ממלאים את הקינה שקורא עליה יחזקאל.

מדוע מוקדשת קינה ארוכה ומפורטת כל כך לעיר נכרית? הקינה אינה נושאת מסר או מוכיחה, רק כשמה כן היא - קינה. מדוע שקינה כזו תתקדש לנו אל תוך התנ"ך יחד עם ספר יחזקאל?

ואולי היא היא המסר. צור היתה אמנם עיר נכרית, אבל תפקידה במערכת הארצית והעולמית היה גדול ומשמעותי- כל המדינות סחרו איתה, דרכה עברו טובי החומרים ונציגים מכל העמים הסתובבו בה. ישראל עצמם היו שותפים במסחר איתה- בקניית העצים וכל הטוב לבניית המקדש, ובחלק היום-יומי של מסחר ב"חִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי".

נפילתה של עיר כזו איננה עניין שעוברים עליו לסדר היום, ועם ישראל איננו רק עם מנותק של לימוד תורה ותפילה. יחזקאל בדרך אגב, מלמד אותנו שיעור בארציות, באנושיות. הסיפורים של העולם כולו משפיעים ומשמעותיים גם אלינו, איננו נפרדים. נדמיין לעצמנו מצב שבו סין או ארצות הברית למשל תיפולנה היום- האם לא תידרש התייחסות בבתי המדרשות, בדברי הרבנים ואצל מנהיגי הציבור היהודיים? ודאי שכן. גם אם יש ביקורת, והרבה, עלינו להכיר בגדולה שהלכה ולקונן עליה.

גם בחיי היום-יום עם ישראל חי ומתנהל ומתייחס, ומתאבל על נפילתה של עיר המסחר המשמעותית באיזור, שכנתו מן הצפון.

Volver al capítulo

טביעתה של 'רוכלת העמים'

פרק כ"ז הוא קינה על צור, שהיתה מוקד סחר בינלאומי ומכונה כאן ׳רוכלת העמים׳. צור מתוארת בפירוט רב כאוניית פאר מרהיבה, הבנויה ממיטב החומרים בעולם. עיקרה של הקינה מוקדש לתיאור האנייה ותכולתה: תחילה מתוארים חלקי האנייה, שכל אחד מהם נלקח מארץ אחרת (ד-ז), אחר כך עובר התיאור לאנשי צוותה והלוחמים שעל סיפונה שמוצאם מאומות שונות (ח-יא), ולבסוף מתוארות סחורותיה היקרות והרבגוניות (יב-כה). חלקו השני והקצר יותר של הפרק מתאר באופן דרמטי את טביעתה של האנייה בלב ים, ואת הקינה שישאו עליה לאחר טביעתה (כו-לו).

א. הקינה פותחת בדברי השבח של צור, כהקדמה לתיאור המפורט של עושרה ויופיה ׳צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי׳ (ג).

1) עיינו בדברי המדרש, מהו שורש החטא בדברי צור?

׳כרכי האומות הן אומרים שבחן בפיהם, זהו שכתוב: ׳את אמרת אני כלילת יופי׳, אבל ירושלם אחרים אומרים שבחה בפיהם, זהו שכתוב: ׳הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי׳ ׳. (איכה רבה ב׳,יט).

2) מדרש זה עומד בבסיס פירוש רש"י כאן. עיינו בדבריו ובדקו מה החידוש בפירושו נוסף לדברי המדרש? שימו לב להתאמת פירושו להקשר הנבואה.

׳עד עכשיו הכל אומרים על ירושלים ׳כלילת יופי משוש כל הארץ׳ עכשיו את מתגאה לומר ׳אני כלילת היופי׳, סוף גמר היופי כלול בי׳.

ב. תיאורה המפורט של הספינה הצורית מסתיים בפסוק כה, ואילו בפסוק כו נפתח תיאור הפלגתה וטביעתה. עמדו על הזיקה המילולית בחתימת שני הפסוקים (ראו גם פסוקים ד, כז). כיצד תורמת זיקה זו להבנת סיבת העונש? היעזרו בדברי רש"י: ׳ותמלאי ותכבדי מאד - הביאו לתוכך משא רב והכבידו משאך יותר מדאי. במים רבים הביאוך השטים אותך - כדרך האניות הגדולות שמפליגין אותן לתוך פלגי הים, ומתוך שנתמלאת וכבדת בא רוח הקדים ושברך בלב ימים. ולענין דוגמת העיר - מתוך שנתמלאת עושר גבה לבך ובא עליך פורענות׳.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

בין מלך צור לאדם הראשון

אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱ-לֹוהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵ-ל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱ-לֹוהִים: הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִאל כָּל סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ... לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' יַעַן תִּתְּךָ אֶת לְבָבְךָ כְּלֵב אֱ-לֹוהִים: (כ"ח, ב-ו)

כתבנו בפרק הקודם, שצור, בשל תנאיה הטבעיים, הייתה מוגנת היטב מכל אויב הבא מן היבשה, ונבואת החורבן בפרק כ"ז התממשה בה רק לאחר שנים רבות, בימי אלכסנדר מוקדון.

