לעילוי נשמת של החייל אילן משה כהן ז"ל En recuerdo de Ilan Moshe Cohen z"l
Donar Mapa bíblico
Es

בעיות בעדר

 

פרק ל"ד מוקדש לביקורת חריפה על מנהיגי ישראל, המדומים לרועים המועלים בתפקידם ותחת לדאוג לצאן מרעיתם הם מנצלים אותו לצרכיהם. הפרק מלא וגדוש בתיאורים הלקוחים מעולמם של רועי הצאן, ומתאר בפרוטרוט את תפקידיהם ומחדליהם. לפרק שני חלקים עיקריים: החלק הראשון (א-טז) עוסק במחדליהם של הרועים-מנהיגים, ובהחלפתם ותיקון מחדליהם בידי ה׳. החלק השני (יז-כה) עובר לביקורת פנימית על ההתנהלות בתוך העדר ועל אי הצדק שבתוכו, והוא חוזה את תיקונו באמצעות משפט צדק בידי ה׳ ומינויו של דוד לנשיא עליהם. הפרק חותם בברכה שתבוא על העם, הכוללת שלום ושגשוג חקלאי. ברכה זו מבוססת על הברכות בויקרא כ"ו.

א. ׳בֶּן אָדָם, הִנָּבֵא עַל רועֵֹי יִשְׂרָאֵל׳ (א) חלקו הראשון של הפרק עוסק במחדלי הרועים ותיקונם (א-טז).

1) בפסוקים ג-ד מוטחת ביקורת חריפה ברועים על מעילתם בתפקידם. במה מאופיינת מעילת הרועים? תנו דעתכם להקבלה המבנית בין שני הפסוקים, ועמדו על שני צידיה של המעילה המתוארת בהם.

2) בפסוקים ה-ו מתוארת תוצאה נוספת של המעילה – כיצד היא נובעת מהמעילה שנזכרה בפסוקים ג-ד?

3) בפסוקים יא-טז ממלא ה׳ את מקומם של הרועים הכושלים. פסוקים יא-טו מקבילים במהופך לפסוקים ה-ו, אולם הם מפורטים הרבה יותר – מהו הנמשל המפורש בהם להפצת הצאן ואי דרישתו?

ב. חלקה השני של הנבואה (יז-כד) עובר לביקורת מסוג אחר: כלפי מי מופנית הביקורת (יז-כא)? עמדו על הדמיון והשוני בין הביקורת כאן לביקורת בחלק הראשון, השוו בעיקר את פסוק כא לפסוקים ד-ה.

ג. כיצד יפעל ה׳ לתיקונו של הקלקול? מי יתמנה לרועה העם (כג-כד), ומי מתמנה לרועה בחלק הקודם (יא-יב, טו)? נסו לבאר את סיבת ההבדל. על הקשר בין המשל לנמשל ראו שמ"א י"ז,לד-לו.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מסע לעולם המתים

 

האמונה המצרית לגבי מוות מפורסמת ומוכרת- זה לא הסוף, ישנו עולם מתים בו ממשיכים לחיות ולהסתובב ולהמשיך את מה שעשית בעולם הזה. מכאן חשיבות החניטה, בניית הפירמידות כארמונות מוות למלכים וקבורה של חפצי ערך ומנחות שילוו את הנפטר בעולם המתים.

לא פלא אם כן, שיחזקאל בוחר להמחיש למצרים את חדלונו של האדם וחדלונם של ממלכות, דרך 'סיור' בעולם המתים.

פרעה בטוח שההכנות והפולחנים שעושים בני עמו יזכו לו ולאנשיו חיי נצח בעולם המתים, ואילו שאר העמים פשוט יאבדו לעולמים. בסיפור שמתאר יחזקאל, פרעה יורד אל השאול ורואה שם אחד אחד את כל האומות שהובסו על ידי מלך בבל - אשור, עילם, משך ותובל, אדום וצידון. כולם יחד, נופלים אבודים "חללי חרב". מעצמות ועמים פשוטים שכובים זה ליד זה ו'נושאים כלימתם' בהבנתם את קטנותם ואת חוסר המשמעות של עוצמתם על פני האדמה.

