קדושת הנשיא

הנשיא מקבל יחס מיוחד במקדש והופך להיות דמות משמעותית בפני עצמה בעולם המקדש.

ניתן להסביר את מעמדו של הנשיא במקדש משתי זוויות: א. האחריות להבאת הקרבנות מוטלת על הנשיא, מכוח תפקידו כמנהיג. מנהיגות פירושה הדאגה לצרכי העם, ואף הצרכים הרוחניים כלולים בכך, וביניהם הצורך של הבאת קרבנות.

בהקשר זה, מן הראוי לציין שיחזקאל, כנביאים האחרים, הטיל הרבה מאד מן האשמה למצב הרוחני הקשה שהוביל לחורבן, על הנהגת העם והנשיא בתוכם. אם בחורבן, ההנהגה כשלה ואף הובילה את תהליכי הניצול והרשע, אזי חלק מן התיקון המצופה בעת גאולה הוא היפוך העניין וייסוד הנהגה שתוביל את העם מבחינה רוחנית. נשיאת הנשיא בעול הקרבנות מתחייבת מתפקידו כמנהיג האחראי לטובת העם.

ב. ישנה נקודה שניה העומדת בבסיס העניין והיא מעמדו המיוחד של המלך במקדש. הלכות שונות נאמרו המעידות שהמלך איננו רק מנהיג פוליטי אלא שבנוסף על תפקידו כמנהיג הדואג לצרכי העם, יש לו קדושה מפאת היותו משיח ה'. כשם שנציגו של הקב"ה במקדש - הכהן - הוא שליחו של ה', כן נציגו בארץ - המלך - הוא גם שליחו של ה' ולא רק שליח של העם. ולכן, הוא נמשח בשמן המשחה, כמו כהן, ולכן גם "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד".

סיכומו של עניין, מלכות בית דוד איננה רק הנהגה פוליטית אלא יש לה גם מעמד מטאפיזי. לא בכדי אנו כוללים את הצפייה להשבתה בתפילותינו שלש פעמים ביום ולא בכדי כרך הרמב"ם את כתר כהונה וכתר מלכות יחדיו. ואכן, כבר הזכיר יחזקאל (בפרק ל"ז) את השבת מלכות בית דוד כמלווה את השראת השכינה לעתיד לבא.

לאור זאת, יש לראות את המעמד המיוחד הניתן לנשיא במקדש כמשקף את שייכותו לעולם של קדושה והיותו נציג הקב"ה, בדומה לכהן. כשם שהמילואים הם התחלה חדשה ותחילת השראת השכינה בעקבות בנין המקדש מחדש, כן חידוש המלוכה מלווה בהקרבת קרבנות מיוחדים.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

הקרבנות ביחזקאל

"...בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש" (מ"ה, יח)

שתי דעות שונות מופיעות בחז"ל, בשאלת הפער בין דיני הקרבנות ביחזקאל לדיני הקרבנות בתורה.

תלמוד בבלי מנחות דף מה ע"א

חטאת, עולה היא?!

א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה.
רב אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה.

תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה.
אמר לו ר' יוסי, מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה.
אמר לו: תנוח דעתך שהנחת דעתי.

עוד על זיהוי הקרבנות בפרק כמילואים ניתן לקרא בפוסט מאת הרב משה ליכטנשטיין

Volver al capítulo

קרבן הפסח וקרבנות המילואים

עיקרי הקרבנות ביחזקאל מ"ה-מ"ו סובבים מסביב לשלושה מועדים: א' ניסן, ז' ניסן וי"ד ניסן שהוא מועד הקרבת הפסח.

בהתבוננות במודל הקרבן הנזכר פה, נוכל להבחין בדמיון לקרבנות המילואים המוכרים לנו מספר במדבר. כמו בקרבן המוזכר כאן, מדובר שם על קרבנות המובאים ע"י הנשיאים החל מראש חדש ניסן. בשני המקומות מדובר על קרבנות מחודשים שאינם תואמים את המוכר לנו מפרשיות הקרבנות בויקרא.

עצם ראיית הקרבנות המפורטים כאן כקרבנות מילואים הינה בעלת משמעות בפני עצמה ויש בה כדי לשפוך אור על היחס שבין המילואים למשכן.