אך הנבואה בפרקנו זה והקינה על מלך צור, האשם האמתי בבגידתה של צור, התממשו זמן קצר לאחר חורבן ירושלים. צור לא חרבה, אך מלכה, אתבעל השלישי, נשבה ונלקח לכלא הבבלי, ולא שב משם עוד.

הנביא מתאר את נגיד צור מעין אדם הראשון בגן העדן, ואכן צור העשירה והמוגנת נחשבה אז כמעין גן עדן. נגיד צור הוא איש חכם ומשכיל, ובמקומו הייחודי בארמונו שבאי הצורי, ולאחר שמקדש ה' בירושלים, כיסא ה' והדום רגליו, חרב, הוא חש עצמו יושב על כיסא הא-לוהים. חכמתו בבניית צור ובביצורה ובתמרון הפוליטי המבריק שפטר אותו משכנותה של ירושלים אכן נראית כחוכמת אדם הראשון אחרי שטעם מפרי עץ הדעת, והיה כביכול, כא-לוהים – יודע טוב ורע.

כאדם הראשון שגורש מגן העדן אל ארץ קוץ ודרדר גורש גם אתבעל השלישי אל הכלא הבבלי. כאדם הראשון שנגזרה עליו מיתה, כן היה גורלו של נגיד צור. סילוקה של השכינה מגן העדן מקבילה בהמשך פרקנו לחורבן המקדש, ייבנה וייכונן במהרה בימינו אמן.

Volver al capítulo

בטחון ואדישות

יחזקאל מקדיש לעיר צור שלושה פרקים של קינות ונבואות. מיהי צור ומהי הסיבה ליחס המיוחד שהיא מקבלת?

צור היתה עיר נמל, בנויה על אי קטן סמוך לחוף. מיקומה נתן לה גם בטחון וגם זמינות- למסחר רחב בים וביבשה. ובנוסף: המשמעות של המילה צור היא אבן קשה וכשמה כן היא- יושבת בטוחה מכל רע בלב ים, מוקפת ביצורים.

חטאה של צור, על פי יחזקאל, הוא בביטחונה שגם אם ירושלים תיהרס בידי אויב, היא - צור - תהיה מוגנת בחומותיה ומגדליה; וכל מה שמעסיק אותה זה רק שהסוחרים שלה יוכלו עדיין לסחור, ושברגע שירושלים המתחרה תיפול המניות שלה יעלו: "אמלאה החרבה".

צור רואה עצמה נייטרלית, וכך גם מתייחסת למתרחש מסביב- בעיניים אדישות של אנשי עסקים. היא עושה ניצול ציני של החורבן המתרגש על ירושלים בשביל לגזור קופון מההזדמנות שנוצרה, במקום להראות אכפתיות של בעלת ברית. אולי לכן גם איננה חוששת מכיבוש נבוכדנצאר- אין לה צד פוליטי, ואיתה תמיד אפשר יהיה לעשות עסקים.

ובנוסף רואה עצמה צור כמיוחדת ועליונה- מסתכלת על המתרחש מבחוץ ללא חשש- שכן היא בטוחה בכוחה ובביצוריה.

יחזקאל מבטיח שאותו נבוכדנצאר שהרס את ירושלים יעלה על צור עם צבא רב ויהרוס אותה בלי חמלה. המגדלים והחומות יהרסו, הסחורות והמלבושים היקרים יבזזו. וממקום עשיר ומכובד של סוחרים היא תהיה לסלע עלוב של דייגים.

הענישה תהיה מידה כנגד מידה: החומות שנתנו ביטחון ושאננות- ינותצו, והעושר הגדול שהביא לאדישות- יאבד.

ואז באמת יתנערו שאר העמים והאיים, ולא יהיו אדישים עוד. חורבנה של צור יערער את בטחונם ואדישותם של שאר האיים, וגם אם בעקיפין- יעורר ברחבי תבל את הצער והזעזוע המצופה לאחר חורבן ירושלים.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

עבר מפואר, ללא עתיד

היחסים בין ממלכת ישראל לבין צור היו טובים. טובים מידי. לא ארכו הימים ונערכו נישואים מלכותיים, בין מלך ישראל לבין בת מלך צידון, שכנתה ובת בריתה של צור. נישואים פוליטיים כאלה אינם זרים במרחב. גם שלמה נשא את בת פרעה מלך מצרים. אבל הנישואים עם בת מלך צידון השחיתו את המלוכה מאוד. לא עוד הנשים המטות את לבב המלך, כפי שקרה לשלמה, אלא האישה המנהלת את מערכת המשפט. המלך הוא אחאב, והאישה – איזבל.