גם פרעה, שהתגאה ובטח בכחו מול בבל, והתהדר בייחודו על פני העמים חווה מעין אכזבה וכלימה, מושכב בין גוים 'ערלים' (כינוי גנאי לעומת המצרים שעל פי עדויות רבות היו מולים) ואובד יחד אתם.

יחזקאל מתאר את פרעה 'נִחַם עַל-כָּל-הֲמוֹנֹה'. ניתן לפרש זאת בשתי דרכים:
האחת- שפרעה מנחם עצמו בראותו שכל הגויים הושכבו יחדיו את יורדי בור, מנחם עצמו שלפחות אין טוב ממנו ומתנחם בצרת הרבים.
אך הדרך השניה להבין זאת תשלים את התמונה טוב יותר- פרעה 'נִחַם' במשמעות 'מתחרט'. הוא מתחרט על המרדף אחר כבוד, כיבושים ושליטה. הוא מתחרט על גאוותו ומרידתו בבבל, ועל המלחמה המיותרת שנלחם. שכן בסופו של דבר כפי שמתגלה לעיניו- "כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל". וסוף כולם לאבדון.

Volver al capítulo

יתגדל ויתקדש שמיה רבה

 

וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' (ל"ח, כג) ... ונָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם וְרָאוּ כָל הַגּוֹיִם אֶת מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת יָדִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָהֶם:  וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹוהֵיהֶם מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה:  וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי ... כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם: לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' עַתָּה אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב וְרִחַמְתִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי:(ל"ט, כא-כה)

בפרק הקודם כתבנו את עונשו של גוג הנובע מחטאו: הכורת ברית רק כדי לגזול את כספם של אנשים ישרים, סופו שובעלי בריתו ילחמו עמו כדי לזכות בשלל בלעדיו. פרקנו עוסק בנימוק לפורענות השנייה שתבוא על גוג:

וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ: (ל"ח, כב)

זוהי פורענות בידי שמים, בידו החזקה של ה' ובדרך על טבעית. סיבתה היא חילול השם הגדול שהיה בגלות ישראל ובייסוריהם, ועליו דן יחזקאל לעיל פרק ל"ו. המחשבה שעם ה' הסובל בגלותו מעיד כביכול על חולשתו של א-לוהיו מביאה את הקב"ה להתגדל ולהתקדש במלחמתו הישירה עם גוג לאחר שנתכפר חטאם של ישראל בגלותם. גם הגויים וגם ישראל עתידים להבין מכוח נצחונו של הקב"ה על גוג באמצעים שרק הוא נלחם בהם, שישראל גלו בשל חטאם, ולא בשל חולשת א-לוהיהם. בכך נחתמת סדרת נבואות הנחמה של יחזקאל.

Volver al capítulo

שילוב כוחות

 

יחזקאל לוקח שני עצים חיים בידיו מניחם זה על גבי זה ובדרך נס הם מתאחים ונהפכים לעץ אחד חי, פורח וחזק. התאחות העצים מסמלת ששבטי המלוכה המרכזיים של שתי הממלכות - יהודה ואפרים - יהפכו לשבט אחד. התאחות העצים מלמדת שלמרות פיצול המלוכה עדיין קיים מכנה משותף וכח משיכה ששואף אל אחדות הממלכות, ובזכות אותו כח ה' יקבץ את בני ישראל מכל ארצות הגולה בהן הם נמצאים חזרה לאדמתם, והם יהפכו שוב לעם אחד עם מלך אחד.
על פי חז"ל, המלך המוזכר בתחילה יהיה משיח בן יוסף שיטהר את עם ישראל מכל הטומאות, הגילולים והחטאים שנעשו לאורך הדורות. ורק לאחר טיהור העם ותיקון מעשיהם יזכו לקבלת מלכות הנצח - מלכות בית דוד.
משמעות האיחוד בין שני שבטי המלוכה, אפרים ויהודה, היא שילוב בין שני הכוחות: יהודה הוא השבט ממנו יצאה מלכות הנצח - מלכות בית דוד. שעם כל התלאות שזרעו עבר תמיד נשאר נצר שיקום וישב על כס המלוכה. מהעבר השני יש את שבט אפרים שממנו יצא המלך הראשון של ממלכת ישראל, ירבעם, שהיה המורד, המתקומם, השואף לשינוי, שהפר את המצב הקיים והחזק של מלכות שלמה.
מלכות הנצח של עם ישראל המאוחד תחת מלך אחד והולך תמיד בדרך ה', יכולה לצאת אך ורק משילוב בין כח השרידות והיציבות של יהודה יחד עם הכח למרוד ולשנות וליצור, היכולת לחשב מסלול מחדש- כוחו של אפרים.