בנוסף לכך, דברי יחזקאל מצרפים את קרבן המילואים של ראש חדש וז' ניסן יחד עם קרבן הפסח. ולפי זה, קרבן הפסח שותף למערכת המילואים. קביעה זו מתחזקת ביותר לנוכח האמור בקרבן ראש החדש:

"וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת וְנָתַן אֶל־מְזוּזַת הַבַּיִת וְאֶל־אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה לַמִּזְבֵּחַ וְעַל־מְזוּזַת שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית" (מ"ה, יט)

זריקת הדם על המזוזות היא סימן ההיכר הייחודי של קרבן הפסח; השימוש הנעשה בו בקרבן ראש חדש מהווה הוכחה לקשר שבין קרבן המילואים של ראש חדש לבין קרבן הפסח. עוד נראה, שבכך יש להסביר את שבעת הימים הקשורים בפסח (פס' כא-כה): "בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל". הצורך בשבעת הימים איננו מפאת זכר ליציאת מצרים שבפסח, שהרי זה היה רק יום אחד, אלא משום שבפסח יש פן של המילואים.

העקרון של המילואים הוא החלת קדושה ותחילת פעולתה של מערכת ו/או מקום קדוש.

חנוכת המשכן קידשה את המשכן והתחילה את העבודה בו, ואילו קרבן הפסח הוא תחילת קדושתו של עם ישראל.

קרבן הפסח איננו רק זכר לנס ההצלה אלא גלום בתוכו ביטוי לתחילת קדושת ישראל.

ראשית, עיקר החג כולל בתוכו הן את עניין בחירת ישראל והן את עניין ההצלה מן השעבוד, ועל כן הקרבן כולל בתוכו את כריתת הברית שבין ישראל לקב"ה, ובכך דומה לקרבנות המשכן.

יתר מכן, היותו הקרבן הראשון שישראל מצווים בו נותן לו משמעות של מילואים עבור מוסד הקרבנות.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

איפה ירושלים?

כאשר יחזקאל עובר לנבואות נחמה, ניתן לשים לב לתופעה מעניינת- שמה של ירושלים לא מוזכר בנחמות.

ישנו רק אזכור אחד בנבואת הרי ישראל, אך שם היא מובאת כמשל נלווה בלבד - "כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם" (ל"ו, לח). כמויות הצאן שהיו בירושלים במועדים יצרו ביטוי ומשל שיחזקאל בוחר להשתמש בו לתיאור תחיית ישראל, אך ירושלים עצמה, בשמה, אינה חלק מהבטחת הגאולה.

בפרק מ' הדבר בולט במיוחד: במקביל לחזיונות המוכרים לנו מיחזקאל, בהם יד ה' לוקחת אותו ירושלמה, מובא גם כאן יחזקאל לאותו המקום, אך באופן מכוון מושמט שם המקום וייחוסו לירושלים- "הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה ... וַיְנִיחֵנִי אֶל הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וְעָלָיו כְּמִבְנֵה עִיר מִנֶּגֶב" (מ', א-ב) המיקום מתואר בעקיפין -'שָׁמָּה' והעיר לכאורה לא מוכרת לנו ולא מיודעת, סתם - מבנה עיר.

יחזקאל בעצם ממשיך באותו הקו בו התחיל לפני החורבן, ובניגוד לנבואות הנחמה של ישעיהו - המתמקדות בירושלים ובציון - משתדל לרוקן את ירושלים ממשמעות העומדת בפני עצמה, להדגיש את חורבנה הסופי ולעורר ציפייה חדשה אצל הגולים: ציפייה לשיבת ישראל לארצו תחת מלכות ה'.
לכן, גם בחתימת החזיון על העיר העתידית, הוא מחדש את שמה של העיר ל-'ה' שָׁמָּה' (מ"ח, לה) כך שיבטא את העקרון החשוב באמת - קדושתה של העיר וייחודה הם רק בשכון ה' בתוכה.

Volver al capítulo

הליכה טבעית או הליכה בצו ה'?