ההשפעה של איזבל הייתה לא רק בתחום עבודת האלילים. ארבע מאות נביאים היו באוכלי שלחן איזבל! ההשפעה הייתה גם בהתערבותה בסדרי המלוכה והמשפט. כרם נבות היזרעאלי, והמשפט הידוע לשמצה, על פיו הוצא נבות להורג - כל אלה היו פרי תכנונה של איזבל, בת אתבעל מלך צידונים.

בהמשך, היחסים הטובים עם צור מתרופפים והולכים. עמוס כבר מתקיף את צור התקפה נמרצת (עמוס א', ט-י). גם ישעיהו הנביא, סמוך לדברי עמוס, מנבא נבואת רעה על צור (ישעיהו כ"ג)

ועובר עוד דור, וצדקיהו מומלך על יהודה. והוא מנסה ליצור קואליציה של עמי האזור נגד נבוכדנצר. זה המלך שישעיהו איים בו על צור, זה המלך העולה עכשיו לגדולה, וכובש את האזור כולו. ובין המתאספים לשיחות אלה אנו פוגשים את צור. הקואליציה לא קמה ולא סייעה ביד ירושלים. מלך בבל כובש את העיר, ובבבל קורא יחזקאל תגר נגד צור, וחוזה את מפלתה:

כי כה אמר ה' הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון
מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב:...
והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד:
ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד
כי אני ה' דברתי נאם אדני ה': (כ"ו, ז-יד)

בפרק כ"ז מקונן יחזקאל על צור. הפרק בנוי בצורה מוזרה: הוא כולל רשימות ארוכות של עמים ושל סחורתם. צורה זו של קינה מעוררת פליאה. חוקרים מכנים את פרק כ"ז כרשימת מסחר, והוא כמו מועתק מרשימה של פעולות מסחריות שנעשו בצור.

האוזן הרגישה תשמע בפרק זה משהו קצת שונה. אמנם רשימת מסחר בפרק, אבל לא רשימה של סוחר הגאה במרכולתו, אלא רשימה של פושט רגל, רשימה של הכרוז המוכר במכירה פומבית את מה שנותר במחסניו של העשיר לשעבר.

וכך ממשיך הנביא למנות את כל עברה המפואר של צור - עבר שאין לו עתיד.

נערך ע"י צוות אתר התנך,

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת.

Volver al capítulo

שיעור בידיעת ה'

כל נבואותיו של יחזקאל נשזרות כתהליך למטרה אחת שחוזרת על עצמה- "למען ידעו כי נביא היה בתוכם", ו"למען ידעו כי אני ה' ".

פרק כ"ה, שלראשונה אחר נבואות החורבן המחרידות דווקא אינו עוסק בעמ"י אלא בעמים שסביב- מתיישב היטב עם התהליך הזה של יחזקאל.

הפרק שלנו אמנם מדבר על כמה עמים שונים, אבל הוא אחד במטרתו- רשימה של העמים הקטנים מסביב והלקח המגיע להם על תגובתם לחורבן.
החורבן המזעזע של עם ישראל- חורבן שמטרתו כאמור למען "ידעו כי אני ה' "- בשיאו, ואנו מקבלים הצצה ליחסם של העמים לגורל העם. ועולה השאלה: האם הושגה המטרה?

ובכן, מסתבר כי-

עמון הביט ושמח לאידם של עם ישראל,

מואב ושעיר הסיקו כי "ככל הגוים בית יהודה",

ואדום ופלשתים עמדו מנגד ושמחו שמחת נקם- הנקם שלהם (וראו עוד בעובדיה ובתהלים קלז).

גם הגויים צריכים שיעור בידיעת ה'.

בפועל הם ראו "את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה" אבל לא רק שלא הפיקו את הלקח הנכון, חלקם אף הפיקו לקח מוטעה- חשבו שכוחם של ישראל היה מקרי, והנה גם הם נפלו בסוף.
על כך, ועל ששמחו לרגל המפלה- גם חורבנם יבוא ומתוך כך הם ילמדו את השיעור בידיעת ה'.
רק אז יהיה אפשר לצעוד לכיוון הגאולה, אל המטרה "וידעו כי אני ה' ".

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

יום ה'

קורות המצור הבבלי על ירושלים

המלבוש והבריחה מאחריות

החכם אתה מדניאל?

צער על נפילת מעצמה

טביעתה של 'רוכלת העמים'

בין מלך צור לאדם הראשון

בטחון ואדישות

עבר מפואר, ללא עתיד

שיעור בידיעת ה'

Pages

📲 Instala nuestra App