 

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד התנך בידי הנוער

Volver al capítulo

מיהו גוג?

 

בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג... (ב)  וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם אֲ-דֹנָי ה' חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה (כא).

פרקנו הוא הראשון בצמד הפרקים הדנים בגוג (שם המלך) ומגוג (שם ארצו). לא נדע בבירור מיהו העם העולה להשמיד את ישראל, ורק נזכיר את מדרש הפסיקתא זוטרתא, הטוען (לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה), שמגוג היא גרמניה, וכן הוא בתרגום הירושלמי (המיוחס בטעות ליהונתן. ראו גם בפירוש הגר"א שהובא בתורה תמימה בבראשית י', ב). זוהי כמובן, נקודה למחשבה.

את גוג מתקופת יחזקאל או מעט לפניו ניסו החוקרים לזהות בגיגאס מלך לוד שבאסיה הקטנה (היום בטורקיה), שהיה מלך חזק ובעל צבא מלומד מלחמה. מלך זה מעולם לא תקף את עם ישראל. לכן הזיהוי קשה, ואפשר שאינו אלא חזון מופשט על עם נורא שיתקוף את עם ישראל השב לארצו, חפץ בשלום עם כולם, חי ללא צבא וללא הגנה מפני אויב, ורוצה מעט שלווה ומנוחה אחרי שנות גלותו וייסוריו.

מדוע יתקפו גוג וברית העמים הנלווים אליו את עם ישראל החפץ רק בשלום ובשקט? על פי נבואתנו הם יבואו לשלול שלל ולבוז בז ותו לא. אך למזימה שפלה זו יש מחיר: עמים רבים שאין להם דבר משותף מלבד הרצון בכסף קל, סופם שיתפרדו ויילחמו איש באחיו על השלל הנכסף.

אך להשמדת גוג ובעלי בריתו אין די בחרב איש באחיו. תבוא עליהם פורענות נוספת, ונדון בה בפרק הבא.

Volver al capítulo

Spiritual Anti-Gravity

 

“One word frees us of all the weight and pain of life; that word is love.” -Sophocles

My brother Boaz is a compact, slim, yet physically fit guy. For many years now, at family weddings he has taken to having my larger and more massive father sit on his shoulders. The contrast of masses always amazes me. After carrying my father for many minutes, Boaz will say, “He was light.” My father will similarly echo, “I was thinking light.”

Is it possible for ones feelings or emotions to somehow affect the inexorable pull of gravity? The Ohr Hachayim seems to imply so.

The Ohr Hachayim explains that in the process of creation, God could have chosen from an infinite number of geometric arrangements. He chose a sphere that orbits the sun and turns on its own axis daily. The Ohr Hachayim explains that every being therefore starts off spiritually and physically equidistant from God (who is really everywhere, though he is most often identified with the Heavens). There is no advantage to country or time zone. Every thing (the Ohr Hachayim includes mineral, vegetable and animal as well) pines for God to the limit of their capacity, from around the globe.

The pull of gravity, the equal (more or less) force that it exerts on all upon the planet is, according to the Ohr Hachayim, also a spiritual force. Our thoughts, emotional and spiritual condition can have an impact on this universal power. It is apparent that when a person is depressed, they feel heavier, while a happier person will be lighter on their feet. It may not only be psychological, there may be some physiological aspects as well (any physicists out there want to do a study?).

May we be able to lighten our spirits and our weight.

Volver al capítulo

Searching for Eden

 

“Where the apple reddens never pry — lest we lose our Edens, Eve and I.” -Robert Browning

Ever since Man’s banishment from the Garden of Eden, we have sought to rediscover the lost paradise. Scientists, scholars and archeologists have proposed a number of locations for the historic Eden, yet none have been able to confirm (how would they do so?) where the ancient home of Adam and Eve is.