באדיבות מיזם 'שירת התורה' הרב ד"ר יואל בן נון

Volver al capítulo

סיור מודרך

א. פעמיים, בפרקים ח׳-י"א וכאן, מובא יחזקאל ביד ה׳ לארץ ישראל ולסיור נבואי במקדש ׳במראות אלוהים׳. בשני הסיורים מתלווה יחזקאל למלאך המכניס אותו מן החוץ אל הפנים, שלב אחרי שלב. השוו בין שני הסיורים והתייחסו לנקודות הבאות:

1) הנביא נפגש באנשים האוחזים בכלים הן במראה הראשון (ט׳,ב-ה) והן במראה השני (מ׳,ג) – שימו לב לכלים שבידי האנשים בכל מראה ועמדו על משמעותם הסמלית.

2) בחנו מה עומד במוקד כל אחד מן המראות. ראו את דברי הרד"ק: ׳והראהו בניין הבית העתיד כמו שהראהו חורבנו, לנחם בנבואה זו בית ישראל אשר גלו כי לא תאבד תקוותם ועוד ישובו אל הארץ וישבו בה לבטח, ובניין הבית יהיה יותר ממה שהיה בתחילה׳.

ב. בשונה מהסיור הראשון בו מדבר האיש בכל שלב, לאורך מרביתו של הסיור השני מודד האיש את הבית ללא אומר, למעט שלוש הערות המתייחסות למבנים מרכזיים וחושפות את ייחודו של המקדש העתידי ואת מגמת ההבדלה והקדושה של בית המקדש ביחס לבית המקדש הראשון:

1) ׳וַיְדַבֵּר אֵלָי זֹה הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם׳ (מ׳,מה) בפסוקים מה-מו מבדיל האיש בין שתי קבוצות כוהנים. עיינו בדבריו ובדקו במה נבדלים תפקידיהם של הכוהנים. סיבת ההבדלה מפורשת לקמן מ"ד,י-טז. כיצד מהווה הבדלה זו תיקון למעשים שאירעו בבית המקדש הראשון, שחלקם מתוארים בסיורו הראשון של יחזקאל (פרק ח׳)?

2) במ"א,ד מציין האיש את קדש הקדשים – מה הצורך בציון זה? שימו לב ללשון יוצאת הדופן בפסוק ג – ׳ובא לפנימה׳, במקום ׳ויביאני׳ שבשאר השלבים, מה פשר השינוי בלשון?

3) במ"א,כב נזכר השולחן/מזבח ׳אשר לפני ה׳ ׳. זהו הכלי היחיד במקדש שנזכר במהלך הסיור, ועיקרה של העבודה עובר החוצה – אל המזבח והמתקנים להקרבת הקרבנות שבחצר, ואילו תוכו של המקדש וקודש הקדשים נותרים מרוחקים מן העם. עמדו על משמעות השינוי.

4) לסיכום – חשבו כיצד מהווה מגמת ההתבדלות וההתקדשות תגובת נגד למעשי העם בבית ראשון.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

איזה שער יהיה סגור?

"כֹּה־אָמַר אֲ-דֹנָי ה' שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ" (מ"ו, א)

בתחילת פרק מ"ד כתוב: "שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים ... סָגוּר יִהְיֶה ... וְאִישׁ לֹא־יָבֹא בוֹ" (מ"ד, א-ב). הגר"א סבור שזהו השער המזרחי של החצר החיצונה.

הגר"א מפרש שהשער בפרקנו הוא שער החצר הפנימית, ולפי זה לא רק שאין ניגוד בין שתי ההלכות של השער, אלא שגם שני תיאוריהם מיושבים היטב.

לעיל מדובר בשער החצר החיצונה, והוא ישאר סגור לעולם, כי כבוד ה' שב בו אל הבית.

ואילו כאן מדובר בשער החצר הפנימית, שיהיה סגור בששת ימי המעשה ורק בראש חודש ובשבת יפתח.

דעת מקרא הוא מפעל פרשנות אורתודוקסי לתנך, שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק. ייחודו של הפירוש הוא בלשונו הבהירה, ובשילוב בין פרשנות מסורתית לממצאי המחקר התנכ"י המודרני (התואם את המסורת), בעיקר בתחומי הגיאוגרפיה והארכיאולוגיה של ארץ ישראל. מחברים רבים השתתפו בכתיבת ספרי דעת מקרא.