One of the more popular suggestions places the Garden of Eden near modern-day Kuwait, between the Euphrates and Tigris rivers, the only easily identifiable rivers listed in the creation story. Others have placed it in Turkey between the headwaters of those two rivers.

One of my favorite suggestions is that Israel is the site of the Garden of Eden, based on satellite imaging of pre-flood riverbeds that emanate from the Great Rift we’re sitting on.

The Ibn Ezra however, provides an unusual clue as to where he thinks the Garden of Eden was situated. He states that it was on the equator, where days and nights are equivalent throughout the year. This corresponds exactly with one of the most abundant sites for ancient human fossils, Lake Turkana in Kenya, which is situated on the equator and has been termed by anthropologists “the cradle of humanity.”

However, perhaps more important then finding the ancient fossils of the Garden of Eden, would be to create our own living, existential paradise on earth.

 

courtesy of ben-tzion.com

Volver al capítulo

“Very Good” Creation

 

“Teamwork is so important that it is virtually impossible for you to reach the heights of your capabilities or make the money that you want without becoming very good at it.” -Brian Tracy

In a perfect world, one might wonder why God didn’t create us in a much more self-sufficient fashion. Why are we so dependent on others? Why are we always in need of the help of professionals, workers, and a slew of specialized and non-specialized people in order to accomplish almost anything in our daily lives?

Is this some lack in the divine design? Was this an oversight in God’s master plan? Rabbi Naftali Zvi Yehuda Berlin, also known as the Netziv, (1816-1893), implies that this dependency is exactly what God wanted.

In Genesis 1:31 God oversees the whole of his creation efforts at the end of the sixth day. He states that it is “very good.” The Netziv explains that each individual component of creation was “good.” However, it is the combination of all the different elements which complement each other that makes creation “very good.”

May we always be there to contribute our particular capabilities to creation and may we gladly accept the assistance of others when we need it.

 

courtesy of ben-tzion.com

Volver al capítulo

The Source of Gravitas

 

“If a man happens to find himself, he has a mansion which he can inhabit with dignity all the days of his life.” -James A. Michener

Gravitas, Pietas, Dignitas and Virtus are the classic Roman virtues whose Latin names have survived to English and many other languages since. Both gravitas and dignitas underscore the fact that the more serious or successful a person becomes, the weightier they become (and I don’t mean pounds-wise, though there is certainly a literary connection).

Ibn Ezra (to Genesis 13:2) brings our attention to the antecedent to that concept from the Hebrew language and specifically from the story of Abraham.

“And Abram went up out of Egypt, he, and his wife, and all that he had, and Lot with him, into the South. And Abram was very heavy in cattle, in silver, and in gold.” Genesis 13:1-2

Ibn Ezra explains that to be weighed down with money, with livestock, etc. leads to honor. According to him, the term for honor (kavod in Hebrew) is derived from the word heavy (kaved). Likewise, the opposite of honor, disgrace (kalon) stems from the word light (kal).

So when someone calls another a lightweight, small fry, inconsequential, you now know that it stems from the Hebrew terms of light and disgraced. Likewise, heavy-hitters, big shots, heavy-duty (kaved) are all deserving of honor (kavod), because of their personal gravitas.

 

courtesy of ben-tzion.com

May we only be drawn by the gravitational pull of worthy heavyweights.

Volver al capítulo

Super-blessed

 

"Count your blessings. Once you realize how valuable you are and how much you have going for you, the smiles will return, the sun will break out, the music will play, and you will finally be able to move forward the life that God intended for you with grace, strength, courage, and confidence." -Og Mandino

After the failures of Adam, Noah and successive generations we are finally introduced to the first Patriarch, the founder of our nation, Abraham.

He was an outstanding personality. He rose to a higher calling against all opinion, pressure and odds. In return for his loyalty, his courage, his goodness and his example, God blesses Abraham.

The Baal Haturim on Genesis 12:2 enumerates seven blessings with which Abraham was graced:

1. Abraham will become a Nation

2. Abraham will receive great wealth.

3. Abraham will receive a new name (Abram was switched to Abraham)

4. Abraham himself will be considered a blessing.

5. Whoever will bless Abraham, God will ensure that they in turn are also blessed.

6. Enemies will be cursed.

7. All families of the world will be blessed by Abraham.

May we live up to the example of Abraham and also participate in his blessings.

 

courtesy of ben-tzion.com

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.