הפירוש לספר יחזקאל נכתב ע"י ד"ר יחיאל צבי מושקוביץ.

Volver al capítulo

ריפוי ים המלח

שני נביאים ראו בחזונותיהם לעתיד מים חיים היוצאים מירושלים וזורמים אל ים המלח.

זכריה ראה בחזונו את הר הזיתים נבקע לשניים, בהזכירו את ׳הרעש בימי עוזיהו מלך יהודה׳: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל־הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי (=ים המלח) וְחֶצְיָם אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן (=ים התיכון)" (זכריה י"ד, ח).

יחזקאל, כדרכו, מתאר את חזונו בפירוט רב ובצבעים חיים...

האבחנה הברורה שקובע יחזקאל בין מי ים המלח שירפאו ממליחותם ויתחילו לשרוץ חיים ובין ביצותיו וגבאיו שניתנו למלח ולא ירפאו מובנת לאור היכרותנו את הים הזה ואת תכונותיו. כך כותב י׳ ברסלבי:

׳עקבות ברורים של גאות ושפל בים המלח הם הגבאים, השלוליות, המשקעים וקרומי המלח הנקרשים לאורך חופי הים. בתקופה של גאות מכסים המים רצועות רצועות של יבשה ובהיסוגם אחור הם משאירים בהם מים עומדים. המים בגבאים בחריצים ובביצות מתאדים, וסופם שהם מפרישים מתוכם את מלח הבישול, שהיה אצור בהם. בימי השלטון הטורקי היו הבדואים מרבים לאסוף גם מלח זה כדי למכרו בשוקי הארץ...

לאור תופעה זו מסתברת לנו יפה נבואתו של יחזקאל באמרו: "וְהָיָה יעָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד-עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד: בִּצּאתָו וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ" (מ"ז, י-יא). כלומר, מי ים המלח עצמם ימתקו ואף יתעשרו בדגים, אולם הביצות והגבאים המקיפים את הים לאחר תקופה של גאות לא ירפאו. הללו ישמשו גם בעתיד לאספקת מלח.'

מתוך מדבר ורועה במורשת ישראל, עמ׳ 35-36

Volver al capítulo

המקדש העתידי

פרק מ׳ פותח את חלקו האחרון של הספר, העוסק בחזון המקדש העתידי ובסדרי הנחלות בארץ לאחר הגאולה. בפרקים מ׳-מ"ב מתואר סיורו החזוני של יחזקאל במקדש ב׳מראות אלוהים׳, המקביל לסיור שערך בחלקו הראשון של הספר, בפרקים ח׳-י"א. אולם בעוד הסיור הראשון נועד להמחיש לנביא את החטאים שטימאו את המקדש והובילו לסילוק השכינה ממנו ולחורבנו, כאן נועד הסיור לבשר על חזרת השכינה למקדש ובנייתו מחדש בעתיד. מאפייניו הייחודיים של המקדש העתידי מגלמים את מגמת התיקון וההתקדשות ביחס לבית הראשון שנטמא ונחרב. המראה פותח בהקדמה המתארת את זמנו של המראה והמפגש עם האיש (מ׳,א-ד), ולאחריה מתחיל האיש לסייר עם יחזקאל בחומה המקיפה את המקדש דרך השער המזרחי שלה, אולמו והתאים שבצידיו (ה-טז), אל החצר החיצונה (יז-כז). בשלב הבא הוא נכנס אל החצר הפנימית ושעריה השונים (כח-לז), רואה את השולחנות ומתקנים נוספים בחצר לעבודת הקרבנות (לח-מג) ואת לשכות הכוהנים שבחצר הפנימית (מד-מו). אחר כך בא יחזקאל אל תוך המקדש ורואה את האולם החיצוני, ההיכל, וקודש הקדשים (מ׳,מז-מ"א,כו).

א. ׳בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ׳ (א). הפרק פותח בתיאור כפול של תאריך המראה הנבואי. תיאור כפול זה התפרש בידי חז"ל: ׳איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחדש? הוי אומר: זה יובל׳ (בבלי ערכין דף י"ב,א). חשבו על הסמליות הטמונה בבחירתו של תאריך ייחודי זה. תוכלו להיעזר בדברי הרד"ק: ׳ולפי שהעבדים היו יוצאים מעבדות לחירות בשנת היובל ביום הכפורים, הראה לו הקדוש ברוך הוא צאת מהגלות ובבנין הבית בשנת היובל, וביום הכפורים כי בו יסלח האל לעוון ישראל וחטאתם לא ייזכר עוד׳.

עיינו בתיאור תכליתו של יום הכיפורים בתורה (ויקרא ט"ז,ל-לג), ועמדו על זיקה נוספת בין התאריך לבין חזון בית המקדש של יחזקאל.

ב. ׳וַיְנִיחֵנִי אֶל הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וְעָלָיו כְּמִבְנֵה עִיר מִנֶּגֶב׳ (ב)

א) הפרט הראשון המייחד את המקדש העתידי הוא מיקומו הטופוגרפי. מה משמעותו הסמלית של מיקום זה? עיינו בנבואת אחרית הימים בישעיהו ב׳,ב ובהקשרה.

ב) מיקומו הטופוגרפי של המקדש והיבדלותו מהעיר נזכרים גם בהמשך המראה, בפרק מ"ג פס׳ יב. איזה פרט נוסף שם, וכיצד ניתן להבין את תפקיד המיקום החדש באמצעותו? היעזרו בדברי המלבי"ם: ׳אמר שבזה יבדל הבית השלישי מן הבתים הקודמים: א) שיהיה "על ראש ההר", וזה כולל שההר עצמו שעליו יבנה הבית יהיה נכון בראש ההרים עד שההר יהיה בראש כולם, ושלעומת שהבתים הקודמים היו בכתף ההר הוא יהיה בראש ההר לא בכתפו, שזה יורה על התרוממותו על כל. ב) זאת שנית, "שכל גבולו סביב קדש קדשים", כי העיר תתרחק מן הבית מרחק רב, וכ"ה אלף אמה שמקדש ה׳ בתוכו כולו יהיה קדש ותרומת ה׳ לכוהנים׳.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

The Blessing of Babel

“There are incalculable resources in the human spirit, once it has been set free.” –Hubert Humphrey

After the cataclysm of The Flood, the descendants of Noah congregated in the plains of Shinar within the Fertile Crescent, and built a city. A city with a tower that reached for the heavens. It was meant to be a city for all mankind, where all of humanity could be united in peace and harmony in one place. God however, had other plans. He confused the languages of the idealistic builders which led to the dispersion of mankind across the face of the Earth. The structure became known as the Tower of Babel and it was never completed.

Most Rabbinic commentators view the effort of the Tower of Babel as one of hubris, of man reaching to compete with God, to supplant God. They view the dispersion as a punishment. Ibn Ezra has a different take.

Ibn Ezra (on Genesis 11:3) feels that there was no sin in the construction of the Tower and neither was there a punishment. Man in his youthful idealism sought to unite all people. To unite them around a physical structure that could be perceived by all. To keep the people concentrated in one place. Not to have divisions, or borders, or geographic differences, or national allegiances. They wished for a utopian unity of all people. There was no sin in these goals – they just weren’t what God planned for mankind – certainly not at that stage of history.

God wanted Man to cover the Earth, to reach for the peaks of Everest and the plains of the Serengeti, to spread and divide, to form tribal and national identities, to have unique sub-groupings of families and peoples, to diversify and differentiate. God did not want a world of people with the same language, thoughts, opinions and tastes. He wanted a pageant of ideas, a cacophony of voices, a symphony of traditions. The dispersion of the Tower of Babel was not a punishment. It was a blessing.

It has given us a world full of color, and sound, and discovery, and delight, in almost every corner of the globe. Imagine how much poorer we’d all be, if we were still congregated in some megalopolis, looking up at a tower in the plains of southern Iraq?

Thank God He kicked us out of there.

courtesy of ben-tzion.com

Volver al capítulo

קדושת הנשיא

הקרבנות ביחזקאל

קרבן הפסח וקרבנות המילואים

איפה ירושלים?

הליכה טבעית או הליכה בצו ה'?

סיור מודרך

איזה שער יהיה סגור?

ריפוי ים המלח

המקדש העתידי

The Blessing of Babel

Pages

📲 Instala nuestra App